דברים שכותב גיא מרוז על הרצח
של הילדים בירושלים, חלק מזה גם רלוונטי לדיון פה:
״בוקר טוב חברים, עוד מעט נתחיל אבל הרשו לי להביא בפניכם את מה שאני מפרסם במעריב הבוקר בעניין רצח הילדים בירושלים. לא, כפי שתראו מייד אין לי גרם אחד של רחמים כלפי הרוצחת הזו. מתנצל על אריכות הדברים.
כמעט בשלום עבר לו יום הכיפורים. ילדה אחת בת חמש הופקרה וטבעה במקווה אחרי שאחיה הגדול (בן השש או משהו ) לא שמר עליה כמו שצריך כשההורים היו עסוקים בסליחות מול הקדוש ברוך הוא, ילדה אחת נפצעה באופן בינוני בחיפה וזהו. כל השאר זניח, קל, יום כיפורים של זהב.
אבל האל שברומים, (כך מן הסתם יאמינו חלק מהעם) לא ייתן לנו לצלוח את הימים הנוראים באופן פשוט ולכן קיבלנו בונוס לקראת שלומית וסוכת השלום שלה- אמא (מסורה לפי הדיווחים) רצחה את שני ילדיה (אותם מאוד אהבה ודאגה להם לפי פרסומים זרים) ניסתה להתאבד (חבל שלא התאבדה קודם ואז ביצעה את זממה) וכרגע מנסים כולם להבין איך אמא... במו ידיה... וכל הבולשיט המתייסר הזה.
לא, אין לי אפילו גרם סימפטיה לאמא הזו. חבל שהרשו לה להיות אמא, חבל שאין איזה מבחן, בוחן פתע, בדיקה בעל פה לאנשים שמגדלים אנשים אחרים.
בודקים אותנו כל הזמן. מס הכנסה כל שנה, משרד הבריאות בודק איך אנחנו רואים מרחוק, העירייה באה פעמיים ביום לבדוק שאנחנו לא חונים על אדום לבן אבל איזה מין הורים אנחנו- זה בינינו לבין הילדים. לפעמים הם חוטפים מכות רצח, לפעמים הם מטולטלים עד מוות ולפעמים הם נדקרים/נשרפים/נחנקים או מוטבעים באמבטיה- תלוי במצב רוחו של האם/האב המשוגע התורן.
בתי עסק והורים משוגעים- זה צו ההפקרות במדינת ישראל. אפשר לפתוח עסק או לעשות ילד ורישיון- את זה כבר נעשה תוך כדי. אם זה ילד אז כמובן שלא צריך רישיון- צריך רק שהשכנים לא ישמעו את החבטות במקרה של חבטות או את העשן במקרה של שריפת הילד על בסיס התנהגות מציקה לאמא או לאבא.
ואז, ממש כמו בבדיחה המטומטמת מילדותנו, על היתום שרצח את הוריו ומבקש רחמים- הם נקרעים הרוצחים בבכי בבית המשפט ומספרים כמה קשה להם עכשיו השכול.
אני לא בטוח שיש מספיק אנשים שבדקו מה הייתה עושה הרתעה לרצח הבא בתוך המשפחה. אני לא בטוח שהאמא, האבא או הבן היו ממהרים לרצוח אם בישראל היה עונש מוות לאנשים שקורעים שני ילדים בסכין כי הם באו להם לא טוב בבוקר.
כל כך הרבה אנשים בישראל, בעולם מנסים לעשות ילד ולא מצליחים (עבדכם הנאמן הוא נכון לימים אלה אחד כזה) והנה באה מישהי וגומרת על שני ילדים בסכין.
כל כך הרבה אנשים רוצים לאמץ ילד בישראל- אבל הם צריכים לעבור אין ספור מבחנים, לעמוד בקריטריונים להיות הטרוסקסואליים, ללא עבר פלילי, ללא דופי ללא ציקלומט בזמן שרוצחים מתועבים מקבלים רשות לקיים יחסים בכלא ולהביא עוד ילדים לעולם. באמת מה שלום הילד של יגאל עמיר? הוא התחסן כבר לפוליו או שהחיידקים נגעלים ולא מתקרבים לטעות הזו שנולדה בחטא?
אבל נחזור למנוחים המרכזיים: וגם על האבא של שני הרצוחים הטריים מספרים כמה היה קשור לילדים וראה אותם באופן סדיר. לא אכנס לזה כי עוד אין לי מספיק פרטים אבל גם מזה קצת נמאס לי- מהאבות שלא היו בסביבה דווקא כשאולי כל כך היה צריך אותם.
כמעט עבר בשלום יום הכיפורים, למרות החום הגדול, למרות ארבעים שנה למחדל ההוא- זה עבר כמעט בשקט עד שבאה ההיא עם הסכין הגדול וטבחה בבני ביתה.
רק רע אני מאחל לה, עד ליום מותה אם תחיה ואולי עדיף שלא.״
