אמא, איפה את?

[liatal]

אמא, איפה את?

לפני 5.5 שנים אמי חלתה בדכאון. היום מצבה טוב באופן יחסי אבל היא עם כדורים ולא עובדת. כתבתי פה לפני חודש בערך אבל בטח לא תזכרו... אתמול הייתי בלויה של דודתה של אמי ואפילו לא הרגשתי מספיק קרבה לאמא כדי ללכת לידה מחובקת והלכתי ליד דודתי... חשוב לומר שגם אמי לא באה והתקרבה אליי לחיבוק. היא היתה פעם אשה אנרגטית ותוססת והייתי קרובה אליה כל-כך והיום אפילו לא בא לי ללכת איתה לסיבוב בעיר. אז נכון, צריך לקחת בחשבון שהיא חולה ולא לצפות ממנה לכלום אבל מרגיז אותי שכולם יוצאים מזה בסוף ורק היא במצב סטטי שלא משתפר לגמרי ואני בטוחה שזה בגלל שהיא לא ממש רוצה בזה. מאד נח לה להיות תלותית ומטופלת ופסיבית ולא לעשות כלום. זה האני החדש שלה. למותר לציין שאני אמא לשני קטנטנים ורציתי לעבור את החוויה הזאת איתה ואני בעצם עוברת אותה עם מישהי אחרת. יכול להיות שאני לא אוהבת את אמא שלי יותר? אני עד כדי כך אגואיסטית???

 

[צלליתה]

אני דוקא זוכרת אותך....

טוב לראות אותך שוב פה. אני עצמי מתמודדת עם מחלה. אמנם לא דכאון, אבל מחלה כרונית שאינה ניתנת לריפוי. יש לי שתי בנות בוגרות. אני ערה לסבל שלהן לנוכח המחלה הזאת. מחלה זה דבר מאוד מפחיד (גם אני אחלה? ואם יהיו לי ילדים, זה יפגע בהם? המצב של אמא ידרדר? איך נתמודד? וכו וכו וכו וכו). מחלה זה דבר קשה מאוד לחולה וקשה מאוד (אולי אפילו יותר) לקרובים. האם יש אפשרות שתפני יחד עם אמך לטיפול? טיפול שיעזור לכן ליצור תקשורת? האם יש אפשרות שתפני את בעצמך לטיפול כדי שיהיו לך כלים להתמודד עם המצב? מאחלת לכן רק בריאות, ולך המון כחוחות.

 

[בומבומית]

אויש זה כל כך מוכר

רק שאמא שלי לא מוכנה ללכת לטיפול, היא לא מבינה שהיא חולה ושזה לא הגיוני לחיות במצב נפשי כמו שלה. אבל את כצעירה בריאה צריכה להבין ולסלוח. אני אישית אםילו מרחמת עליה ליפעמים (למרות שאני חייבת לציין שבהרבה מיקרים אני פשוט כועסת עליה כי אני גרה בבית והיא מוציאה את העצבים והדכאונות שלה עלי - מקוה שבעוד חודש מעכשיו אוכל לכתוב כאן שעברתי דירה).