Lady In Blues
New member
אמא וגלגלים דימיוניים משגעים לי את השכל../images/Emo70.gif
ערב טוב לכולכם. שמי אורי, בת 16 מהמרכז ויש לי בעיה דיי קטנה ודיי מעצבנת. יש לי חברה שאפשר להגדיר אותה כחברה הכי טובה שלי אותה אני מכירה כבר כמעט 3 שנים. אנחנו מבלות המון המון ביחד, יוצאות לת"א, מצלמות קליפים ועושות המון שטויות. היא נמצאת בתוך מעגל חברים מצומצם למדי של כ5 חברים +-. לאותה חברה יש חבר שגם הוא ידיד (הכי) טוב שלי. את שניהם אני אוהבת מאוד ושניהם אוהבים אותי. בתוך מעגל החברים הזה אנחנו מהווים גרעין מאוד מרכזי. נמצאים ממש המון ביחד ומבלים דיי הרבה. אמא שלי, מצדה, לא רואה בעין יפה את הקטע ש"הם זוג ואת כמו גלגל שלישי". ניסיתי להסביר לה שזה ממש לא ככה, שיש להם את הזוגיות שלהם בנפרד ממני, שהעניין לא מפריע לי או להם (דיברתי עם אותה חברה והיא ממש כעסה על אמא שלי שבכלל הכניסה לי את זה לראש) ושבאופן כללי זה לא עניינה. חשוב להדגיש שאני מבלה הרבה גם עם החברה שלי בלי החבר שלה וגם עם הרבה חברים אחרים שלי ושאני באמת לא מרגישה "גלגל שלישי" כשאנחנו ביחד. אני לא מרגישה תקועה או לא בנוח עם זה וגם הם לא. אנחנו פשוט מבלים ממש המון ביחד ומבחינתה זה ניראה לא טוב. היא לא מפסיקה להעיר לי על זה בכל פעם שהנושא עולה. אומרת דברים מגעילים ומעצבנים שפשוט מוצאים לי את כל החשק להיו תגם איתם וגם איתה. גורמת לי להרהר בידידות הזאת והאם זה באמת בסדר והיא גם גרמה בעקיפין לריב בינינו. נדמה שכל מה שהיא מנסה לעשות זה להפריד בינינו. זה עובר את גבול הטעם הטוב וגורם לי הרבה תיסכולים וכעסים. אני מנסה להסביר לה שהמצב שהיא מתארת הוא מופרך לחלוטין והיא מתעקשת. אחרי כל יציאה איתם היא פותחת במין נאום ארוך על איך זה לא בסדר שאני איתם כל הזמן ושאני צריכה להיות איתם פחות. בסופו של דבר אני יוצאת עם טעם רע מכל מפגש איתם רק בגלל הנאומים שלה אח"כ. זה גורם לי להרהר אם שווה לי בכלל להמשיך את הקשר איתם. אולי היא צודקת? המצב הזה כ"כ רגיש. אני מנסה להסביר לה והיא לא מוכנה לשמוע
מה לעשות
ערב טוב לכולכם. שמי אורי, בת 16 מהמרכז ויש לי בעיה דיי קטנה ודיי מעצבנת. יש לי חברה שאפשר להגדיר אותה כחברה הכי טובה שלי אותה אני מכירה כבר כמעט 3 שנים. אנחנו מבלות המון המון ביחד, יוצאות לת"א, מצלמות קליפים ועושות המון שטויות. היא נמצאת בתוך מעגל חברים מצומצם למדי של כ5 חברים +-. לאותה חברה יש חבר שגם הוא ידיד (הכי) טוב שלי. את שניהם אני אוהבת מאוד ושניהם אוהבים אותי. בתוך מעגל החברים הזה אנחנו מהווים גרעין מאוד מרכזי. נמצאים ממש המון ביחד ומבלים דיי הרבה. אמא שלי, מצדה, לא רואה בעין יפה את הקטע ש"הם זוג ואת כמו גלגל שלישי". ניסיתי להסביר לה שזה ממש לא ככה, שיש להם את הזוגיות שלהם בנפרד ממני, שהעניין לא מפריע לי או להם (דיברתי עם אותה חברה והיא ממש כעסה על אמא שלי שבכלל הכניסה לי את זה לראש) ושבאופן כללי זה לא עניינה. חשוב להדגיש שאני מבלה הרבה גם עם החברה שלי בלי החבר שלה וגם עם הרבה חברים אחרים שלי ושאני באמת לא מרגישה "גלגל שלישי" כשאנחנו ביחד. אני לא מרגישה תקועה או לא בנוח עם זה וגם הם לא. אנחנו פשוט מבלים ממש המון ביחד ומבחינתה זה ניראה לא טוב. היא לא מפסיקה להעיר לי על זה בכל פעם שהנושא עולה. אומרת דברים מגעילים ומעצבנים שפשוט מוצאים לי את כל החשק להיו תגם איתם וגם איתה. גורמת לי להרהר בידידות הזאת והאם זה באמת בסדר והיא גם גרמה בעקיפין לריב בינינו. נדמה שכל מה שהיא מנסה לעשות זה להפריד בינינו. זה עובר את גבול הטעם הטוב וגורם לי הרבה תיסכולים וכעסים. אני מנסה להסביר לה שהמצב שהיא מתארת הוא מופרך לחלוטין והיא מתעקשת. אחרי כל יציאה איתם היא פותחת במין נאום ארוך על איך זה לא בסדר שאני איתם כל הזמן ושאני צריכה להיות איתם פחות. בסופו של דבר אני יוצאת עם טעם רע מכל מפגש איתם רק בגלל הנאומים שלה אח"כ. זה גורם לי להרהר אם שווה לי בכלל להמשיך את הקשר איתם. אולי היא צודקת? המצב הזה כ"כ רגיש. אני מנסה להסביר לה והיא לא מוכנה לשמוע
