אמא יקרה
היי ,איך איך לעזאזל מתמודדים עם המחלה האיומה !
אימי היקרה בת 50 חולה במחלה הארורה , סרטן המעי הגס גרורתי ,
בכל פעם שהיה נראה שהינה אנחנו אחרי ..כמה חודשים של שקט ושוב חזרה למוקד אחר ,
אם הבית ,עמוד התווך שלנו הפכה לשבר כלי ,טיפולים מתישים ,הקרנות , 4 ניתוחים , מנסים להילחם במחלה
הארורה אך זאת כנראה מנצחת ,
לאחרונה הודיע הרופאים שאין יותר מה לעשות ,ואימי מוגדרת כחולה סופנית, אימי היקרה
אותה אם לתפארת שעמלה וגידלה אותנו ולא החסירה כלום גם כשלא היה ,
והינה הגיע השעה , השעה שקיבלת נכדים , השעה שצריך קצת לנוח בחיים וסתם להנות,ואז היא מופיעה המחלה הארורה
ולא מרפא ,
כל כך קשה אמא לראות אותך במצבך ולהיות בחוסר אונים ,
הסרטן תקף אותך פיזית , נפשית כולנו הותקפנו ,הבית הפך לבית דומם,בית לא שמח ,בית עצוב ,
גם כשמנסים ,גם כשצוחקים , הכל מזוייף וחולף מהר ,
אבא לא משלים עם מצבך וחושב שיהיה "נס" ,אולי זה מתוך הדחקה ,קשה לו להתמודד ..הוא כל כך אוהב אותך ,ובוכה הרבה בסתר .
אך אנחנו בפנים יודעים את האמת , את המצב הבלתי הפיך ,גופך המותש כבר לא מגיב לטיפולים ,
ולנו רק נשאר לחכות , לחכות ,ולחכות , ולראות אותך נעלמת ודועכת לנו אט אט , כל כך פחדתי מהרגע הזה שנפסיד אותך .
שהבית יהיה ללא אימא ? איך אפשר ?שום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר .
תמיד אני נזכר איך קפצת עלי שהודעתי לך שאני מתחתן , ואיך קרנת מאושר שנולד לי הילד הראשון
היה לי העונג להפוך אותך לסבתא , סבתה צעירה וכל כך טובה ואהובה.
אני משחק אותה חזק, בשביל אבא , בשביל שאר האחים, אבל עמוק בפנים אני שבור , אני בוכה כמו ילד כשאני לבד
כל כך קיוותי שננצח , שתגידי " גם אני ניצחתי" ,
כל שנשאר לנו זה זמן קצוב , איך אפשר להיפרד?איך אפשר לשבת איתך על כוס קפה ולדעת שזה בקרוב לא יהיה ?
אמא בכל גיל , תמיד אני יהיה הבן הקטן שלך
אוהבים אותך עד קצה העולם !
היי ,איך איך לעזאזל מתמודדים עם המחלה האיומה !
אימי היקרה בת 50 חולה במחלה הארורה , סרטן המעי הגס גרורתי ,
בכל פעם שהיה נראה שהינה אנחנו אחרי ..כמה חודשים של שקט ושוב חזרה למוקד אחר ,
אם הבית ,עמוד התווך שלנו הפכה לשבר כלי ,טיפולים מתישים ,הקרנות , 4 ניתוחים , מנסים להילחם במחלה
הארורה אך זאת כנראה מנצחת ,
לאחרונה הודיע הרופאים שאין יותר מה לעשות ,ואימי מוגדרת כחולה סופנית, אימי היקרה
אותה אם לתפארת שעמלה וגידלה אותנו ולא החסירה כלום גם כשלא היה ,
והינה הגיע השעה , השעה שקיבלת נכדים , השעה שצריך קצת לנוח בחיים וסתם להנות,ואז היא מופיעה המחלה הארורה
ולא מרפא ,
כל כך קשה אמא לראות אותך במצבך ולהיות בחוסר אונים ,
הסרטן תקף אותך פיזית , נפשית כולנו הותקפנו ,הבית הפך לבית דומם,בית לא שמח ,בית עצוב ,
גם כשמנסים ,גם כשצוחקים , הכל מזוייף וחולף מהר ,
אבא לא משלים עם מצבך וחושב שיהיה "נס" ,אולי זה מתוך הדחקה ,קשה לו להתמודד ..הוא כל כך אוהב אותך ,ובוכה הרבה בסתר .
אך אנחנו בפנים יודעים את האמת , את המצב הבלתי הפיך ,גופך המותש כבר לא מגיב לטיפולים ,
ולנו רק נשאר לחכות , לחכות ,ולחכות , ולראות אותך נעלמת ודועכת לנו אט אט , כל כך פחדתי מהרגע הזה שנפסיד אותך .
שהבית יהיה ללא אימא ? איך אפשר ?שום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר .
תמיד אני נזכר איך קפצת עלי שהודעתי לך שאני מתחתן , ואיך קרנת מאושר שנולד לי הילד הראשון
היה לי העונג להפוך אותך לסבתא , סבתה צעירה וכל כך טובה ואהובה.
אני משחק אותה חזק, בשביל אבא , בשביל שאר האחים, אבל עמוק בפנים אני שבור , אני בוכה כמו ילד כשאני לבד
כל כך קיוותי שננצח , שתגידי " גם אני ניצחתי" ,
כל שנשאר לנו זה זמן קצוב , איך אפשר להיפרד?איך אפשר לשבת איתך על כוס קפה ולדעת שזה בקרוב לא יהיה ?
אמא בכל גיל , תמיד אני יהיה הבן הקטן שלך
אוהבים אותך עד קצה העולם !