אמא שלי משחקת לי על המצפון וזה מבאס אותי
אני מת על אמא שלי , אבל כבר אין לי כח אחרי למעלה מ 22 שנה להיות לה פסיכולוג. מאז גיל 8 אני מקשיב ושומע את הסיפורים שלה , ואמור להיות לה ה "יועץ האישי " כפי שהיא מכנה אותי. אז בסדר אני לא אהפך ב 180 מעלות , אבל עדיין אין לי כבר להקשיב לבעיות שלה ולייעץ לה. לשמוע את הקיטורים וכמה החיים קשים וכו'... אני כל שבועיים בא להורים שלי לשבת (הם דתיים, אני חוזר בשאלה ) - אבא שלי פסיבי לא מתערב,וגם אין בנינו דו שיח ולא היה אף פעם (בין השאר מתוך קנאה ש"גנבתי" לו את אשתו). אין לי חשק לבוא כל שבועיים ולהיות עם 2 אנשים מבוגרים כל השבת ביחד , במיץ איתם ביחד. אמרתי עכשיו לאמא שלי שאין לי כח לבוא השבת , ובאמת אין לי כח , אני מרגיש עמוס מאוד בראש , וממש לא בא לי לקבל גם את העומס שלה ולהיות נחמד לכולם. פשוט בא לי לנוח בשבת , ולהיות אצלם זה סוג של עבודה קלה. והיא התחילה להתחנן בפני "אוי... אתה לא יכול לעשות לי את זה... " "אני לא יכולה בלעדיך " " אל תאכזב אותי " ועוד ועוד אני עכשיו עומד לצאת מהבית - שבעצם נכנעתי לה. ואני יודע שזה רק מוסיף לה נק' שגם בעתיד אני יכנע לה. אני במלכוד, אני באמת אוהב אותה (מעבר לרק אמא , בכל זאת היא חברה ומטופלת שלה המון שנים, אני יודע עליה הכול) . ומצד שני , פשוט נמאס לי להשאיר את המצב הקיים, בו אני ההורה של אמא שלי. במקום שזה יהיה ההיפך . הייתי חייב לפרוק...
אני מת על אמא שלי , אבל כבר אין לי כח אחרי למעלה מ 22 שנה להיות לה פסיכולוג. מאז גיל 8 אני מקשיב ושומע את הסיפורים שלה , ואמור להיות לה ה "יועץ האישי " כפי שהיא מכנה אותי. אז בסדר אני לא אהפך ב 180 מעלות , אבל עדיין אין לי כבר להקשיב לבעיות שלה ולייעץ לה. לשמוע את הקיטורים וכמה החיים קשים וכו'... אני כל שבועיים בא להורים שלי לשבת (הם דתיים, אני חוזר בשאלה ) - אבא שלי פסיבי לא מתערב,וגם אין בנינו דו שיח ולא היה אף פעם (בין השאר מתוך קנאה ש"גנבתי" לו את אשתו). אין לי חשק לבוא כל שבועיים ולהיות עם 2 אנשים מבוגרים כל השבת ביחד , במיץ איתם ביחד. אמרתי עכשיו לאמא שלי שאין לי כח לבוא השבת , ובאמת אין לי כח , אני מרגיש עמוס מאוד בראש , וממש לא בא לי לקבל גם את העומס שלה ולהיות נחמד לכולם. פשוט בא לי לנוח בשבת , ולהיות אצלם זה סוג של עבודה קלה. והיא התחילה להתחנן בפני "אוי... אתה לא יכול לעשות לי את זה... " "אני לא יכולה בלעדיך " " אל תאכזב אותי " ועוד ועוד אני עכשיו עומד לצאת מהבית - שבעצם נכנעתי לה. ואני יודע שזה רק מוסיף לה נק' שגם בעתיד אני יכנע לה. אני במלכוד, אני באמת אוהב אותה (מעבר לרק אמא , בכל זאת היא חברה ומטופלת שלה המון שנים, אני יודע עליה הכול) . ומצד שני , פשוט נמאס לי להשאיר את המצב הקיים, בו אני ההורה של אמא שלי. במקום שזה יהיה ההיפך . הייתי חייב לפרוק...