אמא לא מכירה את הבית שלה

[rofemazor]

אמא לא מכירה את הבית שלה

אמי, בת ה86, מאובחנת מזה שנתיים. לאחרונה היא משוכנעת שהיא לא בביתה אלא מסתובבת בבתי חולים. למעשה היציאות היחידות שלה מהבית הן לטיול בסביבה הקרובה בלווי המטפלת. דורשת מאיתנו (הבנות) בכעס רב להחזירה הביתה, וזאת כאשר היא בחדר שלה, בבית. טוענת בלהט שזה לא ביתה. לא עוזר כשמסיירים איתה בבית ומראים לה את כל החפצים שהיא מכירה 60 שנה. נשמח להצעות איך להגיב ומה לעשות.

 

[ronnyw]

אני נאמנה לתשובה של עצמי

מהפעם הקודמת שהעלית את הסוגיה. כמו אז, אני חוזרת וטוענת שאין טעם להתווכח, אין טעם לנסות להראות לה שהיא טועה. (כפי שנוכחת בעצמך - זה פשוט לא עוזר!! לא עוזר !! רק מגביר את הלחץ ואת רמת הוויכוח) ממליצה - כמו אז - "לזרום" איתה. רוצה הביתה? נחכה עד מחר, כי צובעים שם. רוצה הביתה? בסדר, בואי נחכה רק עד ש... (מישהו יגיע, האוטובוס יבוא, הגשם ייפסק - מה שאתם רוצים). רוצה הביתה? צריך אישור מהרופא (עובד על אלה שיש להם כבוד ליראה מרופאים.) (בזמנו הייתי דוחה כל דבר לא הגיוני שאימא בקשה ב- "בסדר, אני רק הולכת לעשות פיפי". לזה היא תמיד היתה מוכנה לחכות בסבלנות, אני הייתי נעלמת לדקה. עד שהייתי חוזרת, בדרך כלל היא כבר שכחה מכל העניין) וכו' - כיד הדמיון. דרך נוספת - פשוט להסיח את דעתה. להעלות נושא אחר, להדליק טלביזיה/רדיו, להתפעל ממשהו שעובר ברחוב תחת החלון וכו'. רופאמזור יקירתי, זה לא קל בהתחלה, זו מיומנות וזריזות שצריך לפתח. אבל זו הדרך הטובה ביותר. את ואחותך חייבות להפנים שכללי המשחק השתנו. אין שכנוע, "להראות לה", להוכיח באותות ובמופתים - זה פשוט לא עובד !! (אני יודעת שאני חוזרת על עצמי, כי אני מנסה בכל כוחי לשכנע אותך...) קני את הספר "לדבר עם חולי אלצהיימר". ספר זול קטן וענייני (נמכר גם בעמותה) שאומר בצורה יותר מקצועית ומפורטת את מה שאני טוענת כאן. בהצלחה !

 

[rofemazor]

לרוני

חן חן רוני. אינך צריכה לשכנע את המשוכנעת. אני פשוט מעלה התלבטויות לאויר. תמיד טוב לשמוע דעות נוספות.

 

[פנטזי1]

כשהיא מתעקשת שהיא רוצה הביתה

אפשר לצאת איתה מהבית לסיבוב ולחזור אח"כ הביתה,בטח לא לנסות להסביר ולשכנע כי זה לא יעזור ,חבל על העצבים וההתרגזויות .ללכת בראש שלה ולא להתוכח .

 

[Nירי Nסיקה]

שלום! הצעות..

גם סבתי בתחילת מחלתה, לא הכירה את ביתה. כל הזמן היתה מתחילה לארוז חפצים ושקיות, וכשנשאלה מה היא בעצם עושה, ענתה כי היא הולכת הביתה. היינו מנסים לשכנעה רבות שזהו ביתה, ומראים לה את חפצייה, ואף פעם רצינו לקחת אותה לביתה הישן בת"א ברחוב שבזי שם גדלה, כדי שתווכח שהוא אינו קיים עוד, אך היא סרבה בכל תוקף ואף בכתה. והיא גם היתה ממש בוכה כשהיינו מנסים לשכנע אותה שהיא נמצאת בבית. לכן, כל פעם שבקשה ללכת הביתה, היינו עושים לה סיבוב קצר בשכונה עם המכונית, ולאחר מכן חוזרים לבית שלה, ומראים לה הגענו לבית שלה. ברב המקרים היא היתה משתכנעת, למרות שבאיזשהו שלב הגיעה העת שזה לא ממש עזר וממש היינו עובדי עצות... מקווה שעזרתי

 

[Nירי Nסיקה]

עוד דבר..

לאחר התקדמות המחלה אצל סבתי, כשהיתה רוצה ללכת הביתה, היינו מנסים להשכיח ממנה את העניין. אומרים לה נניח, שעכשיו שבת ואין אוטובוסים, או שעכשיו צהריים וחם נורא, או ערב ולא מסתובבים בשעות כאלו, שתחכה עד שבנה יבוא וייקח אותנו וכו'.. זה עוזר להשכיח ממנה את זה..

 

[zs1957]

תופעה אופיינית לחולי אלצהיימר.

היי rofemazor כה עצוב לשמוע שאמך אינה מזהה את ביתה בו היא חיה 60 שנה. מכיוון שהמחלה פוגעת בזיכרון לטווח קצר ,אין טעם להתחיל להסביר לה שזה ביתה כי במילא לא תזכור ותחשוב שהיא בבית חולים. עצתי לזרום אתה רק כדי שתהיה רגועה אין טעם להגיע עמה לוויכוחי סרק שרק יגזלו ממך אנרגיה. אפשרות נוספת היא להתעלם מהערותיה. זהבה שחם

 

[קורנית]

גם אצלנו, כבר כמה זמן

אמא לא מזהה את הביתה שלה כביתה. ברגע של ... צלילות? אולי להיפך.... היא אמרה שרוצה הביתה ל... וכאן אמרה את שם הכפר בו גדלה, בחו"ל. למותר לומר שהבית ההוא הוחרב באכזריות במלחמת העולם השניה, מלחמה שהותירה את חותמה האכזרי על אמא... ובכל זאת היא רוצה לשם, הביתה. מה שאנחנו עושים... זה מראים לה, או אומרים לה בטלפון, שזה הבית שלה... הנה המיטה, והארון, והבגדים, והתמונות.... מזל שהיא עוד זוכרת לדקלם את שם משפחתה, ואנחנו מראים לה שכתוב על הדלת, בחוץ, את שם המשפחה... אין לי מושג אם היא יכולה לקרוא, אבל זה שלט מעוטר שאולי מזכיר לה את מה שכתוב בו. דבר נוסף - המטפלת הנהדרת שלה, שיכנעה אותה - לעיתים - שזה הבית שלה, של המטפלת, והיא מזמינה את אמא שלי לגור שם, שלא תהיה לבד... לפחות פעם ביומיים אני מקבלת טלפון בנושא הבית, כך שמה שעוזר, עוזר רק לזמן קצר מאד.

 

[ענתי44]

../images/Emo82.gifלאמא זה קורה לעיתים רחוקות

פעם כשהתעוררה משינה שאלה אותי של מי הבית הזה? ואמרתי לה שלך אז היא שאלה אותי על הבית בירושלים... היא גדלה בכלל בחיפה אז אמרתי של קרובת משפחה שגרה בירושלים. לפני כחודש כשהשתחררנו , ליום מבית חולים, אמא שאלה אותי של מי הבית הזה? עניתי לה וחיבקתי אותה. אם תבקש ללכת הביתה אני אשתמש בעיצות החכמות של כולכם

 

[רותי57]

גם אבי רצה כל הזמן הביתה

בהתחלה ניסינו להסביר שזה נבית שלו אך כאשר זה לא עזר אז אמרנו שמחר כי היום אין תחבורה או אולי אחר הצהריים, עד שזה כמעט פסק. חוץ מפעט האחרונה לפני כחודש דברנו עם אמא שצריך לסדר בלטות במטבח אבי אומר למה לנו להתאצץ שבעל הבית יסדר את הבלטות כאשר אנו נסע הביתה.