אמא רוצה "הביתה" כל רגע, ומתעצבנת,

Nice Guy

New member
אמא רוצה "הביתה" כל רגע, ומתעצבנת,

אמא שלי בת 61 חולת אלצהיימר כנראה בשלב השני, ביומיים האחרונים, כל רגע היא רוצה "הביתה" או שנתקשר להורים שלה (שכבר לא בחיים מעל ל 30 שנה), היא מודעת שהיא נמצאת בביתה אבל כל כמה שעות היא רוצה ללכת, מתלבשת, לוקחת את התיק וכמה בגדים ורוצה ללכת, כל מה שאנחנו לא מנסים לא עוזר, מסבירים לה, יוצאים איתה החוצה לסיבוב והיא מזהה את הבניין שלנו ואת הדירה, אפילו פעם נתנו לה ללכת לבד ועקבנו אחריה, היא הלכה ועשתה סיבוב שאחריו היא חזרה לאותה הדירה כמו שצריך. אבל העניין מחמיר, היום יצאנו איתה 5 פעמים, זה בלתי אפשרי, לא רק ליציאות קצרות, נוסעים לקניות, לטיול, כמה שעות וחוזרים ושוב אותו הסיפור,קודם המצב היה שונה, היו אפיזודות של מידי פעם רוצה "הביתה" אבל עכשיו זה בלתי אפשרי, מה עושים? היא מקבלת כדורים שגורמים לה להיות עייפה (רספונד 0.5), ונגד דכאון ("סורמנטיל") אבל לא מוכנה לשכב לנוח, זה פשוט מדהים, היא מתה מעייפות, ממש מתנדנדת כמעט נופלת, העיניים נעצמות לה, אבל לא מוכנה לשכב, היא כל פעם נשכבת וקמה אחרי 5 דקות, ורוצה הבייתה, אתמול היא נרדמה ב 6 בערב, פשוט התנתקה וישנה עד 6 בבוקר היום, ואז קמה התלבשה ויצאה, ואני אחריה במעקב, זה כל כך מפחיד... אולי מישהו ינדב איזו עיצה? מה עושים? איך הלאה? היא צעירה מאוד, ואין איזה מועדון שאפשר לרשום אותה אליו כדי שיהיה לה טוב יותר, היא תהיה מחוץ לבית לפחות חצי יום, יהיה לה הרבה יותר טוב, ואז היא תחזור הביתה מרוצה, אבל אין כזה מקום, ואולי אני טועה? אולי מישהו יכול להמליץ על מקום כזה טוב? לא משנה כל כך היכן, העיקר שיהיה טוב ? תודה על האוזן הקשבת NICE GUY
 

דורני

New member
אימי מבקרת במרכז יום באשדוד

ועושה רושם שטוב לה. במסגרת העליות והירידות במחלה הזו יש ימים שהיא חוזרת מאושרת, מתפארת בעבודות היד שעושה שם והשבוע למשל, היא הודיעה שהיא לא רוצה ללכת לשם יותר, היא קוראת לזה עבודה, אומרת שהם מנצלים אותה, שהיא עושה להם עבודות יד שהם מוכרים אותם ומרווחים עליה כסף, אחרת למה היא לא מקבלת את העבודות הביתה? בסה"כ, מנקודת ראותנו הילדים שלה, המקום נראה בסדר גמור ומתאים לה. אני בטוחה שבכל מקום / אזור יש מרכז יום כזה או אחר, מציעה לך לבדוק מול מחלקת הרווחה במקום מגוריך. ב ה צ ל ח ה
 

Nice Guy

New member
אם זה לא סוד, מה גילה של אימך? זה

זה מאוד משנה, שהרי מישהי בת 61 לא בטוח תהנה עם בני 80 ומעלה. ואולי אני טועה?
 

דורני

New member
אימי בת 76, אבל במצבי תפקוד במחלה

כמו זו האם הגיל משנה? המכנה המשותף שמשנה הוא רמת התפקוד, לא? ככה אני בכל אופן רואה זאת.
 

Nice Guy

New member
באמת שאינני יודע, אולי הסביבה

משפיעה? כאשר יש רגעי בהירות מחשבה, ואולי זה יכול להחמיר את המצב? אני רק רוצה שלאימי יהיה טוב, לפני 8 חודשים בערך אימי ביקרה לשם התרשמות במועדון כזה, שנחשב טוב, וזה נקרא "המועדון הסגור" ובכן מה שהיא ראתה שם ממש לא מצא חן בעיניה, גם אחותי ואבי היו איתה, והם לא חזרו לדבר על הנושא לאחר הביקור שם.
 

zs1957

New member
את בהחלט צודקת

אין לאשה בת 61 מה לעשו עם בני 80+ שמצבם יותר גרוע משלה.
 

justme007

New member
היי NICE GUY

צריך למצוא לאמא שלך תעסוקה וליצור לה סביבה שלא מאיימת עליה. לאמא שלי אנחנו שמים מיסטר בין, איך שהיא מתחילה עם החוסר שקט אז שמים לה - אבל יושבים ביחד איתה כי לבד היא לא תשב. אין לי ככ הרבה עצות נוספות לתת לך כי אמא שלי עדיין לא הגיעה לשלב שהיא רוצה "הבייתה" ומקווה שהיא גם לא תגיע. אני בטוחה שלחברי בפורום יש עצות יותר טובות משלי
 

שריוש2

New member
שלום.. כ"כ מבינה אותך.......

גם אצלנו בתחילת המחלה של סבתי, קרה בדיוק אותו דבר. רצון עז לדבר עם הוריה וללכת הביתה. באמצע היום, באמצע הבישולים מתחילה לארוז שקיות עם בגדים, סירים, ירקות, ועוד הרבה דברים, בטענה שרוצה ללכת הביתה. לאיזה בית? לא מובן.. כנראה לבית הישן שלה בת"א. כל מה שניסינו לא עזר. אפילו רצינו לקחתה לביתה הישן שתיווכח שאיננו קיים עוד, אבל רק בכתה כל הזמן ולא רצתה. הצעתי אליכם, נסו לתת לה טיפות הרגעה, או להסיח את דעתה. למשל: לומר לה: חכי עד ש_____ יחזור, ואז נלך, או אין אוטובוסים עכשיו חכי למחר בבוקר, או גשן בחוץ, או כל דבר אחר שיסיח את דעתה. או פשוט, למצוא לה איזושהיא תעסוקה מעניינת שתסיח את דעתה. בטוח קיימים מועדוני יום באיזור שלך. בדוק את העניין. מכל מיני הודעות שנכתבו כאן בפורום, נוצר אצלי הרושם שברוב המקרים, מועדוני היום מאוד עוזרים לחולה, והוא שמח ללכת אליהם כל בוקר, ואף נהנה מאוד שם. לפי דעתי, הדבר החשוב ביותר שהיא תהיה במועדון עם אנשים במצבה, ושיהיה לה שם טוב, ושהיא תהנה. כל עוד זה ככה, הגיל לא משנה לפי דעתי. ערב טוב!
 
NICE GUY

בן זוגי בגיל של אמך כמעט בן 60 אין לו מסגרת ממש קשה הוא לא מוכן ללכת למועדון הקשיש לא מוכן להיות במסגרת כלל הוא הולך לשיעור תורה בבית הכנסת שעה וחוזר הביתה ב"ה הוא יודע ללכת ולחזור , שאלתי את רופאת המשפחה ואת עו"ס אם יש מקום עבורו ואין תשובה כי בגיל כזה אין מועדון מתאים להם ולכן הוא צמוד אלי רוב הזמן . ממש קשה.
 

zs1957

New member
תופעות אופייניות למחלת אלצהיימר

היי NICS GUY התנהגות אופיינית לחולי אלצהיימר בשלב השני של המחלה.כדאי להתייעץ עם הנוירולוג לשנות תרופות. נראה שהתרופות שהיא מקבלת אינן עוזרות. לגבי מרכז יום לצערי, אמך צעירה ולחולים הצעירים אין מסגרות מתאימות של מועדוני יום. אפשר להעזר ביד שרה יש להם שיקומונים אולי יקלטו אותה שם. בשיקומון של יד שרה יש אנשים בגילה. זהבה שחם
 

Nice Guy

New member
לא מבין את זה, איך מתמודדים עם

המחלה ללא מועדון יום? לפחות לגרום לה לשנות אוירה או מיקום, ואני יודע שאין פתרון לבני גילה, אז מה זה אומר? שכל בני המשפחה צריכים למות בגלל המצב? השיקומונים בטח שלא יטפלו במישהי כמוהה, מי יקח את האחריות עליה במצבה? אפילו למועדון רגיל לא היו מוכנים לקחת אותה בגלל שהיא יכולה להאבד וכו'. גם המחלה קשה, גם הסבל עצום גם שלה ובמיוחד של המשפחה, ואין שום מסגרת תומכת . פשוט מדהים.
 
בחור נחמד , אני איתך באותו מצב

אני קוראת כל מה שכתבת והלב כואב. שוב חוזר הנושא של חולים צעירים שאין למדינה מושג על קיומם , בעיותיהם והמשפחה שהיא עדיין צעירה שאין לה כלים להתמודדות ואין תמיכה ועזרה של המוסדות האמורים לעזור. כל זמן שלא יהיה לנו מידע על מספר החולים הצעירים גילאי 50-65 הנפלטים מעבודה בגלל המחלה , לא נוכל לפעול ולהשפיע על מוסדות המדינה שיקימו מרכזי יום מתאימים. ליקירינו ששילמו כל השנים מיסים וביטוח לאומי מגיע שבזמנים קשים כאלה יוכלו לקיים חיים איכותיים כמה שניתן בשנים בהם עדיין מתפקדים וזקוקים לחברה ופעילות. המדינה והרשויות המקומיות דואגות היום רק לגילאי הפנסיה 65+ וכל הצעירים נופלים בין הכסאות. הם לא מתאימים למסגרות יום של נכים למיניהם ומה שנותר הוא נטל על בן/בת הזוג שעדיין עובדים ועל הילדים שעדיין צעירים ומנסים לבנות את חייהם. קצת הרחבתי , אבל זה מה שאני מרגישה ומתמודדת כבר כמעט שנתיים וחצי עם מחלתו של בן זוגי שכבר 3 חודשים מאז נפלט מהעבודה. כולנו יוצאים מהבית בבוקר וההרגשה מאד קשה כשהוא נשאר לבד. מזל שמזג האוויר עדיין יפה והוא מטייל 3 פעמים ביום ורואה טלויזיה , אינטרנט ועדיין לבד בבית ואין לו עם מי לדבר. כבר ביקשתי מתנדב מביטוח לאומי ומהרווחה ועדיין אין תשובה. כל הזמן עוברות בי מחשבות לעזוב את העבודה ולהיות איתו ונוכל לטייל ולהנות. הילדים גם משתדלים לעזור אך חייבים גם למוד ולעבוד ואני לא רוצה שיקריבו את חייהם. גם אתה צריך ללמוד לחיות את חייך ובמקביל לעזור אך לא להישאב יותר מדי לתוך המחלה. המסקנה שצריכים להתחיל להפעיל לחץ ביחד עם העמותה על שרותי הרווחה כדי שיכירו בצורך שקיים במסגרות כאלה. אולי , כולנו כאן יחד עם זהבה , ענתי וכל האנשים הנפלאים נצליח לעשות משהו בנושא. אני מקווה שאולי בכל זאת קצת עודדתי אותך למרות שעדיין פתרון איין. לילה טוב וחיבוק לאמא שלך ותקווה שיהיה לכם רק טוב, טובה
 

אסתרס

New member
כבר ספרתי בעבר

השלב שבו נמצאת אמו של נייס גיי, זה שלב ביניים בעיתי מאוד. אני מדברת על המחלה ולא על גיל, כי שלבי המחלה קובעים את הטיפול ולא הגיל. גם בעלי סרב ללכת למרכז היום וטען שיש שם אנשים ירודים שלא מתאימים לו, אלו ממש המילים שבהם השתמש. וכל יום היתה מלחמה מחדש. עד שזהבה המנהלת של מרכז היום אמרה, אז תתנדב אצלנו, ושלמה ענה בשום אופן לא ! אני לא יכול לעבוד בלי כסף במקצוע שלי. ( זה נכון זה באתיקה של עו" ד) אז זהבה הודיעה לו חגיגית שמהיום הוא יועץ בשכר. ומאז הוא הולך כל יום לעבודה. היום אחרי שנתיים אצם מבינים שאין יותר התנגדות. ענת קוראת לזה שקרים לבנים, אני קוראת לזה יצירתיות והשרדות משפחתית.
 

zs1957

New member
תכתוב לגיורא 7

ציין היכן אמך גרה? הוא יעזור לך. זהבה שחם
 
למעלה