אמא במצוקה

[ועם הזמן78]

אמא במצוקה

אמי חולת אלצהיימר. לאחרונה ישנו תסריט שחוזר על עצמו כל הזמן - היא אומרת שאחי הקטן מחכה בגן שצריך ללכת לקחת אותו, והיא מתעקשת לצאת מהבית לכיוון גן הילדים שבשכונה ולחפש אותו. מיותר לציין שאחי כבר חייל, ואינו ממתין לנו בגן.
כל הניסיונות להוריד אותה מזה אינן צולחות. היא נעשתה אלימה, ורק היציאה מהבית לכיוון הגן מרגיעה אותה. לאחר מכן קשה מאוד לשכנע אותה לחזור הביתה. לי ולאבי קשה מאוד להתמודד איתה. גם המטפלת שלה התייאשה וכעת רוצה לעזוב.
מה נוכל לעשות במצב כזה?

 

[יענקלה מגבעתיים]

שקר לבן

מותר ואפילו רצוי לשקר לחולה אלצהיימר במקרים כאלו. הדבר הכי מזיק הוא לשכנע את החולה שהוא טועה. לגביו הוא חווה מציאות אמיתית ואינו מבין מדוע לא מסכימים איתו. זה רק מעורר בו כעס ומרע את מצב רוחו (שלרוב ממילא אינו מזהיר). אביך ו/או בן משפחה נוסף שנוכח, צריך להגיד בערך "אוי, באמת שכחנו אותו. אני הולך מיד להביא אותו". אח"כ שימתין בבית. רוב הסיכויים שאמא תשכח את בקשתה. אם עדיין מחכה, שייצא לזמן מה מהבית. אם אמא תזכור, שיגיד שיש בגן חגיגה והוא יילך עוד שעה. זה חייב לעבוד אבל כמובן שלמחרת או לפני כן היא שוב תבקש זאת ושוב תעשו אותה הצגה. אתם צריכים גם להסביר זאת למטפלת שאולי מנוסה בטיפול בנכים אבל לא מנוסה בטיפול בחולי אלצהיימר. תסבירו לה לנהוג באותה צורה. אם אמא למשל מסרבת להתרחץ, צריך לוותר לה לזמן מה ואח"כ לפתות אותה מראש. לא להגיד לה סתם "את צריכה להתרחץ" כי לדעתה היא לא צריכה או משום שהיא מפחדת ממים או שהיא חושבת שהיא כבר התרחצה באותו יום. חבל להחליף מטפלת על רקע כזה כי זה יחזור עם מטפלות אחרות כל עוד אמא בשלב הנוכחי.

 

[דר רון בן יצחק]

מחשבות שווא ודרכי התמודדות במטופל\ת סובל\ת ממחלת אלצהיימר

לכותבת המודאגת שלום רב,
את מתארת סיטואציה קשה ומביכה: אמא מבקשת לצאת להיפגש עם אחיך במעבר זמן עבר,
שאינו רלוונטי כיום. ההתופעה שאת מתארת בהחלט ממחישה את אובדן ה"קוצב" או ה"שעון הביולוגי"
תופעה אופיינית לחולי אלצהיימר. ראי את ציורו של "דאלי" על ה"שעון ה- מתנזל" עם אובדן מימד זמן.
ההתמודדות עם המצב שאת מתארת מבוסס פעילות התנהגותית: לזרום עם ה"חשיבה המוטעית" ככל האפשר.
יש אפשרות להציג לאמא את הצילום\תמונה של האח עם ההגעה לאותה גינה.
יש אפשרות של "הסטה" או הפרעה לאורה עם תוכן אחר כחלק מפעילות של "הסחת - דעת".
למשל עיסוק באומנות או מוסיקה על מנת לבטל לכאורה את הרצון המתמיד והחוזר לצאת מן הבית ולהיפגש עם אחיך.
כמובן, שהתחום הטיפולי רפואי, דהיינו תרופתי הוא רק אפשרות סופית של "אין ברירה" וידרוש התרשמות קלינית של
רופא גריאטר . מקווה שעזרתי עד כה.
בהצלחה
ד"ר רון בן יצחק

 

[יענקלה מגבעתיים]

לשקר או לא

הדיעה שלי שמותר ואף רצוי לשקר לחולה נובעת מעיצות שניתנו לי ובעיקר מנסיון אמיתי.
אשתי במוצאה גרמניה שהתגיירה. לפני שנים, כשהיתה עדיין במצב קוגנטיבי בו יכלה לדבר ולנסח משפטים בצורה ברורה, המטפלת ואני עברנו, בין השאר, חווייה מטרידה שהתישה אותנו. אשתי פתאום רצתה לחזור לגרמניה לבקר את אמה שמתה שנים אחדות לפני כן. ניסינו כל מיני אפשרויות והסחת דעת, ונוכחנו שהאפשרות הפחות גרועה היא שאגיד לה "מחר". זה היה משכיח ממנה לזמן מה, אבל באופן כללי המצב התדרדר, ואז הצלחנו להרגיע אותה בזה שנתנו לה מזוודה כפי שדרשה. היא היתה ממלאת אותה בכל מה שהיה בסביבה. כל פעם היא מאד הודתה לי שאמרתי שהזמנתי כרטיס טיסה למחר. אחרי זמן היא לא הבינה מדוע צריך לטוס כשאפשר ללכת. כל פעם אילתרנו תשובות שהרגיעו אותה למשך יום או כמה שעות. התרופה סרוקואל אף היא הרגיעה אותה במידה מסויימת (שינינו מינון בתאום עם פסיכוגריאטר) אבל ממש זה עבר מעצמו אחרי כשנה-שנתיים, כאשר מצבה הקוגנטיבי הורע עוד יותר, אבל מבחינתנו כמטפלים מצבנו הוקל.
לכן אני בדיעה שלא צריך להמנע מלשקר. אם המקורבים לא מסוגלים לכך אזי נשארו העיצות שאתה נתת.

מעניין שעד כה אין התייחסות של הבת לתגובה שלי. אפילו לא תודה

 

[דר רון בן יצחק]

תודה ממני לעייצות מועילות

 

[ladybug4NLP]

גם אצל אמא שלי ככה זה היה בהתחלה (ההתחלה כשהפנמנו שהיא חולה)

הרבה פעמים כל פעם שנכנסתי הביתה הייתי מוצאת אותה בלבוש של שבת, סינר של שבת עליה והפמוטים עם השולחן
עם הנרות.
אמא היא אישה חרדית וגרה על כביש ראשי בבני ברק.
ניסינו להראות לה לוח שנה, או להראות לה שברחוב נוסעים אוטובוסים ומכוניות (מה שאין בבני ברק בשבת) אבל ללא הצלחה.
זה היה מחריף בכל פעם שהתקרב איזה חג ולפני ראש השנה אף יצאה מהבית באצע הלילה כדי ללכת לבית הכנסת ולומר
סליחות.
היה מאבק די ממושך על העניין (בעיקר כי זה להלחם במציאות) והנחנו את המטפלת לאפשר לה
ללבוש מה שהיא רוצה ולשים נרות כאוות נפשה אבל את נעילת הדלת העברנו גבוה כך שלא יכלה יותר לפתוח לבד.

כשהמצב הקוגניבי התדרדר- גם זה ירד מהפרק.
היא היום מדליקה נרות אבל לא מיוזמתה, היא יודעת שצריך להדליק אבל לא זוכרת את הברכה כמובן. כנ"ל בחנוכה.
מותר לה - ניצולת שואה שמתקרבת לגיל 100 (עד 120)

שבת שלום

 

[יענקלה מגבעתיים]

עד 120 באלצהיימר?

 

[ladybug4NLP]

לא אנו ממונים על אורך החיים ואנו מצווים לעשות את הטוב ביותר

כדי להאריך חיי אדם.
ואנחנו אמנם סובלים-(או יותר נכון לומר - כואבים) אבל אמא שלי במצב הנוכחי של המחלה שלווה.

 

[היפיפיההנרדמת]

אני מאחלת לעצמי

שאם חלילה אחלה באלצהיימר או דמנציה אחרת, אמות מהר ככל האפשר, ולא אגיע לשלב של התרגזויות ולא ינחם אותי אם אח"כ אגיע לשלב של שלוה. יהי זכרי ברוך