אמא במשרה מלאה.
שאלתי בשבוע שעבר את השאלה השקספירית הכבדה "מי אני?!"... קראתי את תגובותיכם המלומדות והחמות, זה נעים.
התנועתיות הזו המתרחשת...כאשר אני מעלה תהייה הבאה מתוך ראשי, מתוך ליבי והיא מוצאת דרכה אליכם הקוראים
ומוציאה תגובות שכאלה... כל אחד מעולמו שלו.
כתבתי שאני בעיקר אמא.
ואתם כתבתם תעשי דברים שאת אוהבת תהיי את, תעשי...תהיי... תעצרי...
אבל לא. אני אמא, אני 24 שעות אמא, כבר כמעט 18 שנה.
ממש עכשיו הבגרות האחרונה, הוא כבר נוהג, יש לו רכב קטן משלו
יש לנו כבר תאריך גיוס התלוי על המקרר .
ואני... בעיקר בעיקר דואגת...
מנסה לשחרר כשהוא מדבר על "קרבי"... מנסה לשחרר כשהוא יוצא לבלות במסיבות "בריכה" ארוכות אל תוך הלילה...
מנסה ל"התבגר" ולהיות אמא לעלם צעיר, שעוד רגע יילבש מדים
והשיחרור הזה לא קל לי.
אני יודעת שהוא הכרחי
אני יודעת שזה נכון לשחרר.
אבל היום אני בעיקר אמא דואגת... אני בעיקר מנסה להיות בתקופה הזו, הלא קלה לי... מנסה.
ולא, לא תמיד מצליחה.
והוא... הוא פורח, הוא מבלה ומכייף, הבוקר קישקשנו על נסיעה של חברים ושלו לחו"ל. (גם פה צריכה לשחרר...)
ויש עוד ילדה צעירה בת 15 וחצי (כן, הגיל הזה)... גם היא גודלת לי מהר מידי.
גם אותה...משחררת אט אט.
עכשיו מרוכזת בלהפוך להיות אמא לחייל, אבל איך אפשר... כי הוא התינוק שלי... כך גם היא... התינוקת שלי.
והיה נדמה עד עכשיו הם צמחו לידי, איתי... עברנו שלב אחר שלב... ועכשיו הגיע רגע האמת.
הגיע השלב הבא.
גיל 18, צבא.
איך.... עושים את זה?!?
החג כבר נמצא בפתח...הכל בו לבן, הכל טעים ונעים, ילדים עם זרי פרחים על ראשם וביכורים בידיהם, חג יפה ומיוחד.
חג שבועות, חג של מתן תורה... חג של סיום והתחלה.
זה נעים...שבכל שנה אפשר לסיים ולהתחיל מהתחלה.
שאלתי בשבוע שעבר את השאלה השקספירית הכבדה "מי אני?!"... קראתי את תגובותיכם המלומדות והחמות, זה נעים.
התנועתיות הזו המתרחשת...כאשר אני מעלה תהייה הבאה מתוך ראשי, מתוך ליבי והיא מוצאת דרכה אליכם הקוראים
ומוציאה תגובות שכאלה... כל אחד מעולמו שלו.
כתבתי שאני בעיקר אמא.
ואתם כתבתם תעשי דברים שאת אוהבת תהיי את, תעשי...תהיי... תעצרי...
אבל לא. אני אמא, אני 24 שעות אמא, כבר כמעט 18 שנה.
ממש עכשיו הבגרות האחרונה, הוא כבר נוהג, יש לו רכב קטן משלו
יש לנו כבר תאריך גיוס התלוי על המקרר .
ואני... בעיקר בעיקר דואגת...
מנסה לשחרר כשהוא מדבר על "קרבי"... מנסה לשחרר כשהוא יוצא לבלות במסיבות "בריכה" ארוכות אל תוך הלילה...
מנסה ל"התבגר" ולהיות אמא לעלם צעיר, שעוד רגע יילבש מדים
והשיחרור הזה לא קל לי.
אני יודעת שהוא הכרחי
אני יודעת שזה נכון לשחרר.
אבל היום אני בעיקר אמא דואגת... אני בעיקר מנסה להיות בתקופה הזו, הלא קלה לי... מנסה.
ולא, לא תמיד מצליחה.
והוא... הוא פורח, הוא מבלה ומכייף, הבוקר קישקשנו על נסיעה של חברים ושלו לחו"ל. (גם פה צריכה לשחרר...)
ויש עוד ילדה צעירה בת 15 וחצי (כן, הגיל הזה)... גם היא גודלת לי מהר מידי.
גם אותה...משחררת אט אט.
עכשיו מרוכזת בלהפוך להיות אמא לחייל, אבל איך אפשר... כי הוא התינוק שלי... כך גם היא... התינוקת שלי.
והיה נדמה עד עכשיו הם צמחו לידי, איתי... עברנו שלב אחר שלב... ועכשיו הגיע רגע האמת.
הגיע השלב הבא.
גיל 18, צבא.
איך.... עושים את זה?!?
החג כבר נמצא בפתח...הכל בו לבן, הכל טעים ונעים, ילדים עם זרי פרחים על ראשם וביכורים בידיהם, חג יפה ומיוחד.
חג שבועות, חג של מתן תורה... חג של סיום והתחלה.
זה נעים...שבכל שנה אפשר לסיים ולהתחיל מהתחלה.
