אמא שלי בדיכאון
אמא שלי נגמרת לי מול העיניים, היא בדיכאון קשה מאוד אחרי אישפוז במחלקה פסיכיאטרית שלא עזר בכלום. היא שורכבת במיטה לא אוכלת לא שותה לא יוצאת ממנה בכלל, לא בא לה כלום אין לה כוח ועוד מלא דברים שאתם בטח מכירים שמסמנים דיכאון. היא עייפה מהחיים לא מתמודדת או מתפקדת עם כלום רק הולכת ודועכת. מה עושים? איך עוזרים לה לצאת מזה כשהיא לא רוצה? היא מקבלת ציפראלקס, היתה על עשרה מ"ג, עברה ל15, ואז 20. בלילה שותה בונסרין, עכשיו התברר לי שאתמול ושילשום היא כבר לא לקחה אותם בכלל. היא טוענת שזה לא עוזר לה, אבל גם לא שום דבר אחר אפילו לא היא לעצמה.
והפסיקה את הכדורים. היא היתה מטופלת אצל רופאה שלא נמצאת כבר זמן מה ולא יודעים מתי יש תורים עתידיים, בנתיים לא מוכנה ללכת לאף רופא אחר, איבדה הכל ובעיקר את החשק לחיות.
היא מתפרקת לנו מול העיניים ירדה במשקל ובקצב הזה נמצא את עצמנו יתומים מהר מאוד. מפחיד ועצוב, אני לא יכולה לקבל את זה שאין מה לעשות, אבל מה באמת נשאר אם ניסינו הכל? שאני מדברת איתה היא אומרת שאני חופרת ומשתיקה אותי כי כואב לה הראש, לא מסוגלת לשמוע אילו אותנו הילדים, פשוט כבר לא אכפת לה מכלום. מה עושים?
תודה..
אמא שלי נגמרת לי מול העיניים, היא בדיכאון קשה מאוד אחרי אישפוז במחלקה פסיכיאטרית שלא עזר בכלום. היא שורכבת במיטה לא אוכלת לא שותה לא יוצאת ממנה בכלל, לא בא לה כלום אין לה כוח ועוד מלא דברים שאתם בטח מכירים שמסמנים דיכאון. היא עייפה מהחיים לא מתמודדת או מתפקדת עם כלום רק הולכת ודועכת. מה עושים? איך עוזרים לה לצאת מזה כשהיא לא רוצה? היא מקבלת ציפראלקס, היתה על עשרה מ"ג, עברה ל15, ואז 20. בלילה שותה בונסרין, עכשיו התברר לי שאתמול ושילשום היא כבר לא לקחה אותם בכלל. היא טוענת שזה לא עוזר לה, אבל גם לא שום דבר אחר אפילו לא היא לעצמה.
והפסיקה את הכדורים. היא היתה מטופלת אצל רופאה שלא נמצאת כבר זמן מה ולא יודעים מתי יש תורים עתידיים, בנתיים לא מוכנה ללכת לאף רופא אחר, איבדה הכל ובעיקר את החשק לחיות.
היא מתפרקת לנו מול העיניים ירדה במשקל ובקצב הזה נמצא את עצמנו יתומים מהר מאוד. מפחיד ועצוב, אני לא יכולה לקבל את זה שאין מה לעשות, אבל מה באמת נשאר אם ניסינו הכל? שאני מדברת איתה היא אומרת שאני חופרת ומשתיקה אותי כי כואב לה הראש, לא מסוגלת לשמוע אילו אותנו הילדים, פשוט כבר לא אכפת לה מכלום. מה עושים?
תודה..
