אמא אמרה לי: "תראי, אני בעיתון!"

[kreuter acid]

אמא אמרה לי: "תראי, אני בעיתון!"

היא אמרה זאת בקול ענות חלושה, ותחילה לא הבנתי על מה היא מדברת. מה, אמא, עשו עלייך כתבה? צילמו אתכם בבית האבות? ואז היא הוציאה קטע שקרעה מדף בעיתון, אמרה לי "זה ממעריב" (זה היה מ"ידיעות", אבל לא חשוב), והיה שם צילום של קבוצת אנשים על הדרגשים באושוויץ, וביניהם אמא שלי, כבחורה צעירה... היא נתקלה בכתבה ובצילום שלה כך סתם, באמצע היום... ואפילו לא קראה אותה ולא ידעה לומר לי מה היה כתוב שם. רק הצילום הזה, עם אמא בכיסוי ראש, מחייכת על הדרגש בין עוד אנשים במחנה. ניסיתי לחפש את הכתבה בארכיון של YNET אבל המוסף "24 שעות" אינו מופיע באינטרנט. "מיקלוש לא הבין", יום שני, ה-16.4.07, יום השואה - זה מה שנשאר מקרע העיתון עם התמונה. אולי מישהו נתקל בזה?

 

[בני הרשקוביץ]

התאריך לא רחוק

נראה לי שאת יכולה למצוא עדיין העתקים של העיתון בבית ידיעות אחרונות.

 

[schlomitsmile]

../images/Emo5.gif אוי...איזה שוק היא בודאי חטפה... מתארת לעצמי, שגם עבורך זו חויה לא פשוטה לראות את התמונה הזאת... מותר לשאול, האם סיפרה לך בעבר על הקורות אותה במקום האיום ההוא?

 

[kreuter acid]

כן, סיפרה.

שנה באושוויץ, חצי שנה בבירקנאו. אמה נהרגה בסלקציה באושוויץ. אמי יצאה בנס מתאי הגזים משום שבמקרה לא היה גז. איבדה את כל משפחתה בשואה למעט אחות אחת ובתה, שהצליחו לברוח הודות לכך שאמי איפשרה להן זאת. בעלה של אחותה, שהיה בן דודה, ברח לרוסיה. אחותה הסתתרה בכפרים בפולין עם בתה לאורך כל המלחמה. גם אבי המנוח ניצל מאושוויץ, וגם הוא איבד את כל משפחתו בשואה, למעט אחות אחת, שעדיין חיה בארץ.

 

[SARAH B]

אני רק מרחמת על אמך על

השוק שקבלה ולא היה לידה אף אחד

 

[kreuter acid]

אשאל אותה מחר שוב, לא יודעת ממש איך הרגישה.

התמונה לא כ"כ נוראה, כלומר: לא נראים שם אנשים רזים כשלדים, אלא להיפך: מחייכים! אמא שלי מחייכת למצלמה... מוזר. היא לא זכרה א הסיטואציה שבה צילמו אותם. אולי זה היה בתחילת השהות במחנה.

 

[skito]

כפי שציין בני.. אבל נכנסתי כי מאוד התרגשתי

מהסיפור, זה מאוד מעניין, כמובן שאשמח אם תמצאי את העיתון ועוד יותר לסרוק עבורנו לכאן. בכל פניה הנוגעת לכתבות ב"ידיעות אחרונות", ממליצים לפנות ל: ידיעות אחרונות מוזס 2 תל-אביב 61000 טל: 03-6082222 בהצלחה

 

[kreuter acid]

גם אם יתייחסו וישלחו את העיתון, לא אוכל לסרוק

לצערי, כי אין לי סורק. בפנייתי למערכת ביקשתי לקבל - אם אפשר - קובץ מחשב, אבל נראה לי שהבקשה אולי קצת מוגזמת.

 

[skito]

אפשר בכמה דרכים, חברים חנויות צילום לסרוק כקו

כקובץ, אפשרות נוספת גם בדואר אל אחד מחברי הפורום ... היום יום הרצל לא? אם תרצי אין זו אגדה

 

[kreuter acid]

חן-חן ותודה. כשיגיע - נבדוק ונסרוק.

 

[בני הרשקוביץ]

כשיגיע העיתון אני אסרוק

נתאם, אסרוק ואחזיר לך את העיתון.

 

[kreuter acid]

תודה רבה!

 

[נגה כוכבית]

יו... מרגש

מה עשתה לך הכתבה? מה עשתה לך תגובתה של אמא? לעניין השגת העיתון, לדעתי בבית ידיעות אחרונות יש גישה פיזית לכל העיתונים, ואם זכרוני אינו מטעה אותי, הרי יש את העיתונים גם בבית אריאלה. אני הייתי מאד רוצה לראות תמונה כזאת, של הורי עם השחרור. לנסות להבין את הבלתי ניתן להבנה. את הבלתי ניתן להסבר. לנסות לגעת מיכל מנהלת פורום דור שני-תמיכה.

 

[kreuter acid]

כמו שכתבתי, אמא לא קראה ולא קרעה

את הכתבה עצמה, אלא רק את התמונה שהיתה מצורפת אליה, כך שטרם קראתי. לפי הפתיח, מדובר שם על יהודי הונגרי בשם מיקלוש, כבן 50, שלא רצה להכיר במציאות האיומה, ולכן לא שרד. מה זה עשה לי? האמת, שזה פשוט מעניין אותי על מה זה היה. אני - יש להניח, כמו רובכם - חיה עם השואה כבר למעלה מ-50 שנה. זה היה בבית כל הזמן. ההורים דיברו על כך, הם לא היו מאלה ששתקו. אבל לא ביקרו בפולין שוב, לא משום שלא רצו אלא משום שלא יצא. אבל האווירה בבית היתה "שואה", מכל הבחינות" החרדות, הפחדים, האכלת היתר של הצאצאים, הפסימיות והדיכאון, וכל זה עבר אלינו, הילדים. אנחנו משפחה "הרוסה" מהרבה בחינות, הרבה מזה בגלל מה שהוריי עברו בתקופת השואה.

 

[kreuter acid]

טוב, אז הנה התמונה. הכתבה עוד לא הגיעה

 

[lelaroz]

למען האמת..

בגלל שאני מכינה עבודה על השואה אז יצא לי לשמור את המוסף הזה. כותב הכתבה הוא עיתונאי ניצול שואה וזהו חלק מהספר שהוא כתב ובו הוא מספר איך הוא עזר במחנה לאדם משכיל בשם מיקלוש.אדם אשר לא הצליח להבין מה באמת מתרחש שם .