אמא שלי מדליקה נרות שבת עכשיו

[avidadon]

אמא שלי מדליקה נרות שבת עכשיו

ולראות אותה בוכה שיהיו לה ילדים צדיקים ויראי שמים.. צובט בלב.. היא לא יודעת שאין שום אלוהים ששומע אותה, ורק הנרות מהבהבים מולה בהבנה.. היא לא יודעת איזו רוח עברה על הבן שלה ואין לה מושג איזה אפיקורס גדל אצלה בבית.. היא גם לא תדע.. זהו, היא מבקשת ממני לסגור את המחשב. אבי

 

[אחר]

צביטה בלב

לאמא שלך אין מושג מה יש לה בבית, אבל אמא שלי כבר יודעת... אני מדמיין לעצמי מה היא חושבת עכשיו בשעת הדלקת הנר, כשהיא יודעת שהבן שלה לא מתכונן עכשיו ללכת לתפילה, ומי יודע לאן כן (לי עצמי אין מושג...) האמת, זה כואב!

 

[אנאפורנא]

לא מרחם - עצוב

אמא שלי, אמא שלי וגם אבא שלי בוחרים באלוהים שהם מאמינים בו על פני הילדים שלהם. אמא שלי וגם אבא שלי החליטו בשביל האלוהים מה הוא רוצה, ובחרו שהוא רוצה שיבחרו בינו לביני. אני בעיקר מרחם על עצמי שנפלתי על הורים כאלו. איך ארחם על מי שמביא על עצמו את צרותיו? על אלו שהם כל כך אנוכיים שלא רואים את עצמם ובשרם? אבל אני בהחלט עצוב על כל זה.

 

[חלוק בית]

מי כמוך צודק

הורים שהביאו בן לעולם - בשבילם הם הביאו אותו כיוון שהבן לא בחר מעצמו לבוא הרי הוריו מחוייבים אליו כל ימיהם וחובה עליהם לתמוך בו בכל מצב לנצח וכל הנוהג אחרת הרי הוא פושע כפליים (גם סיבך ילד בעולם להנאתו וגם מפקירו) אמור מעכשיו כיבוד בנים קודם לכיבוד הורים והוא חובה מה שאין כן כיבוד הורים שהוא בחירה ואין הבן מחויב לו מוסרית

 

[אחר]

אתה גם צודק, אבל...

הרגש לא תמיד פועל בתיאום עם הרציונל,ולמרות שברור לי שיש לי את זכות מוסרית מלאה לבחור בדרך הנראית לי, למרות הסבל שהיא יוצרת לאחרים, אני עדיין לא רואה את זה בשוויון נפש- אחרי הכל רוב האנשים שנפגעו מהצעד שלי אלו אנשים שיקרים לי היום לא פחות מבעבר.

 

[all]

זה היה כל כך מזמן ובכל זאת זכור לי

כבר אינני זוכר על מה הויכוח פרץ. אך אימי צעקה לי - "בבית שלי אתה תעשה כל מה שאומר לך לעשות". עניתי לה - "אז אני עוזב את הבית שלך". אמי המשיכה בשלה - "אני ילדתי אותך, האכילתי אותך, הלבשתי אותך וחינכתי אותך". ואני עניתי - "לא רוצה את האוכל שלך, הבגדים שלך והחינוך שלך, אני מעדיף לחיות בפנימיה". אימי פרצה בבכי מר וצעקה - "נתתי לך את החיים שלך, הבאתי אותך לעולם". ואז גם אני פרצתי בבכי ועניתי - "אני שונא את החיים שלי אני מצטער שהבאת אותי לעולם, אני מצטער שאני חיי. את לא שאלת אותי אם אני רוצה לחיות, את עשית מה שבא לך ועשית את זה עוד לפני שהיית קיים, ולכן אני לא אשם שאני חיי".

 

[חלוק בית]

תמצית העניין ו.....

אני הייתי מוסיף שיש בידינו את הזכות המוסרית לתבוע אותם על סיבוכינו בעולם בשביל שלא נצטרך לתבוע כדיי להם להזהר בכבודינו ולתמוך בנו ללא סייג ותנאי

 

[ספל חמאה]

שב"ש

מתוך אילוצים ונסיבות שאין זה המקום להרחיב עליהם - עשיתי את השבת אצל הוריי. איזה סיוט אין מחשב, אין מוזיקה, אין סגריות, יש שאלות, יש זמירות (בזיופים מעוררי פלצות

), יש ויכוחים עקרוניים על חינוך, יש שקט. אבל היה משהו נחמד בכל זאת, לענות על השאלות של האחיינים שלי. הייתה תקופה שהם חשבו שאם אנחנו דתיים אז אנחנו לא יהודיים... >ספל חמאה מנהלת מערכת יחסים סאדו-מאזו ורבלי עם אמא שלה<