אמא קוראת לזה מכבש.

[Dizen]

אמא קוראת לזה מכבש.

מה שעובר עלי, זאת אומרת. היא קוראת לזה מכבש. אז יצאתי לקורס קצינים, והכל היה יפה ונחמד ומלא באידאלים. הנה ניצחתי את המערכת, הנה אני בבה"ד 1 למרות שאני מתנדבת. הנה אני מעבירה לפלוגה שלי שיעור על מתנדבים, ומסבירה להם שעם קצת מאמץ, הכל אפשרי. איזה יופי. איפה הייתי? בה"ד 1. שבוע שני של הקורס. היה לי קצת קשה בארוחת הערב. שטויות, לא נורא. קורה לפעמים. ואז היה לי קצת קשה גם בארוחת הבוקר. וארוחת הצהריים. בשלב הזה הפסקתי לאכול. כי כאב לי, וזה לקח יותר מדי זמן. ואז הקאתי. וכאבים מוקרנים. וסחרחורות, וחום ודופק נמוך. הרופא בבה"ד נתן 2 גימלים. שהפכו לשלושה. שהפכו לשישה. שהפכו להרחקה רפואית מהקורס. מאז שהכל התחיל עברו שבועיים, אולי קצת יותר. שבועיים בלי אוכל. שבועיים שאני לא מצליחה לעמוד על הרגליים יותר מרבע שעה. שכבר רואים שרזיתי, ומעירים. שהתחיל סבב הבדיקות מהתחלה. שאני כל כך רעבה שבא לי לבכות. וזה לא הוגן, זה כל כך לא הוגן. אני הייתי בריאה, הכל היה בסדר. הכל כבר נפתר, נסגר... וכנראה שאני יכולה להיות קצינה מעולה, אבל לעבור קורס קצינים זה כבר פרשה אחרת.. ונמאס לי מהמבטים המרחמים, משיחות העידוד, מהמפקדים שלי שאומרים לי שכמה חבל. נמאס לי מאמא שמנסה לדחוף לי מרק. ונמאס לי להיות חלשה. והכי נמאס לי שאני מרגישה כמו כישלון מוחלט, למרות שאני יודעת שזו לא אשמתי. אוף. [סתם הייתי צריכה לפרוק קצת, סליחה

]

 

[אמיתי טויטי]

תשאפי כמה שיותר גבוה

אבל תזכרי תמיד שזו לא בושה להגיד "את זה אני לא יכולה לעשות".

 

[noosh]

זה ממש חכם.

 

[noosh]

זה לא הוגן, זה לא הוגן, זה לא הוגן

כמה פעמים חזרתי על שלוש המילים האלה בחודשים האחרונים. זה לא הוגן ואין שום סיבה וזה לא הוגן וזה לא הוגן ולמה בכלל זה מגיע? אין לי מושג, באמת. אנ יגם לא חושבת שאני יכולה להגיד משהו שיפתור את הכל, אני לא חושבת שלהגיד "אני מצטערת" יעזור פה. המשפט בחתימה שלך תפס אותי - "החיים הם מה שאתה עושה מהם". אז החיים הם מה שאת עושה ממה שנתון לך, בעצם. יש דברים שאת לא יכולה לשנות. זה מתסכל. כי את יודעת שהיית יכולה להיות הכי טובה בתפקיד - זה פשוט שלא נותנים לך הזדמנות להוכיח את זה. ובאמת שהיית יכולה להיות הכי טובה. וזה מתסכל כי את חושבת על כל הדברים שאת מפספסת, אבל תחשבי גם על הדברים שאת מרוויחה. גם אם את לא רוצה להרוויח אותם כרגע. עברתי משהו דומה עם הדרכה. אולי אי אפשר להשוות כי זה הרבה יותר קטן במשמעויות שלו ובנסיבות שלו, אבל זה תסכל אותי ממש. בעיקר כי ידעתי שאני יכולה להיות מפקדת נהדרת - אבל אפילו להבחן לא נתנו לי, וסתם. זה לא הוגן. דיזן, זה הכי לא הוגן שבעולם. אבל את יכולה לעשות את הטוב ביותר גם לא ככה. וזה שהמפקדים שלך אומרים לך שחבל זה לא בסדר, כי לא חבל. חבל על מי שמת (וזה משפט מעצבן אבל הוא כל-כך נכון) כל עוד את פה ואת בסדר (ואת בסדר) אז שומדבר לא חבל. גימלים ולהבריא ולעשות את כל מה שאת יכולה במסגרת מה שניתן לך - לשנות כמה שאת רק מסוגלת אבל להכיר ביכולות שלך ושל הסביבה. כמו שאמיתי אמר. זה לא נקרא לוותר, זה נקרא לתת מעצמך הכל. כי זה להשקיע את הזמן שניתן לך במה שאת באמת תתרמי בו, ולא בגימלים ולא בלהרוס את עצמך. מאבקים על מאבקים יכולים להוביל לתוצאות גרועות הרבה יותר. זו באמת לא אשמתך ואת באמת לא כישלון. וטוב שאת מבינה את זה, למרות שאת מרגישה אחרת. את הכי טובה בעולם. ואת גם חשובה יותר מכל ארון או קבע. תזכרי את זה תמיד. שומדבר לא שווה להרוס את עצמך בגללו.

 

[TheBeast]

תודה.

וכן, מגיעה לך אחת כזו.

 

[noosh]

../images/Emo23.gif

 

[לוחם חופש]

נתחיל משהו מאוד חשוב

את לא כישלון. ורק ממה שסיפרת פה אני מרשה לעצמי לומר את זה. אני בטוח שמה שהשגת עד כה זה הישג בפני עצמו. ואת צריכה להיות ממש גאה בעצמך

תיהי חזקה

 

[lollapalooza]

אממ, הלו?

נתחיל מהסוף- שום סליחה. את לא צריכה להתנצל על זה שאת מדברת על מה שמציק לך, או מחפשת עצות או הקשבה. הכי מגיע לך. עכשיו לענייננו. את מדברת על מכבש ולחץ וקורס קצינים והרחקה רפואית. עצרי שניה. את זוכרת מה היה קודם? את זוכרת את כל מה שכן השגת עד עכשיו? הרי יכולת בכלל להיות אזרחית חופשיה לחלוטין עם פטור לגיטימי לחלוטין, ובחרת שלא. ונלחמת כדי להשיג את מה שאת רוצה, והצלחת. והתנדבת ועד כמה שזכור לי, גם אהבת את זה, לפחות עד לא מזמן. אז איזה כשלון בראשך? תראי איזה שאפתנות, איזה כוח, איזה עקשנות להלחם על מה שחשוב לך. לא לכולם יש את זה, את יודעת. הלוואי ולי היה את זה. וזה שיש רגעים קשים יותר, זה בכלל בכלל לא מבטל את מה שהיה. זה בכלל לא מבטל את מי שאת. וזה לא שאת לא בקורס יותר כי לא השקעת, כי לא רצית יותר, כי ויתרת. זה מה שחשוב. זה לא שהאופי שלך השתנה, זה לא שאת אחרת, זה לא שאת כשלון. מי שלא מנסה, מי שלא אכפת לו, הוא הכשלון. לא את. ואולי עכשיו יותר חשוב לדאוג לעצמך. לדאוג שתהיי בריאה, שתעמדי על הרגלים ובאמת, באמת, להסתכל על התמונה הכוללת. כתבת בעצמך- ניצחת את המערכת. את שם, למרות שיכולת לבחור שלא. ויותר מזה- את יודעת שבזכותך יש עוד אחרים שהצליחו להשיג את מה שרצו, וזה הכי נהדר שיש. לדברים שליליים יש נטיה להשפיע ולהשכיח הכל. אל תתני להם.

 

[noosh]

וואי, את כל-כך חכמה.

 

[lollapalooza]

../images/Emo12.gif../images/Emo9.gif רק אומרת את האמת...

 

[noosh]

לפעמים צריך להיות מאוד חכמים

כדי לראות אותה בכלל.

 

[lollapalooza]

אמ, תודה... ../images/Emo3.gif

 

[TheBeast]

חומד, השורה הזו שלי..

 

[lollapalooza]

אבל תודה שזה המצב... ../images/Emo25.gif

 

[TheBeast]

לא אמרתי שלא :$ כל מילה חקוקה באבן.

 

[Dizen]

שתדעי

שכל מה שכתבת, זה הדברים היחידים שמעודדים אותי עכשיו. ואני כן זוכרת אותם. העניין הוא, ששמחתי והייתי גאה בדברים הללו גם קודם. והמטרה שלי הייתה להתקדם עוד שלב קדימה, לקחת את זה יותר רחוק. לכבוש עוד פסגה. ואחרי שנופלים, להסתפק במה שהיה קודם זה קצת יותר קשה. אני לא מזלזלת, או אומרת שזה לא שווה שום דבר. ולא שכחתי, בכלל לא. עכשיו יש לזה פשוט טעם קצת אחר... ותודה

 

[TheBeast]

רציתי לחזור על כל מה שאמרתי כבר ולהוסיף..

אבל התגובות שנתנו כאן פשוט אומרות הכל. את זוכרת שניסית לשכנע אותי שאני לא כישלון? לבטח את זוכרת עד כמה זה עבד.. השוני ביננו, הוא שאת עשית הכל והתקדמת. אני עשיתי מעט, ובהתאם לכך נעצרתי במקום. חשבי על מה שהשגת, לא על מה שכביכול הפסדת. ויותר מזה- תסתכלי על מה שאת. מי שאת, על הדרך שבה אנשים אחרים מסתכלים עלייך ועל הכבוד שהם מעניקים לך. תסכימי איתי, שהדברים האלה לא נקנים בקלות. עבדת הרבה בשביל להגיע לאן שהגעת. והכישלון כאן, אם אחד שכזה קיים בכלל, הוא לא שלך- אלא של המערכת. לכל אחד מאיתנו יש את הגבולות שלו, את כבר פרצת את שלך. אבל המערכת מעמידה אותך בתנאים מסויימים, שבהם לא יכולת. וכולנו יודעים שעשית את הכל בשביל לנסות ולהמשיך. אבל כמו שנוש אמרה [ואני אודה לה על זה עוד הרבה זמן..] "את הכי טובה בעולם. ואת גם חשובה יותר מכל ארון או קבע. תזכרי את זה תמיד. שומדבר לא שווה להרוס את עצמך בגללו." קידוש מטרה מסויימת זה טוב ויפה. אבל את יותר מדי חשובה מכדי לאבד את עצמך על מטרה, קדושה ככל שתהיה. ותזכרי, שלא משנה מה. יש אנשים שמעריכים אותך בכל מצב. בלי שום קשר, לשום דרגה. והם נמצאים בכל מקום שאליו תפני.

 

[יעל ניסן]

ואחרי

שקיבלת את כל התמיכה הנהדרת הזו - אפשר לשאול אותך שאלה? מה בדרך כלל עוזר לך בהתמודדות שלך עם הקשיים שקשורים למצבך הבריאותי? בלי קשר לצבא כרגע - אלא בכלל...?

 

[Dizen]

האמת היא

שלא ממש נתקלתי במצב כזה עד עכשיו. היו לי תקופות קשות בעבר, אבל הבעיה הייתה חלק מהחיים שלי, אז זה לא ממש נחשב התמודדות. זה בערך כמו לשאול איך את מתמודדת כל יום עם לקום בבוקר

עכשיו קשה לי, כי הייתי בריאה לחלוטין במשך השלוש שנים האחרונות. מה גם שזה גרם לי להפסד במשהו אחר, אז בכלל...

 

[יעל ניסן]

לא הבנתי

(אני כנראה צריכה מתרגם צמוד היום) כשאת אומרת שלא ממש נתקלת במצב כזה עד עכשיו - האם את מתכוונת לחומרת הסימפטומים או לזה שהסימפטומים שאת כבר מכירה והם חלק משיגרת ההתמודדות שלך, נחתו עליך בקונטקסט שונה (צבא)?