אמא חורגת??

אמא חורגת??

שבת בבוקר, הגברת בת הכמעט 14 מתעוררת ב11,מגיעה למטבח מריחה מזיעה,בלי לצחצח שיניים .
אני כבר מוציאה מהמקרר את האוכל לצהריים להניח על הפלטה לחימום לצהריים . הגברת מכריזה אני רעבה ; אוכל.
בוקר טוב,מה שלומך? הרמז לא מובן , היא דורשת:אוכל!
לכי לשטוף פנים ונדבר,היא נעלמת בחזרה לחדר שלה בכעס....
האיש נכנס ...סיפרתי לו. היא ניגשה להתלונן שטלאים לא הכינה לה ארוחת בוקר....האיש הוציא מהמקרר גביע יוגורט ושאריות סלט פירות מסעודת השבת של אתמול ואמר בתאבון ואחר כך לכי למקלחת כי כך את לא יושבת איתנו לקידוש של שבת. הגברת נעלבה.
התקלחה וישבה לשולחן בפרצוף חמוץ.
שמעה קידוש, המוציא וסרבה לאכול...חזרה למיטה.
בדרך היא רואה הזמנה לבת מצווה של חברים. שנופלת כאשר אבא שלה בכוננות שבת בעבודה...אז שטלאים תקח אותנו.., כשצריך אותי אני נהדרת..כשצריך להושיט יד או חס וחלילה להתקלח אני אמא חורגת מהאגדות...
ויודעת שאשמע מהלשעבר איזה מרשעת אני כי ... ( מלאו כיד הדמיון הטובה עלכם.... ) .
 
אחרי שיחה עם האיש הערב

הוסכם שחבל שהילדים יפסידו ומדובר בבת מצווה של בת של חברה שלי שמיודדת עם הילדים של האיש ולכן אני אקח אותם ונתמודד עם הלשעבר..,,,
למה הכל צריך להיות כל כךמסובך????????
 

סרבינה

New member
אם היה לי שקל לכל אירוע כזה הייתי עשירה

אמא חורגת תמיד טובה כשצריך אותה. רעה בכל זמן אחר.
רק אתמול אמרה לי אחת מהן שהיא לא נהנתה באירוע משפחתי כי היו שם מלא מהמשפחה שלי והיא לא הכירה אף אחד. היו שם מקסימום 10 מהמשפחה שלי... כשאמרתי לה את זה היא אמרה שהיא גם לא הכירה אף אחד מהמשפחה שלה אז היה לה לא נעים. אבל מה הציק לה? הבודדים מהמשפחה שלי.
מפתיע? ממש לא.
כשמשהו רע, זה בגללי. כשמשהו טוב, זה מובן מאליו.
קצת זה בגלל שהם ילדים/מתבגרים וככה זה, וקצת זה בגלל התפקיד הבלתי אפשרי שלנו שגורם להם להרגיש שלהעריך אותנו זו בגידה.
מה עושים? נושמים עמוק, ממשיכים הלאה ומקטרים לנו כאן.
מה לא עושים? לא מוותרים על גבולות ועל הדרישות הבסיסיות.
הדבר היחיד שאפשר להתפשר עליו הוא להשתדל שלא אנחנו נעמיד את הגבולות אלא האבא הביולוגי. לפעמים זה עוזר.
בהצלחה!
 

mother cat

New member
נשמע לי לגמרי תואם גיל וסיטואציה...

הגיל הזה שבו הם ישנים כל היום, ורגזניים כשהם ערים... וחושבים שכל העולם צריך לעשות עבורם. וכמובן המקום הבלתי אפשרי שאנחנו נמצאים בו.

חיבוק!
 
אני לא הייתי מסכימה להתנהגות כזו

הם רגזניים ואנוכיים בתקופה הזו זה נכון אבל בהנחה שאת מכבדת אותה ועושה למענה היא לא צריכה להתנהג אליך ככה.
וזה ברור ומובן שזה לא התפקיד שלך להתעמת איתה אלא של ההורים שלה.
האבא היה צריך לגבות אותך ב100% לבקש ממנה לצחצח שיניים קודם ולדבר בכבוד ואז אם פעם הבאה היא תעשה פרצוף היא תדע לפחות שהוא יגבה אותך.
ושוב, לי אין את הגרושה על הראש אז אולי באמת יש לי מזל בקטע הזה וגם אני לא יודעת מה היחסים שלך ושל האבא עםן הגרושה, אבל אם הם יחסים סבירים, אז האבא צריך להסביר לגרושה שתסביר לילדה שתתייחס אלייך בכבוד כי את לא עושה לה שום רע.

עם כל הכבוד לגיל הטיפש עשרה אין שום סיבה שילדה בת 14 לא תדע לכבד, לא זכור לי שאני או אחיי התנהגנו בחוסר כבוד כזה כשהיינו קטנים, ואם נוסיף את הכעסים שלה בגלל שאת כביכול האמא החורגת אז שוב, האבא והאמא צריכים לגבות אותך ואם האמא לא אז לפחות האבא, ולעשות לה שיחות שלאט לאט היא תלמד להעריך ולקבל אותך. להראות לה ולהזכיר לה מה שאת כן עושה למענה.

אני נתקלתי הרבה בכפיות טובה של הבת החורגת שלי (בת 12) אבל עצרתי את זה במקום ואבא שלה תמיד גיבה אותי, ואם הרגשתי שהיא נעלבה אז אחרי שנרגעו הרוחות לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה שזה לטובתה ושאני עושה המון למענה ושהיא פגעה בי כשהתנהגה ככה.

אני לא חושבת שאת צריכה להשלים עם התנהגות כזו, זה לא מגיע לך ואפשר לשנות את זה וזה בסה"כ יעזור לילדה לקבל אותך ולא להרגיש כעס.

אני עם הקטע של הבת מצווה הייתי אומרת לה " אחרי שהתנהגת אלי ככה בצהריים למה שאני ארצה לקחת אותך?" ושוב, גם אם זו הייתה הבת שלי נשבעת לכם שהייתי עושה אותו הדבר.

אולי אני לא מבינה כלום מהחיים שלי אבל לכבד לומדים מגיל קטן ביותר ואם תוותרי על זה, כל החיים היא תדרוך עלייך.
 

mother cat

New member
אני מניחה שהתכוונת לשרשר לטלאים ולא אלי

ברמת העקרון אני מסכימה איתך. ברמת הפרקטיקה - זה לא תמיד עובד ככה...

ולגבי הגרושה - לטלאים יש סיפור מאד מורכב עם גרושה מאד לא פשוטה... תחפשי קצת אחורה בפורום ותראי.
 
כן התכוונתי לשרשור של טלאים

ברור שלהגיד יותר קל מליישם, אבל זה עדיין לא אומר שזה בסדר שהיא תתנהג אליה ככה, לא מדובר בילדה בת 4-5 שלא מבינה מדובר על ילדה בת 14, ואם האב לא מגבה אותה אז איך הילדה תלמד להעריך אותה?

אני מציעה גם לדבר עם האבא שיגבה בדברים הכי קטנים וגם לדבר עם הילדה אפילו רק היא אחת על אחת להסביר לה שזה פוגע בה ואולי לבדוק אולי גם היא עושה דברים שפוגעים בה והיא לא שמה לב.

פרצופים פרצופים, משהו נכנס בסוף.
 
האיש מגבה אותי ב100%

כפי שכתבתי הגברת התלוננה והוא גיבה אותי ב100% . אנחנו מתמודדים עם לשעבר שהיא חולת נפש מאובחנת וזה לא פשוט.... הילדים באמת ובתמים סובלים ואני מבינה ומכילה את הקושי להם... המערכת שלנו לכן מורכבת ולכן יש לי את הבית שלי לברוח אליו ואני נמצאת כאן רק חלק מהשבוע דבר טוב בשבילי...
ועדיין יש דברים שאני צריכה לקחת נשימה עמוקה לעצור ולהזכיר לעצמי שאני לא האמא ולקבל את ההתנהגות שלהם למרות שהיא מחרפנת אותי....כמו שהאיש אמר לי אתמול סגנון ההורות שלי שונה משלך....ואלו הילדים שלו אז יש מצבים כמו שהבן בן ה 12 בורח משולחן שבת אחרי הקידוש לחדר ויושב עם מחשב בפרצוף של קדוש מעונה ואני נושכת את השפתיים ולא מגיבה כי אצל אבא שלו זה בסדר...אני לא האמא.....,
 
שוב, לא התכוונתי שאת

צריכה לחנך אותם.
אני מתכוונת בקטעים נקודתיים שהם מתנהגים אלייך ספציפית לא יפה, זה לא קשור בכלל אם את אמא שלהם או לא אמא שלהם.
גם אם הילד שלי או הילד של השכנים או אחיין שלי היו יוצאים על הבוקר לפני שציחצחו שיניים ודורשים ממני "אוכל" ככה בלי בוקר טוב בלי לצחצח שיניים, זה התנהגות מזלזלת, לא יודעת אני ממש לא מסוגלת לסבול את זה ונראה שגם את כי אחרת לא היית כותבת את הפוסט הזה.

אבל אם הילד עושה פרצופים בלי סיבה ולא רוצה לשבת באוכל אז נכון שזה לא נעים אבל זה כבר לשיפוטיות אביו איך להתמודד איתו, שוב גם את זה קשה לי לקבל אבל אני יכולה להבין שיש גבול שאת יכולה להתערב בו.

יש הבדל בלהרגיש "הפרצופים שלו מעצבנים ואם זה הייתי אני הייתי מחנכת אחרת" לבין "היא פוגעת בי כשהיא מדברת אלי ככה ואני מרגישה זילזול"

תקני אותי אם אני טועה ואת לא מרגישה את זה.
 

horeget

New member
מרגישים שאת לא מחוברת לילדה של בעלך...


 
לא מחוברת???

האם את מוכנה לפרט למה כוונתך?
אני לא אמא שלה.
אני זו שכאשר הילדה קיבלה מחזור חיבקה ניגבה את הדמעות הרגיעה ואמרה מזל טוב והסבירה והלכה איתה לקנות את הציוד הנדרש כי אמא שלה הפטירה באדישות "היא תסתדר גם לי אף אחד לא הסביר כלום"
אני זו שקניתי לה חזיות ראשונות כי לאמא לא נעים ללכת איתה.
אני זו שמבשלת, מחבקת, מוחה את דמעות העלבון וכאב הדחיה של האם הביולוגית.
אני זו שסופג את הכאב והכעס כי לאמא לא אכפת אבל אני המקום הבטוח,זו ששם בשבילה אז עלי אפשר לכעוס,אני לא אברח.
אבל אני לא אמא
אני לא יכולה לחנך,לדרוש משמעת,
את זה עושה אבא.
והבוקר קיבלתי ממנה חיבוק ובקשה טלאים תשארי כאן אל תסעי לבית שלך הבית כל כך ריק בלעדיך... .
אז נכון לא יכולה לומר שאוהבת אתה ואת אחיה כמו את הביולוגים שלי.
אוהבת אותה ואת אחיה מאוד אבל אחרת
כן יש קשיים רבים
מתמודדים עם מציאות מורכבת ולא פשוטה.
אבל תסבירי לי בבקשה מדוע אני לא מחוברת אליה?,,,,
 
אז????

זה הופך את החיים לכל הרבה יותר מורכבים.
את מנסה לנחש מה תהיה התגובה.
תמיד לא הגיונית וצפויה.
החיים הופכים לרכבת הרים משוגעת המכתב על ידי אישה שבוחן המציאות שלה במקרה הטוב מעוות במקרה הרע לא קיים.
לומדים לבלוע ,להתעלם, לבלוע את דמעות העלבון שלך ולמחות את דמעות הכאב של הילדים.
מבינים שמוכרחים לשמור פינה פרטית ,לברוח אליה,לפרוק את הקושי...
האם אי פעם היית צריכה לחיות בקיבה לאדם שנפשו חולה?
הקושי של החולה אדיר.
אך גם כל הסביבה סובלת ובמקרה זה גם אני שלמעשה אין בעיני ובינה דבר אך בהיותה הלשעבר ואם הילדים גם אני שם משתדלת להיות אי של שפיות ולא להסחף למערבולת.
 
אז זה אומר שיכול מאוד להיות שגם לילדה יש בעיה דומה

שצריכה להיות מאובחנת ומטופלת ואולי ההתנהגות שלה היא לא סתם אלא משהו שעבר אליה בתורשה שהן היום כבר ידוע שמחלות נפשיות גם עלולות להיות תורשתיות
 
אל דאגה

יש יעוץ וליווי מקצועי.הילדה בוודאות בריאה בנפשה.היא מתבגרת וככזו יכולה להוציא פיל מהדעת..
דרך אגב איין שום הוכחה שמילות נפש הן תורשתיות. אך ילד שגדל עם הורה כזה עלול לחכות התנהגות. ...
סביבה מול תורשה הויכוח הידוע.
 
אני לא דואגת אבל היום ידוע כבר שיש הפרעות מסוימות שבהן

התורשה היא גורם מכריע
 
ממש לא מדויק

ואני עובדת בתחום ומאוד מעודכנת....
גם הגישה שהייתה בעבר כלפי סכיזופרניה במשפחה עברה שינוי דרמטי ב5 השנים האחרונות. ...ידוע שזו החשיפה להתנהגויות ופחות תורשה......תבדקי.
אבל זה בכלל לא משנה לגבי הילדה כיום.
יש קשיים וחרדות שנובעים ישירות מהסיטואציה וזה מטופל.
עדיין לעתים זקוקה לברוח לפינה שלי ולקטר על הקושי....
 
למעלה