"אמא, מה זה היפראקטיביות?"

[סביון1]

"אמא, מה זה היפראקטיביות?"

כך נשאלתי היום על ידי בני. הוא שמע את המושג לגמרי במקרה ובלי קשר אליו. עניתי שהיפראקטיביות היא פעלתנות יתר. "אז מה זה אומר" הוא הקשה.

הילד שלי עבר אבחון לפני מספר חודשים. קיבל חותמת של ADHD לפי הספר. ריטלין הוא לא מקבל. הוא אף פעם לא ממש התענין בתוצאות המבדק שעשו לו. וככה יצא שלא דיברנו על זה כמעט. ופתאום הוא שאל. יכולתי לענות לו בלי כל קשר לעובדה שגם הוא מתהדר בתואר הזה אבל זה נראה לי צביעות. מצד שני לספר לו שהוא אובחן כהיפראקטיבי - אני לא יודעת עד כמה זה יתרום לו. אני חוששת שהוא עלול לתייג את עצמו. אני חוששת שהוא יאמר לעצמו "הנה, כזה אני, קיבלתי אישור רשמי אפילו אז אני אכנע לגורלי". וכך הנבואה תגשים את עצמה.

הייתי רוצה לקרוא מבעלי נסיון מה דעתכם?

 

[fatfat]

אני דווקא חושבת שזה יהיה להיפך

שלחו אותו למבדק זאת אומרת שיש אצלו משהו לא תקין/שונה. חוץ מזה הוא בטוח מרגיש בעצמו שיש משהו שגורם לו להיות חסר שקט/חסר מנוחה/ קופצני/ פועל באימפולסיביות/ מדבר ללא הפסקה/מתנתק/מתקשה למקד עצמו ועוד מאמפיינים,איני יודעת מה מהם מכל אלה המאפיינים של אבל בטוח שחלק מהם מתאימים לו. זאת אומרת הוא מרגיש אבל הוא לא יודע להסביר את זה לו ולסביבה. אז כיום ההתנהגויות של ה- ADHD מופיעות וכיוון שלא יכול להסביר זה גורם תסכול ורגשי אשמה מסוג אני לא משתדל מספיק.... אני לא מספיק חכם... אני רע/מופרע. בעוד שאם יבין שזה משהו שלא תלוי בו אלא משהו מולד זה ישחרר אותו מהשלכות אלה. אני לא חושבת שמתן הגושפנקא יבא אותו ללהיכנע לגורלו. להיפך זה יכול להביא לקרש קפיצה לצעידה קדמה, למרות ה- ADHD אני אצליח... עם טיפול נכון אפשר לשלוט ב- ADHD.

ואגב אם את מוכנה לשתף אשמח לשמוע למה הוא לא מקבל ריטאלין אם אובחן כ- ADHD?

 

[סביון1]

הוא לא מקבל ריטלין כי הוא מסתדר בבית הספר

לא רע בלעדיו. הפסיכיאטרית במכון המליצה בחום, בלהט, בלחץ שגבל מבחינתי בגועל נפש, על ריטלין. אנחנו לא רואים סיבה לתת לו כרגע. בטח שלא בגלל הלימודים.

אפילו המורה לא ניסתה לדחוף לכיוון. הם רק ביקשו שיעבור איבחון. הוא יושב בשיעורים, מקשיב, לומד, מסיים לרוב את שיעורי הבית כבר בכיתה ומוציא ציונים טובים. 1. שתי בעיות עיקריות יש לו שבגללן הוא הלך לאבחון: קושי בארגון סביבת העבודה שלו, או במילים אחרות בלגן בשולחן הכיתה במידה כזאת שהילדים שיושבים לידו צועקים גוועלד. 2. הוא מפטפט, אבל זה פחות קיצוני מבעית הבלגן.

בבית, כשהוא צריך ללמוד למבחן קשה לו לשבת וללמוד.

לגבי היפראקטיביות: אני לא אשת מקצוע, תמיד הרגשתי שיש בו איזה אי שקט, והוא היה שובב מאז ומעולם, אבל לא חשבתי שמדובר בהיפראקטיביות.

אני חושבת שצריך לחשוב איך להסביר לו את המונח הזה בצורה שנצליח לנתב אותו לשאוף להתגבר על הבעיה. אין לי מושג איך. האמת שהחופש הזה גמר אותי ואין לי כוח אפילו לחשוב. ואני מודה - תשעים אחוז מהאנרגיות אני מוציאה עליו ולא על אחיו הצעיר.

אגב, הוא יודע שאובחן עם בעיות קשב וריכוז, על ההיפראקטיביות לא דיברנו. האמת שמאד זילזלתי באבחון של המכון אליו הלכנו, במיוחד בקביעה שלה שהוא היפראקטיבי. אבל אחרי ששמעתי עוד חוות דעת הבנתי שכנראה יש דברים בגו. הפסיכיאטרית, אגב, קבעה את מה שקבעה על סמך שלושה דברים: שאלונים למורה ולהורים, מבחן טובה, שיחה בת כעשרים דקות של רופאת ילדים עם הילד ושיחה בת כעשר דקות שלה עם הילד. למיטב זכרוני הילד ישב בשקט בזמן השיחות. הוא אולי דיבר הרבה, כהרגלו, אבל לא קם מהכיסא או משהו כזה.

אגב, בשבוע הבא הוא מתחיל באיזו תכנית ניסויית של טיפול בקשב וריכוז באמצעות ריפוי בעיסוק. אני מקוה שזה ישפר משהו.

תודה בכל אופן על התגובה.

 

[פנינה יהודית]

יש ספר שמסביר את הנושא מאד יפה ובדרך המובנת

גם לילדים . הספר נקרא "ה-ADHD שלי" ואיני זוכרת מי כתב אותו. יש בן גם הצעות להורים.
מומלץ מאד.