אמא פמיניסטית - החיבור הלא-אפשרי?

[רותי ע]

אמא פמיניסטית - החיבור הלא-אפשרי?

אני מביאה דיון מפורום פמיניזם שמאוד נוגע לפורום הזה. מה דעתכם?

 

[רותי ע]

ומה שהכי גרוע ומזיק באמירות כאלו..

אף אחד מאיתנו לא הורה מושלם. כמעט כולנו לא עומדים בסטנדרטים הגבוהים והמושלמים כמו - להיות בבית עם הילד עד גיל 3, לשאת אותו עלינו רוב הזמן, להניק אותו עד גיל שנתיים לפחות וכו´.. וכל פעם באים ומטפטפים לנו שאם אנחנו לא עומדים בסטנדרטים האלו אז בשביל מה הבאנו ילד לעולם? והטיפות האלו נופלות על מצע מאוד פורה. אצל רבים מאיתנו הן מצמיחות יבול עשיר של רגשות אשם שכמובן לא תורמים לטובה להורות שלנו. המקסימום שהן מדרבנות אותנו לנסות ולהיות מה שאנחנו לא. לנסות להיות אידאל שלא נוכל (ושלא צריך) להגיע אליו. וזה מזכיר לי את ההודעה הזו .

 

[אמנון מרגלית]

ומה אם האבא פמיניסט???..../images/Emo43.gif

אז אצלנו בבית אני , לדעתי, יותר פמיניסט מאשתי. כל השנים דחפתי אותה לצאת , ללמוד, לעבוד ולהיות אדם בזכות עצמו ולא אשתו של...ואמא של... והאמת ?היה לי די קשה. אשתי רצתה להשאר עם הילדים בבית בשנותיהם הראשונות וטענה שהיא נהנית מזה. רק בילדה האחרונה "קיבלתי אישור" לעזור קצת יותר בגידולה כולל , במשך 3 שנים, לילה לילה, לטפל בה כי עד גיל 3 בכתה כל לילה ב 2 בלילה ואף רופא לא מצא את הסיבה.. והנה , הגברת למדה והיא היום יועצת מס מוסמכת , מתפתחת בצורה מאד יפה ומהירה ומפתחת לעצמה קריירה. אני תומך בה בכל ליבי . היום, כשיש לנו ילדה חולת סכרת נעורים וצריכים להיות קצת יותר בבית אז...אני קצת יותר בבית כדי שאשתי תמשיך להתקדם כי הקריירה שלי כבר מבוססת (22 שנה באותו מקום עבודה הגיע הזמן שאהיה מבוסס לא ?)ואצלה זה השנים הראשונות. מה רציתי לאמר ? שזה תלוי מאד מאד בבני הזוג וכמו כל דבר זה תלוי ביחסים בינהם... אגב , מישהו ראה סקס והעיר הגדולה אתמול ?? ממש נגעלתי... הרבה בריאות

אמנון מרגלית

 

[אמא של שירה1]

אמנון- אתה אחד בדור

אבל ברצינות אין הרבה כמוך, רוב הגברים מרוצים מהמצב שהאישה בבית מטפלת בילדים והגבר ממשיך לעשות קריירה אני אגב חושבת שאמהות זו גם קריירה נהדרת

 

[Yarik N]

אז הנה השני בדור

או שאני ואמנון לא באותו דור???? מחזק את אמנון בנושא, ובכלל מעדיף להרדים פעוטות ולשקשק מטרנות מאשר להנחות ישיבה של מנופחי אגו!!! (ראיתי סקס והעיר הגדולה...ממה נגעלת?)

 

[אמא של שירה1]

נראה לי שכדאי שבעלי יתחיל

להשתתף בפורום הזה

 

[ליאת של בר]

גם שלי... רוצה לעשות להם מפגש

הדרכה משותף? אבל ברצינות, מבלי לפגוע בכל הבעלים הנפלאים (כולל שלי!) מישהיא מפורום שכן אמרה לי פעם שרוב הבעלים הוירטואליים ממש נפלאים, כמו הילדים המושלמים, אז קצת פרופורציות... (ושוב, מבלי לפגוע באף אחד! גם שלי, על מגרעותיו, הכי טוב בעולם!)

 

[אמיר.]

אני היתי קודם !!!! ../images/Emo13.gif

לדעתי - יש היום המון גברים כאלו... אכן - הורות - זו קרירה נהדרת... רק שאף אחד לא מתגמל אותך (כספית) כראוי ...

 

[דניעל]

אני חושבת שרוב הבעלים

דוחפים את האישה לעבודה בטענה שהיא צריכה להתקדם, לבנות קריירה וכו´... הבעיה היא, שלפעמים האישה באמת רוצה לגדל ילדים. זה מה שהיא רוצה. מה אפשר לעשות? גם בעלי כל הזמן טוען שאני צריכה לחזור לעבודה (ולא מסיבות כלכליות), אבל מיד נסוג כשאני מסבירה לו שכיף לי עם דניאל כמו שלא היה לי כיף בעבודה אף פעם. ולי דוקא יש מקצוע "חופשי" (מהנדסת). אני מתכוונת לחפש לדניאל גן לשנה הבאה, אבל ברגשות מעורבים. אין לי מושג מה אני הולכת לעשות כשהוא יהיה בגן. אז בשביל מה זה טוב?

 

[קוטפת פרחים]

תעשי מה שטוב לך!

אמא שלי אומרת שאמהות טובה לא נמדדת בכמות השעות ששוהים עם הילד או בטיב המאכלים שמבשלים לו או בכמות השירים שמלמדים אותו לדקלם... אמא טובה היא אמא שטוב לה עם מה שהיא עושה! ברגע שלך יהיה טוב - את תקריני את זה בכל מה שתעשי כולל הטיפול בילד, ובכלל... אולי תנסי לעבוד מהבית? אולי למצוא עבודה בחצי משרה? תנסי לא להתאים את עצמך לציפיות של אחרים... ואל תפתחי רגשות אשמה!!! זה לא בריא

 

[חגיתושתוש]

מי הציב את הסטנדרטים האלה?

ולמה הם גבוהים ומושלמים (תסלחי לי אם התשובה היתה בלינק, יש לי קצת בעיה לפתוח אותו). לי אף פעם לא היה אידיאל של להשאר עם הילד בבית עד גיל 3, כי לפי התכנון שלי זה אומר הרבה מאוד שנים בלי עבודה. ובאופן אישי אני לא מבינה אמהות שמניקות מעבר לגיל שנה, ובטח לא כשהתינוק כבר מדבר. אנחנו (אני ובעלי) מציבים לעצמנו סטנדרטים ומנסים לעמוד בהם, מה שכולם מסביב חושבים על ההורות שלנו - ממש לא מעניין אותי (אלא אם כן זה מחמאות). ודבר נוסף - אני מטבעי אדם שחי ללא רגשות אשם, או שאני עושה משהו שאני שלמה איתו, ואם לא - לא מבזבזת אנרגיה על דברים שלא יועילו לאף אחד. זהו, יצא קצת ארוך, אבל ההגדרות שלך היו מוזרות לי.

 

[דיאנה1]

אם תסבירי מה בדיוק את לא מבינה,

אשמח להסביר לך

אני מניקה את הבן שלי כבר יום שלם מעבר לגיל שנה, ומתכוונת להמשיך כל עוד יהיה לשנינו כיף עם זה. אפילו כשהוא יתחיל לדבר, אלא אם כן המילים הראשונות שלו יהיו "אמא, החלב שלך לא טעים לי, את מוכנה להכין לי סימילאק בבקשה?" זה לא ממש קשור ללהשאר בבית בגיל הזה. הוא יכול להחזיק מעמד כמה שעות טובות בלי הנקה ולו רציתי יכולתי לחזור לעבודה.

 

[ליאת של בר]

למה גבוהים? אני להבדיל, לא

הצבתי ולא מציבה לעצמי אף סטנדרט אלא פועלת עם המצב. לפני שבר נולדה לא חשבתי בכלל על נושא ההנקה, והנה היום, אחרי תואר שני, עבודה מוצלחת שעזבתי - אפילו אפשר לומר קריירה, אני עם בר בת השנה וכמעט שבוע, מניקה אותה, ונהנית מכל רגע (טוב, מרובם...) הסטנדרט היחיד שיש לי לגבי עצמי זה להיות שלמה עם מה שאני עושה. באופן כללי אני מסכימה איתך (טוב שטוב לכם) אבל לא מבינה למה את חושבת שאמא שמניקה (לדוגמא) מעל גיל שנה היא חסרת סטנדרטים? אן שהם להבדיל גבוהים מדי? פשוט לא הבנתי אותך אשמח להסברים!

 

[אמיר.]

יש עוד הרבה נזק...

כי זה רומז שפמיניזם מנוגד להורות. ואז מה הפלא שכל כך הרבה נבהלים מפעולות של פמיניזם צודק ??? אם תשמעו לעצת זקן.... לא כל שטות שכותבים (גם בפוזת ניהול) ראויה להתיחסות כבדה... קחו את זה בקלות ו... תביאו עוד ילד לעולם... בקלות באושר בכייף.

 

[נילי של ס&כ]

זה לא דיון על אמהות ופמיניזם.

זה דיון על אמהות מודרנית. אלו שני דברים שונים בעיני. אני אישית, עם ספיר, לא הייתי מוכנה לאמהות, לא להריון הבעייתי שלי, ולא לאחריות שנחתה עלי כ"כ מהר (בגיל 21, עשרה וחצי חודשים אחרי החתונה). כשפיתחתי דיכאון אחרי הלידה רציתי כל הזמן לברוח. לברוח מהבעל, לברוח מהתינוקת, לברוח מהחיים שלי אל חיים אחרים. כשחזרתי לעבודה חזרתי עם ספיר, כי אני עובדת אצל אבא שלי, אז פשוט היה לה לול במשרד לידי, והיא עסקה בשלה בזמן שאני עבדתי. כשהיא היתה בת שנה ואני כבר הבנתי שאני סובלת מדיכאון, שמתי אותה במעון יום של אמונה. סבלתי משבוע-שבועיים של רגשות אשמה, ואז חל שיפור משמעותי במצב הנפשי שלי. היא נהנתה להיות בחברת ילדים אחרים, ואני נהניתי לחזור ללמוד ולעבוד כמו בנאדם. זה היה מעבר לצורך הפמיניסטי להיות יותר מעקרת בית, אישה ואמא. זה היה מזון לנשמה. עם כפיר דווקא הייתי מוכנה להריון והייתי כבר אמא (מנוסה משהו), אבל בגלל שלא סיימתי את הלימודים שלי ואני רוצה כבר לגמור - שמתי את כפיר במשפחתון ואני חושבת שזה עושה לו טוב, ולו רק בגלל שהמטפלת שלו מקפידה לשים אותו על הבטן אז הראש השטוח שלו מתעגל...