אמא לא ישנה
כמעט ולא, זאת אומרת. מסרבת ללכת לישון, הולכת למיטה ולא נרדמת עד השעות הקטנות של הלילה, מכריחה את המלאך השומרת שלה להיות איתה במיטה, ולא מסכימה לה לראות טלוויזיה או לקרוא... לא מנמנמת ביום כמעט. היא עוד יותר מבולבלת, גם מזה, כמובן. לרוב מדברת בג'יבריש, ערבוב של אידיש, רומנית והונגרית. קשה מאד להבין אותה. והאובססיה של "לחזור הביתה" מתעצמת. הרבה פעמים ביום היא יורדת למטה, ללכת לכפר הולדתה. לפעמים מתעייפת מהר, לפעמים גוררת את המטפלת לחצי עיר, והן צריכות לחזור במונית. כך ביום וכך בלילה. לאמא אין כח, וגם למטפלת. אני חוששת שהיא תתמוטט, או תאבד סבלנות. התיעצתי עם הפסיכיאטר שלה, וכנראה נאשפז אותה לאיזון תרופות. הוא הציע את זה כבר לפני חודשיים, ואז חששתי מירידה גדולה שתהיה בעקבות האישפוז... אבל כעת, נראה לי, שאין לנו מה להפסיד. אוף.
כמעט ולא, זאת אומרת. מסרבת ללכת לישון, הולכת למיטה ולא נרדמת עד השעות הקטנות של הלילה, מכריחה את המלאך השומרת שלה להיות איתה במיטה, ולא מסכימה לה לראות טלוויזיה או לקרוא... לא מנמנמת ביום כמעט. היא עוד יותר מבולבלת, גם מזה, כמובן. לרוב מדברת בג'יבריש, ערבוב של אידיש, רומנית והונגרית. קשה מאד להבין אותה. והאובססיה של "לחזור הביתה" מתעצמת. הרבה פעמים ביום היא יורדת למטה, ללכת לכפר הולדתה. לפעמים מתעייפת מהר, לפעמים גוררת את המטפלת לחצי עיר, והן צריכות לחזור במונית. כך ביום וכך בלילה. לאמא אין כח, וגם למטפלת. אני חוששת שהיא תתמוטט, או תאבד סבלנות. התיעצתי עם הפסיכיאטר שלה, וכנראה נאשפז אותה לאיזון תרופות. הוא הציע את זה כבר לפני חודשיים, ואז חששתי מירידה גדולה שתהיה בעקבות האישפוז... אבל כעת, נראה לי, שאין לנו מה להפסיד. אוף.