אמא במצב על הפנים...
אין לי למי לספר את הכובד הזה שעל ליבי, אז אשתף אתכם כדי לא להישאר עם זה לבד. אבא שלי היה אתמול בביקור השבועי אצל אמא שלי בבית האבות ואמר שמצבה מתדרדר. שכמעט רוב הביקור כשעתיים וחצי היא ישנה עם פה פתוח, וכמעט היה בלתי אפשרי להעיר אותה, וגם כשהצליח לא הגיבה אליו אלא המשיכה לבהות, ואז נרדמה שוב. כמה שזה מכאיב לדעת ולראות מה נהייה ממנה...ישר מחשבות- האם מסממים אותה בתרופות ?האם זה טוב לה לישון ? האם רע לה לישון ? אין לי מושג, ולאף אחד אין. חשבתי ללכת לבקר אותה בפורים, אך נראה לי שאדחה זאת לפסח, כי תמיד אני צריכה כמה ימים כדי להתאושש מהביקורים אצלה, ואחרי פורים אני מיד צריכה לחזור לעבודה. אבא שלי אומר שלא נראה לו שהביקורים כלל משפיעים עליה באיזה שהוא אופן. המוח שלה אכול לגמרי. מצד אחד כ"כ קשה לי ללכת לבקר אותה ולראות מה נהייה ממנה- גוף קטן, שבור, בוהה, מנותק מהעולם ולא מגיב לכלום מלבד לכפית האוכל המוגשת לפיה. לראות אותה כך זה פשוט בלתי נסבל עבורי. מצד שני אני מפחדת שכהיא כבר לא תהייה, אני אתחרט על כך. אני אוכלת את עצמי ללא הרף בהקשר נושא זה. וגם ברגע זה, מטפטפת דמעות על המקלדת... וממשיכה לאכול את עצמי.
אין לי למי לספר את הכובד הזה שעל ליבי, אז אשתף אתכם כדי לא להישאר עם זה לבד. אבא שלי היה אתמול בביקור השבועי אצל אמא שלי בבית האבות ואמר שמצבה מתדרדר. שכמעט רוב הביקור כשעתיים וחצי היא ישנה עם פה פתוח, וכמעט היה בלתי אפשרי להעיר אותה, וגם כשהצליח לא הגיבה אליו אלא המשיכה לבהות, ואז נרדמה שוב. כמה שזה מכאיב לדעת ולראות מה נהייה ממנה...ישר מחשבות- האם מסממים אותה בתרופות ?האם זה טוב לה לישון ? האם רע לה לישון ? אין לי מושג, ולאף אחד אין. חשבתי ללכת לבקר אותה בפורים, אך נראה לי שאדחה זאת לפסח, כי תמיד אני צריכה כמה ימים כדי להתאושש מהביקורים אצלה, ואחרי פורים אני מיד צריכה לחזור לעבודה. אבא שלי אומר שלא נראה לו שהביקורים כלל משפיעים עליה באיזה שהוא אופן. המוח שלה אכול לגמרי. מצד אחד כ"כ קשה לי ללכת לבקר אותה ולראות מה נהייה ממנה- גוף קטן, שבור, בוהה, מנותק מהעולם ולא מגיב לכלום מלבד לכפית האוכל המוגשת לפיה. לראות אותה כך זה פשוט בלתי נסבל עבורי. מצד שני אני מפחדת שכהיא כבר לא תהייה, אני אתחרט על כך. אני אוכלת את עצמי ללא הרף בהקשר נושא זה. וגם ברגע זה, מטפטפת דמעות על המקלדת... וממשיכה לאכול את עצמי.