מחשבה אחרת
New member
אמא, אל תדאגי, יהיה בסדר
כמה פעמים הייתי אומר את זה לאמא שלי ולא ראיתי אף פעם שזה עזר. זאת אומרת, זה כן עזר לי להביע את אי שביעות רצוני מכך שהיא דואגת אך לא עזר לה להפסיק לדאוג. זה היה קורה הרבה כשהייתי חייל, למשל כשאמא הייתה אומרת בטלפון: "תזהר" או "תשמור על עצמך". רק לאחרונה התחלתי לנסות ולהבין את האמת מאחורי המשפט השגרתי הזה, "אמא, אל תדאגי, יהיה בסדר". מה שאני מפרש מטון דיבורה של אימי הוא שהיא מוטרדת וחסרת אונים לגבי הבאות. חוסר האונים יוצר אצלי חמלה ומיד אני מנסה להרגיעה כי אני רוצה להגן עליה. הנה הבן, החייל הגיבור, יוצא למערכה לגונן על משפחתו, ובמיוחד על אימו המפגינה חולשה. אני מתמלא גאווה. "אמא, אל תדאגי, יהיה בסדר" אני מבטיח לה בטון רך מלא חמלה, טון המנסה להשרות שלווה. מה שלאמיתו של דבר אני מתכוון הוא: "אמא, אני מגן עליך", או ליתר דיוק: "אמא, הייתי רוצה שלא תרגישי מודאגת וחסרת מנוחה בגללי אלא להיפך, מלאת שלווה ובטחון בזכותי, בזכות מי שאני". לפעמים נדמה לי שאמא תמיד דואגת, ושוב ושוב היא "מנדנדת". אני מפרש את טון דיבורה כאי אמון ביכולתי להסתדר ואני מרגיש עלבון כי יש לי צורך שיבטחו בי. העלבון מביא לכעס ואי שביעות רצון מכך שאמא דואגת לי. מה אני ילד קטן? ואז אני מטיח "אוי אמא, אל תדאגי, יהיה בסדר" בטון מתקיף משהו, שלא לאמר מאיים. אתם מבינים את האבסורד? אני מוציא אותה לא בסדר מכך שעולה בה רגש דאגה. מה שלאמיתו של דבר אני מתכוון הוא: "אמא, הייתי רוצה שתסמכי עלי". הדאגה היא רגש, לרוב רגש הנובע מחוסר וודאות לגבי העתיד. הצורך בוודאות הוא גם צורך בבטחון וצורך חזק בשליטה. אין לנו שליטה על מה שיקרה ומכאן נובעת הדאגה. הדרך היחידה להסיר דאגה מליבנו היא לחכות עד שהעתיד יהפוך לעבר, אך בינתים, אם אנחנו רוצים להשקיט קצת את עצמינו, אפשר לנסות ולהאיר את כל הנקודות שאינן ברורות, כדי לחזק את הצד שלגביו יש לנו וודאות כלשהי. בפעם הבאה שאשים לב לכך שמישהו דואג לי, אנסה לתקשר איתו על כך. ואל תדאגו, יהיה בסדר
מחשבה אחרת
כמה פעמים הייתי אומר את זה לאמא שלי ולא ראיתי אף פעם שזה עזר. זאת אומרת, זה כן עזר לי להביע את אי שביעות רצוני מכך שהיא דואגת אך לא עזר לה להפסיק לדאוג. זה היה קורה הרבה כשהייתי חייל, למשל כשאמא הייתה אומרת בטלפון: "תזהר" או "תשמור על עצמך". רק לאחרונה התחלתי לנסות ולהבין את האמת מאחורי המשפט השגרתי הזה, "אמא, אל תדאגי, יהיה בסדר". מה שאני מפרש מטון דיבורה של אימי הוא שהיא מוטרדת וחסרת אונים לגבי הבאות. חוסר האונים יוצר אצלי חמלה ומיד אני מנסה להרגיעה כי אני רוצה להגן עליה. הנה הבן, החייל הגיבור, יוצא למערכה לגונן על משפחתו, ובמיוחד על אימו המפגינה חולשה. אני מתמלא גאווה. "אמא, אל תדאגי, יהיה בסדר" אני מבטיח לה בטון רך מלא חמלה, טון המנסה להשרות שלווה. מה שלאמיתו של דבר אני מתכוון הוא: "אמא, אני מגן עליך", או ליתר דיוק: "אמא, הייתי רוצה שלא תרגישי מודאגת וחסרת מנוחה בגללי אלא להיפך, מלאת שלווה ובטחון בזכותי, בזכות מי שאני". לפעמים נדמה לי שאמא תמיד דואגת, ושוב ושוב היא "מנדנדת". אני מפרש את טון דיבורה כאי אמון ביכולתי להסתדר ואני מרגיש עלבון כי יש לי צורך שיבטחו בי. העלבון מביא לכעס ואי שביעות רצון מכך שאמא דואגת לי. מה אני ילד קטן? ואז אני מטיח "אוי אמא, אל תדאגי, יהיה בסדר" בטון מתקיף משהו, שלא לאמר מאיים. אתם מבינים את האבסורד? אני מוציא אותה לא בסדר מכך שעולה בה רגש דאגה. מה שלאמיתו של דבר אני מתכוון הוא: "אמא, הייתי רוצה שתסמכי עלי". הדאגה היא רגש, לרוב רגש הנובע מחוסר וודאות לגבי העתיד. הצורך בוודאות הוא גם צורך בבטחון וצורך חזק בשליטה. אין לנו שליטה על מה שיקרה ומכאן נובעת הדאגה. הדרך היחידה להסיר דאגה מליבנו היא לחכות עד שהעתיד יהפוך לעבר, אך בינתים, אם אנחנו רוצים להשקיט קצת את עצמינו, אפשר לנסות ולהאיר את כל הנקודות שאינן ברורות, כדי לחזק את הצד שלגביו יש לנו וודאות כלשהי. בפעם הבאה שאשים לב לכך שמישהו דואג לי, אנסה לתקשר איתו על כך. ואל תדאגו, יהיה בסדר