אמא שלי הולכת למות
אמא שלי חולה, לפני חודש היא נכנסה לבית חולים, היא סיימה סדרה ראשונה של הקרנות וכעת אנחנו מחכים לתשובות מהבדיקה האחרונה שעשתה. בקושי זוכרת מה אמר לי הרופא ששוחחתי איתו, הוא קרא למחלה נון סמואל... לא זוכרת את השם המדויק, גוש ממאיר על אב העורקים. הוא אמר לי:"היא תסבול, אבל לא הרבה זמן" , אני תוהה האם זו נחמה. אני כועסת, מבולבלת, מפחדת, אני כל כך עייפה. אני מנסה להיזכר כמה פעמים חייכתי בחודש האחרון, חיוך אמיתי שכזה, שהעיניים נוצצות בו, אני חושבת שהיו לי שלושה חיוכים כאלו. שתופפתי, שציירתי והאחרון היה בשבוע שעבר ביום ההולדת שלי עם אמא בבית החולים. אני פוחדת לחשוב שזו תהייה השנה האחרונה שאני חוגגת יום הולדת עם אמא. אמא שלי הולכת למות, ואני פוחדת, אני דואגת לאבא שלי, בן זוגה, מאהבה, החבר הכי טוב שלה, הנפש התאומה שלה שבעוד שנה ישאר לבד. אני דואגת לאחיי. אני דואגת לעצמי. הפסקתי לבכות, לחייך, אני פה אבל אני שם. אין לי לאן לברוח..
אמא שלי חולה, לפני חודש היא נכנסה לבית חולים, היא סיימה סדרה ראשונה של הקרנות וכעת אנחנו מחכים לתשובות מהבדיקה האחרונה שעשתה. בקושי זוכרת מה אמר לי הרופא ששוחחתי איתו, הוא קרא למחלה נון סמואל... לא זוכרת את השם המדויק, גוש ממאיר על אב העורקים. הוא אמר לי:"היא תסבול, אבל לא הרבה זמן" , אני תוהה האם זו נחמה. אני כועסת, מבולבלת, מפחדת, אני כל כך עייפה. אני מנסה להיזכר כמה פעמים חייכתי בחודש האחרון, חיוך אמיתי שכזה, שהעיניים נוצצות בו, אני חושבת שהיו לי שלושה חיוכים כאלו. שתופפתי, שציירתי והאחרון היה בשבוע שעבר ביום ההולדת שלי עם אמא בבית החולים. אני פוחדת לחשוב שזו תהייה השנה האחרונה שאני חוגגת יום הולדת עם אמא. אמא שלי הולכת למות, ואני פוחדת, אני דואגת לאבא שלי, בן זוגה, מאהבה, החבר הכי טוב שלה, הנפש התאומה שלה שבעוד שנה ישאר לבד. אני דואגת לאחיי. אני דואגת לעצמי. הפסקתי לבכות, לחייך, אני פה אבל אני שם. אין לי לאן לברוח..
