א ל י א נ ה
New member
אמא שלו הזמינה אותנו לשבת
לפני יומיים האיש שלי הכריז בפני: "אמא שלי מזמינה אותנו לשבת". הוא ידע שהעור שלי יצטמרר, פני יחווירו, ועווית גלויה תחלוף על פני כל גופי. הוא היה מוכן מראש. ראיתי זאת על פניו שלו. גם המהלך המחוכם שבו אמר לה: "אמא, אני אחזור אליך עם תשובה", סגירת הטלפון ונשיפה הוכיחו מעל ומעבר לכל ספק שהוא ידע מה מצפה לו... כפי שמן הסתם ניחשתם, אמא שלו ואני זה לא סיפור אהבה. ומי שלא מבין איך יתכן דבר כזה שיקום עכשיו. היא חיה לה בעולמה הדתי המתחסד. הדת היא עבורה ערך עליון ובל יעבור. קשה לה לקבל אנשים שחושבים או נוהגים קצת אחרת ממנה (גם אם ממש במקרה זו הבת שלה), וכשנמצאים בבית שלה חייבים לשמור על כללים, כגון: לבוש חגיגי במשך כל השבת ובעיקר ליד השולחן (חסר סדר טרנינג או סתם בגד נוח ביתי), כיסוי ראש לפחות בקידוש והבדלה (היא לא יכולה לצפות ממני ליותר מזה), אסור לנגב את השולחן עם מטלית רטובה, לא לרחוץ כלים עם סקוצ´ של יום חול, חובה ללבוש חצאית להבדלה ובכלל ועוד כל מיני הערות חסרות טאקט ביחס לגידול ילדים וחינוכם היהודי כשהרמיזות כלפי הם בדר"כ שאני עושה עוול בחינוך שלהם (את זה רק אני מבינה, מסביב אף אחד לא מרגיש) כי אני לא מכריחה אותם למשל ליטול ידיים או לברך. הכל התחיל בפעם השניה שנפגשנו לפני כ-12 שנה. בפגישה הראשונה הגעתי לבושה עם חצאית בשביל "הרושם החיובי הנכון", בפעם השניה כבר החלטתי שהגיעה הזמן שתכיר אותי האמיתית. וכך היה. מאוחר יותר נאלצתי לישון בביתם כמה לילות (בחדר נפרד, כמובן) בזכות היותי סטודנטית צעירה חסרת מגורים ולקראת חתונה והיא כמעט סילקה אותי בבושת פנים בגלל "מה יגידו השכנים" שאני יוצאת משם בבוקר. מאז אני לא סובלת אותה והיא – אין לי מושג מה באמת היא מרגישה, זה הרי הכל ספקולציות שלי. אני מקווה ש- 2 כלותיה האחרות מנחמות אותה כי הן ממש "יוצרו בהזמנה", אז היא יכולה להרשות לעצמה לסלוח על פאשלה אחת קטנה – אני. היא לא מבינה שלא נוח לי בביתה או שהיא מבינה ורק לא יודעת איך לנהוג אחרת. היא בסה"כ אישה טובה ומשכילה אבל לוקה בחסר בענייני תקשורת בין-אישית, לפחות איתי. אז זהו, אליה אנחנו נוסעים בעוד שעות מעטות עד מוצאי-שבת, אני – לאחר הכנה נפשית והשאר "נוסעים לסבתא" בשמחה. האבסורד בכל הסיפור הזה שהיא גרה 50 דקות הליכה מביתנו, אבל זה לא מתקבל על הדעת להגיע רק לביקור, כי במושגי דת: ארוח כולל שבת שלמה. יש לי כ- 3 שעות "להתארגן" לקראת הנסיעה הזו אבל הוא כבר יושב לי על הראש. מי יתן ותעבור עלי שבת רגועה (וגם עליהם). שבת שלום (נכתב בתאריך 11.10.02) את המשך הסיפור אפשר לקרוא כאן
לפני יומיים האיש שלי הכריז בפני: "אמא שלי מזמינה אותנו לשבת". הוא ידע שהעור שלי יצטמרר, פני יחווירו, ועווית גלויה תחלוף על פני כל גופי. הוא היה מוכן מראש. ראיתי זאת על פניו שלו. גם המהלך המחוכם שבו אמר לה: "אמא, אני אחזור אליך עם תשובה", סגירת הטלפון ונשיפה הוכיחו מעל ומעבר לכל ספק שהוא ידע מה מצפה לו... כפי שמן הסתם ניחשתם, אמא שלו ואני זה לא סיפור אהבה. ומי שלא מבין איך יתכן דבר כזה שיקום עכשיו. היא חיה לה בעולמה הדתי המתחסד. הדת היא עבורה ערך עליון ובל יעבור. קשה לה לקבל אנשים שחושבים או נוהגים קצת אחרת ממנה (גם אם ממש במקרה זו הבת שלה), וכשנמצאים בבית שלה חייבים לשמור על כללים, כגון: לבוש חגיגי במשך כל השבת ובעיקר ליד השולחן (חסר סדר טרנינג או סתם בגד נוח ביתי), כיסוי ראש לפחות בקידוש והבדלה (היא לא יכולה לצפות ממני ליותר מזה), אסור לנגב את השולחן עם מטלית רטובה, לא לרחוץ כלים עם סקוצ´ של יום חול, חובה ללבוש חצאית להבדלה ובכלל ועוד כל מיני הערות חסרות טאקט ביחס לגידול ילדים וחינוכם היהודי כשהרמיזות כלפי הם בדר"כ שאני עושה עוול בחינוך שלהם (את זה רק אני מבינה, מסביב אף אחד לא מרגיש) כי אני לא מכריחה אותם למשל ליטול ידיים או לברך. הכל התחיל בפעם השניה שנפגשנו לפני כ-12 שנה. בפגישה הראשונה הגעתי לבושה עם חצאית בשביל "הרושם החיובי הנכון", בפעם השניה כבר החלטתי שהגיעה הזמן שתכיר אותי האמיתית. וכך היה. מאוחר יותר נאלצתי לישון בביתם כמה לילות (בחדר נפרד, כמובן) בזכות היותי סטודנטית צעירה חסרת מגורים ולקראת חתונה והיא כמעט סילקה אותי בבושת פנים בגלל "מה יגידו השכנים" שאני יוצאת משם בבוקר. מאז אני לא סובלת אותה והיא – אין לי מושג מה באמת היא מרגישה, זה הרי הכל ספקולציות שלי. אני מקווה ש- 2 כלותיה האחרות מנחמות אותה כי הן ממש "יוצרו בהזמנה", אז היא יכולה להרשות לעצמה לסלוח על פאשלה אחת קטנה – אני. היא לא מבינה שלא נוח לי בביתה או שהיא מבינה ורק לא יודעת איך לנהוג אחרת. היא בסה"כ אישה טובה ומשכילה אבל לוקה בחסר בענייני תקשורת בין-אישית, לפחות איתי. אז זהו, אליה אנחנו נוסעים בעוד שעות מעטות עד מוצאי-שבת, אני – לאחר הכנה נפשית והשאר "נוסעים לסבתא" בשמחה. האבסורד בכל הסיפור הזה שהיא גרה 50 דקות הליכה מביתנו, אבל זה לא מתקבל על הדעת להגיע רק לביקור, כי במושגי דת: ארוח כולל שבת שלמה. יש לי כ- 3 שעות "להתארגן" לקראת הנסיעה הזו אבל הוא כבר יושב לי על הראש. מי יתן ותעבור עלי שבת רגועה (וגם עליהם). שבת שלום (נכתב בתאריך 11.10.02) את המשך הסיפור אפשר לקרוא כאן
