Gloria_Nathan
New member
אמא שלי ואני- סיפור ושאלה...
אני טוענת שאמא שלי חושבת קודם על עצמה ורק אחרי זה על הילדים שלה, אחרי שכל החיים שלי אמרו לי שהורים טובים עושים ההפך. יש לי המון סיפורים קטנים על נגיד ימים בהם הייתי חולה, היא חזרה עם כאב ראש עם מהעבודה והתחילה לכעוס עליי שאני צריכה להתחשב בה כי הוא חולה וכו' וכו' אבל לדעתי הכל מתגמד לעומת המצב שלנו היום. אז רציתי להציג את המצב ולשאול במיוחד את ההורים האם אני סתם ילדה מפונקת או שבאמת יש דברים בגו. אני קיבוצניקים באזור הדרום, הקיבוץ הוא מופרט לגמרי וכמעט שאין בו עבודה. כשעוד היה קיבוץ אמא שלי עבדה במה שנתנו לה, למרות שיש לה תואר היא לא רוצה לעבוד בשום דבר שקשור בכלל בתואר הזה שיש לה והיה לה ברור שהיא לא תעבוד כשהיא הלכה ללמוד. אבא שלי היה עובד חוץ וגם אז וגם היו הרוויח טוב ביחס לשכר הממוצע במשק. ככה שבעצם אם לא היינו בקיבוץ רוב הכסף היה מגיע מאבא שלי. כשהתחילה ההפרטה אמא שלי עברה לעבוד באותו מקצוע שהיה לה בקיבוץ בחוץ, עד שפיטרו אותה, לפני כחצי שנה. בערך באותו זמן היא ואבא שלי החליטו להיפרד, אבל לא להתגרש והם ביחסים מאוד מאוד טובים, אנחנו רואים את אבא כל יום, הם מדברים בטלפון... כמעט כאילו הכל נשאר כמו שהיה. כשאמא שלי פוטרה היא החליטה שהיא לא מוכנה לעבוד ביותר כפועלת בעבודה שממנה פיטרו אותה. היא הייתה עד לא מזמן על דמי אבטלה ובערך חודש היא כבר לא מקבלת דמי אבטלה ובחודש הבא היא תתחיל לעשות קורס של מזכירה. אז המצב הכספי שלנו לא טוב, הקיבוץ לא עוזר בשום דרך, אין עבודה בקיבוץ לא לה, לא לי ולא לאחים הגדולים שלי (שניהם בצבא, אחד עוד חודש מתשחרר), בגלל שאנחנו בדרום אז גם רוב הישובים סביבנו מוכי אבטלה, היא לא יכולה לקבל הבטחת אכנסה כי היא לא גרושה ובעצם... המקור היחיד שלנו לכסף זה אבא שלי, אבל היא לא מוכנה לקחת ממנו כסף. אני חושבת שזה לא בסדר מה שהיא עושה, כי בחצי שנה הקרובה היא הולכת ללמוד להיות מזכירה ואני לא חושבת שיש מישהו שבעולם הזה שיקח מזכירה בת 47 שיש לה שלושה ילדים והיא בלי שום ניסיון. אבא שלי מעולם לא הראה בשום סימן שיש לו בעיה לתת לנו כסף, אפילו להיפך! אני תלמידת י"ב, אני לומדת לרישיון, אני הרבה פעם רוצה (אני חושבת שזה על גבול הצריכה עם לא יותר) ללמוד עם חברים, מה שאומר שאני צריכה להגיע לשם איך שהוא. בנוסף אני חולה בדיכאון וככל שאני נמצאת יותר בבית הדבר רק מחריף. מה שאומר שבשבילי לצאת למסעדה עם חברות, להסתובב בשנקים ולמצוא לי איזו חולצה חמודה זה לא סתם בילוי, אני מרגישה שאני צריכה את זה כדי מדי פעם לחייך ולא להשתגע לגמרי. אמא שלי כמובן לא מבינה את ההתנהגות הזאת כצורך בריאותי. היא אומרת שהיא רוצה להוציא כסף רק על מה שצריך. אבל בכל זאת יש לה מינוי בחדר כושר, והיא יוצאת הרבה יותר ממני. אני חושבת שאין לה עוד הרבה זמן עד הפנסיה, ואני בנתיים לא יכולה לעבוד בשבילי, וגם לא האחים שלי כי הם בצבא ובכל מקרה אין הרבה אופציות לעבודה. אז... מי שנשאר ער אחרי כל המגילה הזאת- מה אתם חושבים?
אני טוענת שאמא שלי חושבת קודם על עצמה ורק אחרי זה על הילדים שלה, אחרי שכל החיים שלי אמרו לי שהורים טובים עושים ההפך. יש לי המון סיפורים קטנים על נגיד ימים בהם הייתי חולה, היא חזרה עם כאב ראש עם מהעבודה והתחילה לכעוס עליי שאני צריכה להתחשב בה כי הוא חולה וכו' וכו' אבל לדעתי הכל מתגמד לעומת המצב שלנו היום. אז רציתי להציג את המצב ולשאול במיוחד את ההורים האם אני סתם ילדה מפונקת או שבאמת יש דברים בגו. אני קיבוצניקים באזור הדרום, הקיבוץ הוא מופרט לגמרי וכמעט שאין בו עבודה. כשעוד היה קיבוץ אמא שלי עבדה במה שנתנו לה, למרות שיש לה תואר היא לא רוצה לעבוד בשום דבר שקשור בכלל בתואר הזה שיש לה והיה לה ברור שהיא לא תעבוד כשהיא הלכה ללמוד. אבא שלי היה עובד חוץ וגם אז וגם היו הרוויח טוב ביחס לשכר הממוצע במשק. ככה שבעצם אם לא היינו בקיבוץ רוב הכסף היה מגיע מאבא שלי. כשהתחילה ההפרטה אמא שלי עברה לעבוד באותו מקצוע שהיה לה בקיבוץ בחוץ, עד שפיטרו אותה, לפני כחצי שנה. בערך באותו זמן היא ואבא שלי החליטו להיפרד, אבל לא להתגרש והם ביחסים מאוד מאוד טובים, אנחנו רואים את אבא כל יום, הם מדברים בטלפון... כמעט כאילו הכל נשאר כמו שהיה. כשאמא שלי פוטרה היא החליטה שהיא לא מוכנה לעבוד ביותר כפועלת בעבודה שממנה פיטרו אותה. היא הייתה עד לא מזמן על דמי אבטלה ובערך חודש היא כבר לא מקבלת דמי אבטלה ובחודש הבא היא תתחיל לעשות קורס של מזכירה. אז המצב הכספי שלנו לא טוב, הקיבוץ לא עוזר בשום דרך, אין עבודה בקיבוץ לא לה, לא לי ולא לאחים הגדולים שלי (שניהם בצבא, אחד עוד חודש מתשחרר), בגלל שאנחנו בדרום אז גם רוב הישובים סביבנו מוכי אבטלה, היא לא יכולה לקבל הבטחת אכנסה כי היא לא גרושה ובעצם... המקור היחיד שלנו לכסף זה אבא שלי, אבל היא לא מוכנה לקחת ממנו כסף. אני חושבת שזה לא בסדר מה שהיא עושה, כי בחצי שנה הקרובה היא הולכת ללמוד להיות מזכירה ואני לא חושבת שיש מישהו שבעולם הזה שיקח מזכירה בת 47 שיש לה שלושה ילדים והיא בלי שום ניסיון. אבא שלי מעולם לא הראה בשום סימן שיש לו בעיה לתת לנו כסף, אפילו להיפך! אני תלמידת י"ב, אני לומדת לרישיון, אני הרבה פעם רוצה (אני חושבת שזה על גבול הצריכה עם לא יותר) ללמוד עם חברים, מה שאומר שאני צריכה להגיע לשם איך שהוא. בנוסף אני חולה בדיכאון וככל שאני נמצאת יותר בבית הדבר רק מחריף. מה שאומר שבשבילי לצאת למסעדה עם חברות, להסתובב בשנקים ולמצוא לי איזו חולצה חמודה זה לא סתם בילוי, אני מרגישה שאני צריכה את זה כדי מדי פעם לחייך ולא להשתגע לגמרי. אמא שלי כמובן לא מבינה את ההתנהגות הזאת כצורך בריאותי. היא אומרת שהיא רוצה להוציא כסף רק על מה שצריך. אבל בכל זאת יש לה מינוי בחדר כושר, והיא יוצאת הרבה יותר ממני. אני חושבת שאין לה עוד הרבה זמן עד הפנסיה, ואני בנתיים לא יכולה לעבוד בשבילי, וגם לא האחים שלי כי הם בצבא ובכל מקרה אין הרבה אופציות לעבודה. אז... מי שנשאר ער אחרי כל המגילה הזאת- מה אתם חושבים?