כנפיים שבורות25
New member
אמא שלה!
שלום לכולם,
יש לי בת זוג מזה 7 שנים. אנחנו שתי סטודנטיות, גרות יחד כשנה, ויש לנו חתול.
העניין הוא כזה, אמא שלה!
יום שבת לפני כשבוע אמא שלה באה להביא לנו אוכל, היא באה בלי התראה מוקדמת, כשרק קמנו מהשינה כמה דקות קודם לכן, נכנסה ובחוצפתה החלה להעיר כ מיני הערות על הבית. "למה הריצפה מלוכלכת? למה החלון מסריח? למה החתול עולה על השולחן?"
בת זוגתי התעלמה מההערות, אבל אני עניתי לה "אנחנו בתקופת מבחנים, בתקופה זו הניקיון הוא רק אם באמת חייבים- כמו כלים, כביסה, ושירותים. החלון הוא לא בראש מעיינינו עכשיו והחתול הוא גור בן חודש.. זה גיל כזה שהוא בוחן גבולות כמו ילד". היא הסתכלה עליי ופנתה לבת זוגתי "בשביל לנקות חלון לא צריך יותר מדי, רק בקבוק מים ומטלית, זה רק 5 דקות"
אחרי כמה דקות היא אומרת "טוב תכינו לי קפה, בטח אין לכם סוכרזית". חייכתי ואמרתי שיש... אז היא ענתה "למה יש לכן? זה לא בריא! טוב תכיני עם סוכרזית!".
נשכתי שפתיים מעצבים.
כעבור כמה ימים הזמנתי לי ולבת זוגתי חופשה, בת זוגתי באחת השיחות עם אמא שלה אומרת לה "אנחנו נוסעות לחופשה..", האמא "יש לכן כסף? חשבתי שאתן סטודנטיות ואין לכן! אין לך מבחנים באותו הזמן? למה אתן נוסעות?! ", ואז בת זוגתי הצתדקה בפניה "הרבה זמן לא נסענו, זה לא הרבה כסף, אני מקווה להסתדר עם הלימודים.."
הסתכלתי על בת זוגתי בשוק, שאלתי אותה למה היא נותת דין וחשבון? מה רע בלהגיד "כי ככה בא לי!", בחורה בת 26 עם מנטליות של בת 15. לא אסבול יחס משפיל כזה בביתי, אורח שבא אליי לא יבקר את ביתי בלגלוג, לא ירד עליי, ולא יעז לשאול שאלות חצופות.
ואז נפל לי האסימון, לא רק שאמא שלה מתחייסת אליה כמו ילדה, ככה כל המשפחה שלה. מי יעז להגיד לי שאני לא יכולה לטפל בחתול. אחותה באחת השיחות שלי איתה, ערערה את יכולת הטיפול שלי בפאקינג חתול! (ד"א אני מתנדבת בעמותה של צער בעלי חיים כבר די הרבה זמן, ויצא לי לטפל בלא מעט חיות.. אבל ניחא)
אני לא יכולה לסבול את המשפחה שלה, כל אחד יותר מגעיל מהשני, יורדים אחד על השני, מבקרים אותי ואת בת זוגתי.
ומה בת זוגתי אומרת על כך? כלום! פשוט לא אכפת לה, ככה היא רגילה לחיות, שכל כמה ימים יורדים עליה. ולי זה כואב, כי אני באמת אוהבת אותה.
אמרתי לה שכל זה מפריע לי.. היא אמרה לי תתעלמי.
מה אפשר לעשות?
שלום לכולם,
יש לי בת זוג מזה 7 שנים. אנחנו שתי סטודנטיות, גרות יחד כשנה, ויש לנו חתול.
העניין הוא כזה, אמא שלה!
יום שבת לפני כשבוע אמא שלה באה להביא לנו אוכל, היא באה בלי התראה מוקדמת, כשרק קמנו מהשינה כמה דקות קודם לכן, נכנסה ובחוצפתה החלה להעיר כ מיני הערות על הבית. "למה הריצפה מלוכלכת? למה החלון מסריח? למה החתול עולה על השולחן?"
בת זוגתי התעלמה מההערות, אבל אני עניתי לה "אנחנו בתקופת מבחנים, בתקופה זו הניקיון הוא רק אם באמת חייבים- כמו כלים, כביסה, ושירותים. החלון הוא לא בראש מעיינינו עכשיו והחתול הוא גור בן חודש.. זה גיל כזה שהוא בוחן גבולות כמו ילד". היא הסתכלה עליי ופנתה לבת זוגתי "בשביל לנקות חלון לא צריך יותר מדי, רק בקבוק מים ומטלית, זה רק 5 דקות"
אחרי כמה דקות היא אומרת "טוב תכינו לי קפה, בטח אין לכם סוכרזית". חייכתי ואמרתי שיש... אז היא ענתה "למה יש לכן? זה לא בריא! טוב תכיני עם סוכרזית!".
נשכתי שפתיים מעצבים.
כעבור כמה ימים הזמנתי לי ולבת זוגתי חופשה, בת זוגתי באחת השיחות עם אמא שלה אומרת לה "אנחנו נוסעות לחופשה..", האמא "יש לכן כסף? חשבתי שאתן סטודנטיות ואין לכן! אין לך מבחנים באותו הזמן? למה אתן נוסעות?! ", ואז בת זוגתי הצתדקה בפניה "הרבה זמן לא נסענו, זה לא הרבה כסף, אני מקווה להסתדר עם הלימודים.."
הסתכלתי על בת זוגתי בשוק, שאלתי אותה למה היא נותת דין וחשבון? מה רע בלהגיד "כי ככה בא לי!", בחורה בת 26 עם מנטליות של בת 15. לא אסבול יחס משפיל כזה בביתי, אורח שבא אליי לא יבקר את ביתי בלגלוג, לא ירד עליי, ולא יעז לשאול שאלות חצופות.
ואז נפל לי האסימון, לא רק שאמא שלה מתחייסת אליה כמו ילדה, ככה כל המשפחה שלה. מי יעז להגיד לי שאני לא יכולה לטפל בחתול. אחותה באחת השיחות שלי איתה, ערערה את יכולת הטיפול שלי בפאקינג חתול! (ד"א אני מתנדבת בעמותה של צער בעלי חיים כבר די הרבה זמן, ויצא לי לטפל בלא מעט חיות.. אבל ניחא)
אני לא יכולה לסבול את המשפחה שלה, כל אחד יותר מגעיל מהשני, יורדים אחד על השני, מבקרים אותי ואת בת זוגתי.
ומה בת זוגתי אומרת על כך? כלום! פשוט לא אכפת לה, ככה היא רגילה לחיות, שכל כמה ימים יורדים עליה. ולי זה כואב, כי אני באמת אוהבת אותה.
אמרתי לה שכל זה מפריע לי.. היא אמרה לי תתעלמי.
מה אפשר לעשות?