Digi Lista
New member
אמאל'ה-שבע../images/Emo70.gif../images/Emo161.gif../images/Emo164.gif../images/Emo152.gif../images/Emo171.gif
כול שנה כשמגיע ה1.7 אני בהלם,התחושות שמציפות אותי נעות בין התרגשות עצומה(ובעבר שמחה על סיום עוד שנת לימודים
) לבין בהלה כולשהי- על עוד שנה שחלפה במקום הקסום הזה שבשבילי הוא ה
והאנשים הנדירים שבו שכמעט מההתחלה הפכו למשפחה השנייה שלי(גם כשהרבה גוזלים עזבו את הקן לאורך השנים וכמובן גם כשחזרו לביקורי אורח
)
כמויות המילים שנשפכות פה מידיי שנה יכלו בקלות אם היו טיפות מים למלא את הכנרת... החוויות,הסיפורים,התמיכה,הכישרונות,ההצלחות,הכשלונות,הלימודים,ההישגים,המאבקים,המאמצים,הקונפליקטים,החברויות,התובנות,הצחוקים,כמויות היצירתיות וכו' יכלו להוות בסיס יציב לאינספור עונות עמוסות פרקים בסדרות דרמה... מה מאחלים אחרי 7 שנים? כול הזמן דיברנו על היום הולדת ופתאום הגיע התאריך ואני בכלל לא מוצאת מילים... בין כול הפייסבוקים(שנואי נפשי),הבלוגים,הפורומים והטוויטרים(שאין לי ובטח אם אפתח אחד אי פעם<אפילו לא הייתי באתר מעולם> גם אותו אני אשנא) המקום הזה הוא כמו אי בודד או ארץ תת קרקעית מסתורית שלא כולם מוצאים את הדרך אליה,אבל כשמוצאים בדרך כלל מבינים שזאת לא טעות אלא גורל(גם דיג'יגורל,בכול זאת זה קשור לנושא פורום
). אני לא יודעת כמה אני מאמינה בגורל נקי,כלומר אם הכול כתוב מראש איפה היכולת שלנו לקחת אחריות על הגורל? אבל אם החיבור כאן הוא לא משהו מיסטי איך אפשר להסביר את המשיכה של האנשים הכי נדירים ומיוחדים(אני שומעת חוסר הסכמה וחוסר ביטחון של מישהו?בטח דימיינתי,ההזיות זה חלק מהגיל...) דווקא לכאן?...הייתי בעבר מעורבת בהרבה פורומים בהמון נושאים,היו פורומים שאהבתי יותר וכאלה שפחות גם אם התחברתי לנושא אבל פה זה משהו אחר מבחינתי-תמיד היה ולא חשוב כמה עברתי,כמה נעלמתי לתקופות וכמה התבגרתי...,הסדרה כבר מזמן לא משודרת(אם כי סביר שהעונה החמישית תגיע מתישהו ויש עדיין מספיק מה לקדוח בו על העונות הקודמות,הסרטים,המשחקים...) ומדובר בדמויות מצויירות שקשה לחדש לגביהן(בשונה מסדרות לא מצויירות שאז אפשר לדבר על השחקנים והפרוייקטים האחרים שלהם וככה להשאיר את הפורום פעיל),כולנו במצב אחר בחיים מאיך שהצטרפנו לפורום וכבר לא בטוח כמה הסדרה מעניינת אותנו באותה הצורה כמו בעבר ובכול זאת יש כאן חבר'ה קבועים ויש חיבור חזק ולדעתי מאוד קרוב ונדיר
כנראה שמשאלות מתגשמות(על אף שהאירועים האחרונים בחיי הוכיחו לי שצריך להיזהר בבקשות) אחרת אין לי הסבר לעובדה שזה ה
הוירטואלי(עם השפעה לעולם האמיתי) שלי
אל מי אני באה בתקופות קשות,עמוסות ושמחות?כמעט תמיד רק לפה,הזכות לקרוא אתכם ממלאת אותי באנרגיות וכוחות
,במובן מסויים הכתיבה כאן היא התרפיה שלי,הטיפול הקבוצתי-פסיכולוגי שלי
אתרים קמים ונופלים,פורומים נסגרים ונפתחים ללא אבחנה,כול יום צץ שיגעון אינטרנטי(זמני) עולמי אחר ואנחנו כאן במין בועה כבר 7 שנים! עברנו 7 שנים מדהימות בואו נקווה שבשונה מהתנ"ך לא נחווה 7 שנים רעות,אחרי הכול במידה ולכם האנשים היקרים לי כול כך יהיה רע-לי יהיה מאוד רע ובתגובת שרשרת תחושות רעות ימשכו אחת לשנייה ולכולנו יהיה רע
מאחלת לבייבי להמשיך להיות יחודי ובעל קסם כובש,מקום בו אפשר לגדול,להתפתח,להינות מאינספור דיונים מעמיקים עם תובנות קיומיות,מגילות על הצלת המין האנושי ממוצצי אנרגיות למיניהם(לצערנו לא חסרים בעולם האנושי),פריחת היצירתיות,הטבעת הכשרונות,השארת חותם ובעיקר שתמשיך כאן האווירה המופלאה עם היחסים האיכפתיים,החמים,התומכים,הנאמנים,המתוקים כ-
והכנים
שיהיה לחיים
(לא טעיתם,יש כאן
ויש לה אפילו הסבר הגיוני באופן משונה כולשהו...) אוהבת המון
וכרגיל כמויות ה
שלי על הזכות להכיר כול חבר כאן לעולם לא יספיק להעביר באמת את כול מה שאני מרגישה
אכנס שוב להמשך החגיגות מחר בצהריים או בערב אחרים הלימודים... ולסיום קטע מהילדות שנראה לי מתאים "זה ה
שלי-המקום בו גדלתי,הגעתי קטן ומיד התלהבתי,פוגש חברים
,מכיר כול פינה
..."
כול שנה כשמגיע ה1.7 אני בהלם,התחושות שמציפות אותי נעות בין התרגשות עצומה(ובעבר שמחה על סיום עוד שנת לימודים