אמא דבק

ברלה20

New member
אמא דבק

אני אמא לתאומות מקסימות בנות שנה אחת מהן מאוד קשורה אליי וכשאני בסביבה היא לא מוכנה להיות עם אף אחד אחר הבעיה היא שהיא ממש לא מוכנה שאבא שלה יטפל בא בכלל, היא לא מוכנה שהוא יאכיל אותה/ יחליף לה/יקלח אותה או כל דבר אחר היא ממש צורחת כשהוא ניגש אליה וזה מאוד מעליב אותו והוא כמעט ולא מוכן לנסות יש לציין שבזמן של משחק היא צוחקת איתו ומשחקת איתו ושעם הבת השניה הוא מאוד פעיל ובשל הסיטואציה נוצר מצב שהוא בעצם עושה הכל עם הבת השניה ומאוד מחובת אליה. מיותר לציין שבעיקר בלילה כל הנטל נופל עליי כשמדובר בה כי היא לא מוכנה שאף אחד אחר ייגש אליה מלבדי היא יכולה לצרוח דקות ארוכות אצל מישהו אחר ולהשתתק בשניה כשאני לוקחת אותה זה מאוד מפריע לשנינו אבל אנחנו לא יודעים מאיפה להתחיל כדי לשנות את זה מה לעשות???
 
על שניכם מוטלת אחריות לעשות את השינוי...

על שניכם מוטלת אחריות לעשות את השינוי. האבא צריך ליצור יותר מצבים בו הוא יוזם אינטראקציה עם הילדה (בשלב ראשון לא ב"תפעולים") להרחיב ביוזמתו את המשחק איתה, הבילוי איתה, להציע לה באח"הצ השקט ללכת איתו לבד למגרש המשחקים, לאכול גלידה וכו'. הרחבת הבסיס של היחסים הטובים תהיה פלטפורמה עבה, יציבה ואיתנה להמשיך ולהרחיב גם לזמנים ולתחומים נוספים. את מבחינתך נדרשת לפנות להם את המרחב, לעודד את הביחד שלהם מתוך פרגון ובאהבה.( לפעמים בתוך תוך תוכנו זה מחמיא לנו שילד כרוך אלינו, הילד חש בכך ועושה זאת כמענה לציפיות הסמויות שלנו. עד שהעיניין לא כל כך נוח ומתאים לנו אלא שאז הילד כבר פיתח דפוס תלותי) לכן, היכנסי גם את למוד של מודעות, אפשרי, סמכי ופני לאב את הדרך. בהצלחה עינת.
 
למעלה