אמא ללוחם שבדרך...

[riki yo]

אמא ללוחם שבדרך...

•



שתי בנות הבאתי לעולם... שתיים שעברו את ה'מסלול הישראלי'...
זו הבכורה סיימה את השירות הצבאי שלה בחיל המודיעין בדרגת סגן
וכשהייתי מנסה לדלות ולו מעט היתה אומרת לי 'אוף אמא, מה את מבינה...'
לא שרתתי בצה"ל... כל כך רציתי אבל האחים שלי חשבו אחרת...
וצבא ההגנה קבל את גירסתם...
אחר כך התגייסה בתי השניה בסדר... כאחותה אביה היה הוא שנפרד ממנה,
ביום הגיוס. חיל מודיעין... כבר 9 שנים בקבע...לא רצתה קצונה בכדי לא לאבד את מקומה...
בכל אופן חיילת ובכל אופן לא לבשה מדים מאז שסיימה קורס.

חשבתי שאני כבר יודעת ה כ ל...
אמא לחייל, אמא לחיילת...
באופן מחושב אך ספונטני לגמרי החלטתי שאני אהיה 'אמא גנרלית'... ושאף אחד לא יעצור בעדי...
זה החל שבאיזה שבוע מודיעה לי בכורתי שהיא לא תגיע לשבת כי היא חייבת להישאר...
אז נסעתי לגולן... וכשהעמדתי את הרכב בנפח שאלתי אטותה 'את מוכנה לגלות לאמא'...
נו בטח שהעמסתי מלא אוכל ומלא עוגיות ועוגות. מה לא...

עד שהתגייס בני... השלישי לצאת אל העולם... הראשון לבנים.
שלחנו אותו לצבא כבר ביחד... רגעים שלא שוכחים. הילד שלך לפתע גבר.
לא גבר. גבר שבגברים. חסון, שרירי, מלא בטחון עצמי... מביט אל העולם מלמעלה...
' לו הייתי...' עלתה מחשבה להבזק... חחחחחחחחחחח חתיך שלי...
והחתיך הזה פתאום חייל... סיירת. נשק, בלגן... ואת ישנה בסבבה שלך...
'הוא מסתדר' את אומרת לעצמך לפני שאת נרדמת... את רגועה. הוא טירון, שומרים עליו בצמר גפן...

שבוע ראשון בצבא. יום שישי בצהריים טלפון... 'אמא אני בדרך הביתה...' אני שומעת ומאושרת
ואז באה הדרישה הגברית 'שניצל וצ'יפס, אמא'...
מאז ועד כל פעם שהגבר שלי בא הביתה שולחן עמוס בשניצל דק... וצ'יפס... ובצד קטשופ...
עד שהבן שלך היה ללוחם...
מי שלא יודעת לא תדע... ומי שהיתה שם יודעת בדיוק על מה אני שחה...
את מפתחת חושים של טורף... את מתרגלת תרגולים שונים... מה שנקרא 'מצבים'...
את מכירה את הצעדים של הקרובים לך ביותר... כבר במדרגה הראשונה את אומר בקול
את שם העולה... ותמיד תעלה השאלה 'איך ידעת?' נו... אמא של לוחם...
'חומת מגן' חומה כזו וחומה אחרת וקצת קבע עד ששב הביתה ואמא רגועה...
עד הבוקר הזה ממש...
הבנימין... הקיץ מתגייס אבל תביטו בילדון שלי? ענק. איזה גובה תפס... כתפיים.
הזורעות של הנ"ל... אןוי אוי...
בלילות הוא שם על גבו תרמיל מלא באבנים... בכל יום עולה משקל התרמיל ועולה
המרחק שהבחור הולך. יש לו תכונות של אבא שלו...
ואני אומרת לו 'יא איבני...' והוא אומר שאני 'עושה פשלות'... הוא לא יודע עד היכן
רצו הסירים שלי ברחבי המדינה... הוא ידע... הוא בתחילה יחשוב שאמא שלו
'מפדחת' אותו..., אבל כשיראה שכל הצוות שלו מבקש תמונה אם אמא שלו... כי מה
יותר נעים וטוב לו ללוחם, לא אוכל ביתי וקוקה קולה באמצע השום מקום...

אז היום הוא התקשר הבנימין שלי ושאל 'אמא, יש מצב לשניצל וצ'יפס וקטשופ בצד?'

צה"ל ריקי חוזרת...

 

[r i n i]

איזה כיף לפגוש אותך כאן

עם הזמן והשינויים בתפוז השתנה לך הניק אבל נשארת אותה ריקי אהובה

וכן, אנחנו מכירות את ההרגשה של החייל/ת שמגיע הביתה וכל מה שאנחנו רוצים שיאכל וישתה רק מה שאוהב, לעשות לו מהבית "חומת מגן" כהגדרתך (וקיבלתי אותה

).
שיהיה רק בהצלחה לך ולבנימין ה"קטן" ושתמיד תזכי להביא לו אוכל לכל מקום שיהיה בו.

נשמח שתישארי איתנו

 

[riki yo]

היי... מרגש שזוכרים...

באתי לשלוש שנים לפחות...

 

[הכובסת מקומה שנייה]

היי ריקי, ברוכה הבאה לבית החם

גם אני מכירה אןתך מפורומים אחרים(אז כתבתי בשם אחר)
כמו תמיד את כותבת מרגש

 

[riki yo]

בית חם ואוהב... ותומך...

אין ספק... את נכנסת כמו בדלת מעט פתוחה ולא נוקשת...
מכניסה כף רגל... מנסה להבין... קוראת.
ופתאום את לא לבד. וזה נותן המון המון...
כי כל ההתחלות קשות. אבל מי סופר את אמא של???
'היי' אני אומרת... כי אם כל הכבוד לצבא ההגנה... ויש המון כבוד
אני גידלתי ואני שמרתי על הדבר הזה... אצלי הוא התבגר...
אצלי הוא מוצר מוגמר ביתי... אז 'קחו... אבל דיר בלאק'...
והנה... סיימנו ילד שלוש שנים... ויותר וב"ה טפו טפו טפו...

 

[r i n i]

הי, הוא קודם כל שלך ותמיד יהיה שלך

כשהחייל שלי סבל מהזנחה רפואית בצבא ואנחנו שיגענו את המ"מ בטירונות הוא אמר שחבל שלא כל ההורים נלחמים ככה.
זה הילד שלי גם אם הוא בידי טובי מפקדיו כמו המ"מ בטירונות (והם לא תמיד כאלו).

 

[riki yo]

אם נתחיל להעלות זכרונות...

וחשוב לי להזכיר (חחחחחחח) שבעלי כל הזמן מנסה
לעצור אותי... ובמקרים רבים אחר כך הוא משתף פעולה... אבל אני למדתי
אין על אמהות... והקצינים??? למה מי ולמה מה...
הבן שלי בכה לי שאני עושה לו בושות... אחר כך היה גאה כמו טווס...
אבל בטירונות מוציאים את הטירונים לשבת ביום שישי, יופי... אבל מכיוון שהם עשו או לא עשו...
המחלקה מקבלת עונש לחכות בתחנה מרכזית שלוש שעות.
אני מתקשרת לקצין שלו בהיסטריה, אני אומרת לו שהבן שלי לא גר בעיר, קיבוץ, עיירה או מושב...
אנחנו חווה שאין לידה כלום... ואם פקשש אוטובוס, מה???
יום שישי אמאל'ה עוזבת ה כ ל ונוסעת להביא את הילד???
לא חשוב אבל אחרי שביום הורים הראנו לקצינים מה זה אמהות... היחס אלינו (לפחות)
השתנה...