אמא לילדה בת שבועיים
שלום. ילדתי, בניתוח קיסרי שעבר בשלום, ילדה חמודה מקסימה ורגועה, דומה לי מאוד. עד כאן הכל בסדר. להזכירכן, הייתי מאוד מרוצה מהחיים שלי ללא ילדים ומזה שנים אני יודעת שלגדל ילדים ממש לא בתוכניות שלי, כי ברור לי שלאנשים (ובעיקר לנשים) בלי ילדים מתוך בחירה, יש חיים טובים ואיכותיים יותר מאלה עם... אבל, נכנסתי להריון בגלל בן זוגי מזה 7-8 שנים שלא היה מוכן לוותר על ה"חוויה". אז עכשיו אני אמא, ואיך זה מרגיש? בנתיים, אני מבינה שאמא זה סוג של אחות סיעודית במשרה מלאה, 24 שעות, בלי חופשים ובלי סופי שבוע (לדעתי זה נוגד את חוק שעות העבודה והמנוחה, לא?). ומה הבדל בין אמא לאחות סיעודית?... אמא אמורה גם להנות מזה... החופשת לידה הזו היא כל דבר חוץ מחופש. א. בגלל שאני ממש לא בחופש. ב. בגלל שעם קבלת תינוק חדש - חופש זה קוודא דבר שמאבדים (וזה מאסר עולם) אני לא יכולה ללכת לשום מקום בלי הילדה. אם שכחתי את משהו בבית, למשל, אני אמורה להוציא את הילדה מהרכב ולעלות איתה הביתה ובחזרה. אתמול שכחתי שוקולדים של "מקס ברנר" ברכב ופשוט השארתי אותם להתקלקל שם כי לא היה לי כח לקחת שוב את הילדה ולרדת איתה לרכב בשביל השוקולדים (כנראה שלזה מתכוונים כשאומרים שסדר העדיפויות בחיים משתנה כי ברור שלפני הלידה בחיים לא הייתי משאירה חבילה של מקס ברנר לגסוס ברכב ולא הייתי שוכחת אותה שם מלכתחילה. אתמול האכלתי את הילדה שישבה בכיסא האחורי של הרכב (עם בקבוק), תוך כדי שאני נוהגת בפקק של גלילות כי היא פשוט צרחה מרעב וזה היה קורע לב... מה אני אגיד לכן, כיף חיים. ושיהיה ברור, אני לא בדיכאון או סובלת דכדוך או משהו, והילדה פשוט מקסימה, ממש סוכריה. דווקא בגלל שאני לא הייתי עיוורת מכל הסיפורים המופלאים על לידה ואמאות, אני במצב טוב. אנשים מפחדים להתקשר כי, מנסיונם, הם חושבים שנורא קשה לי ושאני על סף התמוטטות ואני נורא שמחה לאכזב אותם
...
שלום. ילדתי, בניתוח קיסרי שעבר בשלום, ילדה חמודה מקסימה ורגועה, דומה לי מאוד. עד כאן הכל בסדר. להזכירכן, הייתי מאוד מרוצה מהחיים שלי ללא ילדים ומזה שנים אני יודעת שלגדל ילדים ממש לא בתוכניות שלי, כי ברור לי שלאנשים (ובעיקר לנשים) בלי ילדים מתוך בחירה, יש חיים טובים ואיכותיים יותר מאלה עם... אבל, נכנסתי להריון בגלל בן זוגי מזה 7-8 שנים שלא היה מוכן לוותר על ה"חוויה". אז עכשיו אני אמא, ואיך זה מרגיש? בנתיים, אני מבינה שאמא זה סוג של אחות סיעודית במשרה מלאה, 24 שעות, בלי חופשים ובלי סופי שבוע (לדעתי זה נוגד את חוק שעות העבודה והמנוחה, לא?). ומה הבדל בין אמא לאחות סיעודית?... אמא אמורה גם להנות מזה... החופשת לידה הזו היא כל דבר חוץ מחופש. א. בגלל שאני ממש לא בחופש. ב. בגלל שעם קבלת תינוק חדש - חופש זה קוודא דבר שמאבדים (וזה מאסר עולם) אני לא יכולה ללכת לשום מקום בלי הילדה. אם שכחתי את משהו בבית, למשל, אני אמורה להוציא את הילדה מהרכב ולעלות איתה הביתה ובחזרה. אתמול שכחתי שוקולדים של "מקס ברנר" ברכב ופשוט השארתי אותם להתקלקל שם כי לא היה לי כח לקחת שוב את הילדה ולרדת איתה לרכב בשביל השוקולדים (כנראה שלזה מתכוונים כשאומרים שסדר העדיפויות בחיים משתנה כי ברור שלפני הלידה בחיים לא הייתי משאירה חבילה של מקס ברנר לגסוס ברכב ולא הייתי שוכחת אותה שם מלכתחילה. אתמול האכלתי את הילדה שישבה בכיסא האחורי של הרכב (עם בקבוק), תוך כדי שאני נוהגת בפקק של גלילות כי היא פשוט צרחה מרעב וזה היה קורע לב... מה אני אגיד לכן, כיף חיים. ושיהיה ברור, אני לא בדיכאון או סובלת דכדוך או משהו, והילדה פשוט מקסימה, ממש סוכריה. דווקא בגלל שאני לא הייתי עיוורת מכל הסיפורים המופלאים על לידה ואמאות, אני במצב טוב. אנשים מפחדים להתקשר כי, מנסיונם, הם חושבים שנורא קשה לי ושאני על סף התמוטטות ואני נורא שמחה לאכזב אותם
