אמא שלי שקרנית.
אמא שלי היא שקרנית גדולה. היא משקרת לי הרבה פעמים. לפעמים היא לא משקרת בכוונה. לפעמים היא פשוט רוצה שאני אפסיק לשאול שאלות ולהציק לה. אבל לפעמים היא משקרת בכוונה. אני חושב שזה לא בסדר לשקר, אמא אמרה לי שאסור לשקר, וזה לא יפה. כשאני משקר בכוונה, רע לי בלב. אבל לאמא שלי לא רע בלב כשהיא משקרת לי. היא כיבתה את המצפן של הלב, ובזמן שהוא ישן היא לימדה אותו משהו חדש, שקר לבן. שקר לבן, אמרה אמא שלי למצפן של הלב, זה כשצריך לשקר כדי לא לפגוע באנשים אחרים. אמא שלי משקרת לי שקרים לבנים כדי לא לפגוע בי, לא כדי לעשות לי משהו רע. היא לא שאני אדע שסבתא צילה מתה מסרטן, שזה חיידקים שאוכלים את הגוף. אם אני אחשוב שסבתא נסעה לחלק ממתקים לילדים בצד השני של העולם, אני לא אפגע. אמא לא רוצה שאני אדע שיש אנשים רעים בעולם שרוצים לעשות דברים לא טובים, אבל היא אומרת לי לא לדבר עם אנשים זרים. אמא לא רוצה שאני אדע שילדים באים מהבייצים של אבא ומהבטן של אמא. ואז הגבריות של אבא נלחמת בתחושות הבטן של אמא, ואם אבא מנצח- אז יהיה לי אח , ואם אמא מנצחת אז תהיה לי אחות. אני כבר יודע שתהיה לי אחות כי כשבאתי אבא החליט על הכול, ועכשיו כל מה שהוא אומר זה: "בסדר, יקירתי" , "סליחה יקירתי", ואמא מנצחת. כשאני אגדל אני אבין , זה בטוח. אבל גם כשאני אגדל, אמא לא תתן לי זמן להבין, כי תמיד יהיו לי שיעורי בית ועבודות שזה הכי חשוב לאמא. והיא אף פעם לא תאמר לי שסבתא מתה, וזה מה שקורה לכולם בסוף, ולפעמים באמצע, והיא לא תגיד שצריך להיזהר מגנבים ומרוצחים ומאנשים רעים, והיא גם לא תלמד אותי שכדי שיבואו ילדים לעולםאני צריך חברה ושאני אכניס את הבולבול שלי לפות שלה. כי זה התפקיד של הטלויזיה והעיתונים והאינטרנט- כי שם לא משקרים לילדים, רק למבוגרים, ושם מה שהמבוגרים כבר יודעים, אי אפשר לסתור, רק להגיד שקרים על דברים שמבוגרים לא יודעים, כמו על ראש ממשלה ועל פוליטיקה. אין מה לעשות, אמא היא לא טלויזיה ולא אינטרנט ולא עיתונים. ויש דברים שאמא לא יכולה להסביר גם אם היא יודעת אותם. אבל אמא למה את לא יכולה להסביר? בגלל שאני לא אבין נכון את מה שאת מסבירה? או שאת לא יודעת להסביר?
אמא שלי היא שקרנית גדולה. היא משקרת לי הרבה פעמים. לפעמים היא לא משקרת בכוונה. לפעמים היא פשוט רוצה שאני אפסיק לשאול שאלות ולהציק לה. אבל לפעמים היא משקרת בכוונה. אני חושב שזה לא בסדר לשקר, אמא אמרה לי שאסור לשקר, וזה לא יפה. כשאני משקר בכוונה, רע לי בלב. אבל לאמא שלי לא רע בלב כשהיא משקרת לי. היא כיבתה את המצפן של הלב, ובזמן שהוא ישן היא לימדה אותו משהו חדש, שקר לבן. שקר לבן, אמרה אמא שלי למצפן של הלב, זה כשצריך לשקר כדי לא לפגוע באנשים אחרים. אמא שלי משקרת לי שקרים לבנים כדי לא לפגוע בי, לא כדי לעשות לי משהו רע. היא לא שאני אדע שסבתא צילה מתה מסרטן, שזה חיידקים שאוכלים את הגוף. אם אני אחשוב שסבתא נסעה לחלק ממתקים לילדים בצד השני של העולם, אני לא אפגע. אמא לא רוצה שאני אדע שיש אנשים רעים בעולם שרוצים לעשות דברים לא טובים, אבל היא אומרת לי לא לדבר עם אנשים זרים. אמא לא רוצה שאני אדע שילדים באים מהבייצים של אבא ומהבטן של אמא. ואז הגבריות של אבא נלחמת בתחושות הבטן של אמא, ואם אבא מנצח- אז יהיה לי אח , ואם אמא מנצחת אז תהיה לי אחות. אני כבר יודע שתהיה לי אחות כי כשבאתי אבא החליט על הכול, ועכשיו כל מה שהוא אומר זה: "בסדר, יקירתי" , "סליחה יקירתי", ואמא מנצחת. כשאני אגדל אני אבין , זה בטוח. אבל גם כשאני אגדל, אמא לא תתן לי זמן להבין, כי תמיד יהיו לי שיעורי בית ועבודות שזה הכי חשוב לאמא. והיא אף פעם לא תאמר לי שסבתא מתה, וזה מה שקורה לכולם בסוף, ולפעמים באמצע, והיא לא תגיד שצריך להיזהר מגנבים ומרוצחים ומאנשים רעים, והיא גם לא תלמד אותי שכדי שיבואו ילדים לעולםאני צריך חברה ושאני אכניס את הבולבול שלי לפות שלה. כי זה התפקיד של הטלויזיה והעיתונים והאינטרנט- כי שם לא משקרים לילדים, רק למבוגרים, ושם מה שהמבוגרים כבר יודעים, אי אפשר לסתור, רק להגיד שקרים על דברים שמבוגרים לא יודעים, כמו על ראש ממשלה ועל פוליטיקה. אין מה לעשות, אמא היא לא טלויזיה ולא אינטרנט ולא עיתונים. ויש דברים שאמא לא יכולה להסביר גם אם היא יודעת אותם. אבל אמא למה את לא יכולה להסביר? בגלל שאני לא אבין נכון את מה שאת מסבירה? או שאת לא יודעת להסביר?