אמא היא כמוני מאומצת ... אבל זה מעציב אותי

[מסטיק גם]

אמא היא כמוני מאומצת ... אבל זה מעציב אותי

אלו הן היו המילים המדוייקות לפני יומיים. לאחר שהבן שלי בחר לשמוע את הסיפור משפחות משפחות מליון לפחות,זה לא סיפור חדש עבורו גם עניין האימוץ לא חדש. אבל הוא יודע שלשי יש שתי אמהות וכשהגענו בסיפור למיקה שהיא ילדה מאומצת הוא אמר ליי ..." אמא היא כמוני אבל אני לא רוצה להגיד לך... חיבקתי אותי ואמרתי שהכל בסדר ילד שלי אמא פה תמיד הוא חיבק אותי ואמר היא כמוני אני מאומץ.. ואז הוסיף ואמר זה מעציב אותי..." חיבקתי אותי ונשכבתי לידו במיטה עם דמעות נסיתי להגיד לו שהכל בסדר אמא ואבא אוהבים הכי בעולם ואתה נולדת עבורינו אבל .... נחנקתי זה אולי יישמע מצחיק אבל הוא קטן ,רגיש ומקסים הוא בסך הכל בן 4 וקצת.

 

[fatfat]

ואולי טוב שלא אמרת

נשכבת לידו ובזה שידרת לו שאת אתו בכאבו. מצד שני לא סתרת את דבריו ולא אמרת לו שהכל בסדר וזה מה שנכון לעשות. לתת לו לגיטימציה לכאב או לעצב שלו.

וחוץ מזה הוא באמת ילד רגיש ונבון.

 

[משתפרת]

להורה- כאבו של הילד קשה יותר מכאב שלו עצמו

הלוואי והיינו יכולים לקחת על עצמנו מה שמצער אותם ולחסוך מהם את זה, אך זה בלתי אפשרי.
חשוב לתת לגיטימציה להתבטאויות של הילדים. כשילד אומר שמשהו גורם לו עצב- מאד חשוב שחיבקת אותו ונצמדת אליו במיטה. וחשוב גם שהשתתפת בעצב שלו- ודמעת. מצטרפת לפאטפאט בהערכה שטוב שהמלים נחנקו בגרונך. אני חושבת שאם תצליחי במצבים כאלה לאסוף את כוחות הנפש שלך- תוכלי להגיד לו משפטים שמתחברים לחוויה שלו. למשל לשאול אותו מה בדיוק מעציב אותו, האם זה שהיא מאומצת, או זה שהוא עצמו מאומץ. לתת לו פתח להמשיך ולדבר על העצב שלו, שיראה שמותר לו להיות עצוב למרות שהוא חי עם הורים אוהבים שמרגישים שנועדו לו והוא נועד להם. כך הוא מפנים בגילו הצעיר (וגיל 4 הוא באמת צעיר לתובנה שהילד ביטא) שאפשר לדבר עם אמא, שאמא לא נבהלת מהדברים שעבורו הם קשים, שאמא מסוגלת להכיל, ושהאהבה שלה רק מתחזקת.
כשילד בא ואומר שקשה לו, רע לו, עצוב לו- הטעות הגדולה ביותר שאפשר לעשות לדעתי (הלא מקצועית) היא לנסות להוכיח לו ההיפך: שהדברים בעצם הם לא כפי שהוא רואה, ובמקרה של ילד מאומץ- שבעצם זכה במשפחה מוצלחת יותר, או לפחות שלא הפסיד... באותם רגעים אנחנו צריכים לנסות לא להגיב מהמקום של התחושות שלנו אלא להתחבר לתחושות של הילד. ההתבטאות צריכה להתקבל אצל ההורה, תוך מתן אפשרות להמשיך ולהרחיב בביטוי הרגשות, תוך מתן כבוד לאיך הילד רואה את עולמו. כלומר לתת תוקף לתחושותיו. כך יחלוק את הקושי. להעביר לו כיצד אנחנו רואים את הדברים- אפשר בזמן אחר, רגוע יותר.
החיבוק והדמעות שלך היו תגובות טובות.

 

[מסטיק גם]

תודה

תודה על המילים המחזקות

 

[Noga Lavie]

לפעמים אין צורך במילים

וזה כנראה היה אחד מאותם מקרים.
לפעמים אנחנו שם לספוג את הכאבים ולשדר שיש מי שיהיה איתו לטוב ולרע, שיבין אותו, שיאהב איתו, שיכאב איתו. כי לפעמים גם אנחנו זקוקים לאמפטיה ולא לפתרונות. במיוחד כשאין פתרונות. וזה עצוב, עצוב שבגיל ארבע כבר הוא נתקל בכאב שאין לו פתרון. נחמות קטנות שיש, כמו הורים אוהבים, הן נחמות קטנות בלבד, השמורות לזמן אחר. ברגע שהכאב הוא חזות הכל, חיבוק אוהב ושותק הוא התגובה הטובה ביותר.

 

[בהתחדשות3]

מסטיק גם יקרה, גם לדעתי, וכפי שכתבו לך,

החיבוק שלך היה הנכון עבורכם באותו רגע. לא יכולתי שלא להזכר בהודעה שכתבה בזמנו אחותי. עברו 10 שנים מאז-לא להאמין איך שטס הזמן-אך נדמה לי שהשיחות הללו מתקיימות כל העת. מפנה אותך לכלים ומידע-השיח במשפחה אודות האימוץ להודעה:"אמא שם זה כואב בלב". חיבוק לשניכם!