אמא שלי מתקשרת אליי היום

[BooBee]

אמא שלי מתקשרת אליי היום

ואומרת בשלושים לחודש יש אזכרה. אמרתי מה פתאום, עוד לא עברה שנה, אומרת נכון אבל עושים אחרי 11 חודשים. נו, שיהיה. ועכשיו אני חושבת שאז זה אומר שעברו 10 חודשים, ואני בכלל לא מרגישה שעבר כל כך הרבה זמן. והיא קצת עיצבנה אותי, אמא שלי, שהיא הולכת לעשות עוד פעם הפקה של פסטיבל אבל, ולהזמין מלא אנשים ולעשות ארוחת מצווה, ואני שונאת את ההמוניות הזו, ודי נשבר לי להתנשק עם דודים ודודות שאני רואה אותם רק כשאחותי מתה או משהו כזה. עוד פעם בלאגן ואנשים ובכי ואני מכירה את זה, זה היה בדיוק ככה לפני עשרה חודשים. אני מסתכלת ביומן ורואה שזה יוצא יום ראשון בשבוע. שונאת כאלה התחלות לשבוע חדש.

 

[מיכל@בר]

למה באמת עושים אזכרות אחרי 11 חודש?

מה ההסבר לזה? ובינינו, מה זה משנה אם אחרי שנה או לפני שנה, שהרי גם כך וגם כך יבואו כל הדודים והדודות, ושוב תזרקי אחורה. ומימד הזמן לא נתפס, איך עברו כבר 10 חודשים, וזה מבלבל כל כך. ובכלל משהו באזכרות מלחיץ ...

 

[BooBee]

אני בדיוק בררתי עכשיו

זה שונה בין האשכנזים למזרחיים. כעיקרון מפסיקים להגיד קדיש כל בוקר אחרי 11 חודשים. אז אצל המזרחיים מציינים את זה בעלייה לקבר. אצל האשכנזים כן מחכים 12 חודשים מלאים, על פי הבנתי. אני שונאת להבין בזה.

 

[noor נור]

הי בובי...אנחנו באותה קלחת...

רק שאצלנו השכנזים החילונים לא אומרים קדיש כל יום אלא רק עושים אזכרה ביום השנה...אז אצלנו אפילו גמישים, והיות וקברנו אותו בערב יום כיפור, וזה יום "לא נוח" אז החלטנו לעשות את זה ב-5 באוקטובר ביום שישי שיהיה לי נוח...יפה מצידם על ההתחשבות. גם לי היה משבר בשבוע שעבר, סביב הנושא הזה, אני כבר התחלתי במלחמות הקטנות שלי עם עצמי באותו שלב, אבל בן-זוגי היקר וחברתי הקרובה הורידו אותי מהר מהעץ, והבהירו לי שלא כדאי לעשות גלים במקומות שאחר כך ינפצו אותי לסלעים. אז נראה לי , נכון לעכשיו, שזה יהיה טקס מהסוג המגעיל ההוא, שנפרסם מודעה קטנה, יבואו מעט אנשים, נעמוד מול האבן הקרה, ונתפזר....דיכאון. ואני בכלל עוד לא הייתי אף פעם בבית הקברות מאז ה-30!!!!צפוי לי חודש לא קל! ובטח גם לך.

 

[BooBee]

אוי, מתוקה

תגידי, למה את כבר לא מסתובבת כאן בלילות? אני כל לילה יושבת כאן, עושה ריפרש כל עשר דקות, אולי תגיעי ונצחק קצת. אני חצי חצי-יענו חצי מזרחית(אמא) וחצי אשכנזית(אבא), אבל בגלל שאמא יותר קרובה דלת בגלל הבית המסורתי שבה חונכה, אז אבא נתן לה "לטפל" בכל העניינים האלה, ואח שלה אפילו דיבר עם רב והם עשו חישובים וזה. מאז השלושים הייתי רק פעם אחת בבית קברות, בערב פסח, וגם רק ברגע האחרון אמרתי אני באה, כי אמא עשתה פרצוף של "תראי כמה זמן לא באת", אבל בדרך כלל היא ממש בסדר עם ההתעקשות שלי ש"לא לחזור לשמה". היא כל שבוע עולה להשקות וכאלה, אני ממשיכה להתעקש שלא, והיא בכלל לא אומרת לי על זה כלום. אני מניחה שאז בפסח היה לה יותר רגיש מביומיום. האמת החלטתי לא לעשות יותר מידי בלאגנים, למרות שנורא בא לי להשתכר קצת לפני ואז להגיד לכל המשפחה מה אני חושבת על כל החודשים האחרונים, זותומרת למי שמגיע. גם ככה יסלחו לי אוטומטית, כי אני אהיה גם קצת שיכורה וגם הרבה אחות שכולה, ויגידו מסכנה וזה.

 

[noor נור]

בוביל´ה- אולי נתראה הלילה ... ../images/Emo72.gif

 

[noor נור]

בובג´ק- אני על הקו...עולה? ../images/Emo35.gif

 

[אחת מהצד]

ואני על המרפסת...

 

[noor נור]

הי יקרה...נהנית מהבריזה?

..

 

[אחת מהצד]

כן. נעים. .. ליל מנוחה נור

 

[noor נור]

בובי- חבל שהם לא נחים אחד ליד השני. ../images/Emo59.gif

היינו מתכננות להם טקס משותף, היינו מגיעות מסטוליות, כולם היו עוזבים אותנו בצד, ולנו היה סוף סוף טוב.

 

[BooBee]

לא התכוונתי להבריז

תראי באיזו שעה אני נכנסת לרשת. חברה שלי היתה כאן עד מקודם, ראינו סרט. באתי רק לראות משהו ולהדפיס משהו אחר אבל מחר-בואי נקבע לנו דייט. בטח אני אגיע הביתה בחצות. תביאי משהו לשתות, אני מביאה כיבוד. לילה טוב לכל הערים, אני זזה, מחר פסיכולוגית ולשכה ועוד כל מיני עצבים שכאלה. חיבוקים, רויטל.

 

[yellowt]

חברות...אפשר להצטרף ..נפתח שולחן??

רק תגידו מתי ואני אבוא ונשתולל קצת... לא יזיק לי קצת מצב רוח טוב... שלכם תותית

 

[tear]

אני לא מבינה במנהגים כל כך

גם לי אמרו שעושים אזכרה אחרי 11 חודשים, אבל לי חרוט תאריך אחד בלבד בלב ובנשמה, היום שבו איבדתי את בני. ובמיוחד הענין הזה שמציינים את הזמן הזה שעבר... והיה נורא קשה הקטע הזה שכולם שוב מתאספים, ומביטים בנו, והקטע הדתי הזה שלא לרוחי בכלל, ונעשה רק אולי לכבד מס´ אנשים שמאמינם. אולם כשהגיע הרגע הזה שבעלי היה אמור להקריא את הקדיש, הוא פשוט סירב, ואמר לרב שהוא לא מוכן שממילא הוא כבר לא מאמין, וכמובן שהיתה מן אי נעימות, אבל הוא ביקש לקרוא בעצמו. אז רויטל יקרה, מקווה שיעבור לך הכי מהר וקל היום הזה ושולחת לך המון

 

[איילת*]

רויטל, איך שהזכרת לי

כי גם אמא שלי עשתה אזכרה ב-11 חודש, רק ש´למזלי´ זה לא היה משהו גדול כמו האזכרה של השנה, אלא יחסים די מצומצם ונדמה לי שגם לנו יצא יום ראשון. ומזדהה נורא עם התחושות, כי גם אני חשבתי אז למה צריך לעבור את זה פעמיים בסמיכות שכזו ולמה בכלל חייבים לעשות את זה ככה. צדקת עם הכינוי של ההפקה. עם כל הציניות, כל הארגונים לקראת, באמת הופכים את האזכרה למשהו כזה.