אמא חורקת

[sugar7]

אמא חורקת

זוכרים שכשהגעתי לפה סיפרתי שהדברים אצלנו עובדים בגדול ממש בסדר אבל לפעמים יש מצבים ש..., ובשביל זה אני פה? אז הנה, גם אני רוצה לשתף ולשפוך (וגם להסיר את הילת ה"הכל נהדר אצלנו" שאולי נוצרה כאן?). לפעמים אני באמת מרגישה אמא חורקת. זה קורה בעיקר עם הנסיכה (או-טו-טו 13). לפעמים היא מעצבנת אותי נו-רא! הבלגניסטיות המשוועת, חוסר האונים הזה ("איפה החולצה שלי?" בלי לחפש שניה וחצי), חוסר ההתחשבות לפעמים, חוסר לקיחת האחריות ולפעמים (אני מודה לבושתי) הנוכחות שלה מרגיזה אותי ואני לא מבינה למה. אז תגידו שזה אופייני לגיל וכך זה גם עם ביולוגיים, אבל אני מרגישה שלביולוגים שלי אני אהיה יותר סלחנית, אני מרגישה הרבה פעמים שאני לא הוגנת כלפיה, but I can't help it. הסיטואציות האלו מתרבות לאחרונה ואני לא תמיד מצליחה להתגבר על עצמי. יכול להיות גם שבגלל שהיא חורגת ואין לי כאילו לגיטמציה ממש לכעוס עליה או להעניש אותה, אני מבליגה הרבה מדי ואז זה יוצא בדרכים אחרות. מצד שני, יש הרבה רגעים שאני מתה עליה, שאנחנו מבלות יחד, מדברות, שהיא עוזרת ומתחשבת ומטפלת מקסים באלילה ואז אני שוכחת הכל. טוב, שפכתי ופרקתי ונתתי לאמא החורגת מהאגדות לצאת החוצה.

 

[עלמה 3]

שוגר - הסיטאוציות שאת מתארת כאן...

מאד מוכורות לי , באופן אישי. אני אף פעם לא ידעתי " איפה לשים את האצבע, וכששאלתי את עצמי... טוב מה את מפרצפת..... לא ידעתי להשיב.... למה, למה זה קורה לי ? לפעמים זה מאד כאב לי , ומאד כעסתי על עצמי שאני כועסת ומפרצפת וללא כל סיבה, אבל משהו היה באויר........ בתשדורת בתדרים. התחרות על התשומי והמורכב לא ידע כל כך אך להתחלק. כשהתחילו הבעיות עם ה X, אז דאגתי לעבור דירה , ובתוך תוכי ידעתי שאני בכל אופן צריכה להתרחק וזה יועיל לכולם ואז זה היה בית שהם כבר לא הריגשו שייכות אליו, כי לא היה להם חדר פרטי או מקום פרטי כמו בדירה הקודמת, תא חדש, היו מגיעים עם תיק נסיעה ויוצאים איתו....אז לא הייתי צריכה וגם לא הרגשתי צורך, לחפש להם או לכבס להם, אלא עם שכחו משהו... מה שכן הם תמיד אהבו לשכוח (לדעתי בכוונה), הבת בעיקר, בכדי שאבא יגיע דחוף להחזיר ויטרח עבורם. את יודעת שוגר במחשבה שניה, את חוסכת לאלילה הרבה שאלות לכשתיגדל... היתה תקופה שבני שלנו, וזה בא בגלים..... שהשאלות לא מפסיקות.... הקטע של האמא החורגת הזאת, מוציא אותי מדעתי, למה זה קורה ? ועכשיו מהשיחה של אתמול (על ההתחלה והחתונה) ומשיחה זאת.......... מאד בא לי להתקשר למשקיפה ולשוחח איתה.פתוח לפחות לנסות...... נהיה לי אומץ !

 

[ע י ן]

ביולוגים ../images/Emo24.gif וחורגים../images/Emo9.gif

כמה מוכר !!! ברור לי ולחד כי עם כל האהבה והנכונות וההכלה ...האחד את הילדים של האחרת , ישנו בכל זאת הבדל דק ..דקיק...ואכן <מה לעשות ?>יש בנו יותר סבלנות לילדנו מל"חורגים". לדעתי אין טעם להרגיש אשמה על התחושות האלו -סופר לגיטימי לחוש כך .כמובן שרצוי לשוחח על כך בפתיחות עם בן/בת הזוג אך לא עם הילד בעצמו ...

אני מודה שאצלי קיים הבדל , ואכן עם ילדיי אני יותר סבלנית וסלחנית , כאמור,לא מרגישה אשמה על כך , אך בהחלט מכוונת עצמי בכל פעם לצימצום הפער .< בכנות ...מבפנים...לא טשטוש עקבות...> המחשבה המפוכחת והכנה מסייעת לי להציב לעצמי אתגרים בעניין הסבלנות שלי כלפיהם, ואף בתוך תוכי אני עורכת השוואות בין יחסי אליהם ויחסי אל ילדיי...ומנסה להשוות... גם לנו יש רגעים נפלאים של חיוך וחיבוק ומשחק עם החורגים ...אבל אם שרוכי יטייל לו בבית עם שוקולד או ביסלי - אני אעיר לו...והוא או שבחוסר שביעות רצון ייגש למטבח לאכול את החטיף שלו

...או שיתעלם ממני ויתחמק ...ואני אסתובב מתוסכלת...

אני מסכימה אתך בהחלט שחלק מהתחושה טמונה בעובדה שאנחנו לא באמת יכולים לכעוס או להעניש את החורגים ...אפשר להעיר ...לכעוס בנימוס ....ואכן מצטבר בפנים עליהם... לגביי לפחות, קיימת עוד סיבה להצטברות "כנגדם" : הם לא חיים איתנו , אך לכל אחד מהם חדר בנפרד בביתנו והם מבקרים כפעמיים בשבוע . ונדמה לי שפחות אכפת להם מהבית ...מתכולתו ...הם נראים מזלזלים בבית < וזאת תחושה מאוד מאוד קשה עבורי - > אז בכל מה שקשור בלשמור על הבית ותכולתו ...אני הופכת לשוטרת כשהם פה

- ורע לי עם זה נורא !

כמה הייתי שמחה להרפות ...לבטוח בהם ..כמה הייתי מאושרת לגלות שהבית שלנו חשוב להם....זה היה מקרב אותנו...ומצמצם פערים.<למישהו יש רעיון איך מעוררים בילד מוטיבציה ואכפתיות לבית של : "אבא הדפוק

..שעזב את אמא המסכנה ...הוא והאישה המזדיי

...שלו!! ."?> אז זהו ...אני עושה כל מאמץ לסלוח על מה שנראה לי כזלזול מצידם...ומשתדלת מאוד לזכור שהם חלק מאיש מאוד יקר לי . ושאני האדם הבוגר והם רק ילדים ... לרוב זה באמת עוזר לשמור על אוירה נעימה .ורק לעיתים ...

. עין.

 

[sugar7]

הבית שלנו הוא הבית שלהם

החזקה משותפת ולכן הם רואים בו בית לכל דבר ומבחינתם יש להם שני בתים וזה טבעי וברור כמו שהשמש תזרח מחר. הם גם לא סובלים מ"רעלת האקסית" (תודו שזה שם נחמד ל"מחלה" הזו?). ברוב המקרים היא לא עושה את הדברים בכוונה רעה או מכוונים כלפי. הבעיה היא שלי. איך אני מתמודדת עם הרגשות. איך אני מתעלת את הכעסים. לא תמיד אני מרגישה שאני יכולה לשתף את בנזוגי. כי כשבא לי לצעוק או לקלל (ובא לי, אני מודה), זה לא משהו שהוא צריך לשמוע (אני לא הייתי מוכנה לספוג את זה מאף גבר בנוגע לבתי). ואז אני מרגישה אמא חורקת.

 

[סביב השעון]

משהו חשוב

בין שאר הדברים החשובים שאנו לומדים במשך השנים זה שיש דברים שלא ניתנים לשינוי ועלינו לחיות איתם. אי המושלמות הרגשית שמאפיינת יחסים חורגים (ככלל, ובמידות שונות)זה משהו שלא ניתן לשינוי. זו לא תהיה לעולם האהבה שאנו רוחשים לילדינו שילדנו. אני קוראת לזה "הר געש פעיל". ברגע שאת יודעת שזהו זה - זה כך - קל יותר לקבל פרופורציה - אלא אם כן הוא מעצבן במיוחד. אני חושבת שכן מותר לכעוס על ילד - גם אם הוא לא שלי. העניין הוא לא לתעל - אלא לתת לעצמך לגיטימיות להרגיש.

 

[maof]

הדברים שמתוארים כאן הם המציאות

מצאתי את עצמי שואל את עצמי למה אני כועס על הילדים הקטנים של בת זוגתי?? וגם הגעתי לתשובה ........... אני מצפה שהם (ילדים בגיל 6 ו..4 ) ידעו הכל ויבינו את הכל...... לרגע שכחתי שמדובר בילדים ....שבנוסף לזה שהשובבות טבועה בהם ..... ויחד עם אהבה כלפי הם ....פשוט מנסים להראות את המקום שלהם בחבילה הכללית שאמא החליטה עבורם הם מנסים להראות לי ולאמא שלהם שהמילה שלהם כן נישמעת!!! אני לא אוהב את ההגדרה "הורים חורגים" (אולי שמעתי יותר מידי סיפורים בילדותי

) אני חושב שלהיות חבר גדול ומחנך יותר מתאימה לי ההגדרה אני גם לא מנסה להיות "אבא שלהם" נכון שבמצבים מסוימים אני מישתדל להיות במקום ולפנק........ אבל אני גם אומר יש לכם אבא ....שתמיד יהייה אבא שלכם..... למדתי להסביר את הדברים ללא כעס .....במילים מאוד ברורות אבל ללא כעס ..........והיתרגזות נכון שהדרך לא קלה וארוכה מאוד ......אבל אני בטוח שיש תמורה עבור האגרה

הרבה התמדה ורצון להצליח יובילו אותי ואותנו למקום הנכון אל תצפו ליותר מידי מילד שגם הוא מנסה לימתוח את החבל לפעמים כדי לראות מתי הוא "מנצח" הוא רוצה לראות את האדם "הזר" שניכנס לחייו בעמדת נחיתות וברגע שהוא יצליח להוציא אותנו מהשלווה והשקט..... ובמקום להסביר אנחנו צועקים ..... סליחה מכל האנשים שלא מסכימים איתי.......... 1....0 ....לטובתו הוא גרר אותנו "למריבה" שלא היתה צריכה להיות ............ מעוף