אמא שלי

[zayatz]

אמא שלי

פעם היינו חברות קרובות- אני ואמא שלי. זה היה בחיים האחרים שלנו שנמשכו 13 שנה, בברה"מ לשעבר, כעיר לנינגרד בה גרנו. בילינו הרבה ביחד. אני בטוחה שהיא עיצבה את האישיות שלי. היא לימדה אותי לאהוב את העיר שבה נולדתי כמו שהיא אהבה אותה. היא סכבה אותי למוזאונים שונים, לטאטרון, טיילנו הרבה בעיר. בזכותה אני קוראת ספרים ומנגנת פסנטר... אמא שלי הייתה "שם" אמא אחרת. היא לא מצאה את עצמה פה. הקשר המיוחד הזה בינינו אבד...היא השתנתה, אני גדלתי ויש לי משפחה משלי עכשיו. יש לאמא שלי מספיק בעיות משלה אך היא מאוד חסרה לי. אני לא יודעת, קרה משהו... אני מבקרת אצלה אבל אנחנו בכלל לא קרובות. אמא שלי אף פעם לא מוצאת זמן בשבילי. אין לכם מושג כמה שאני חולמת לצאת אתה פעם לקניות:רק אני והיא. יש לי חלום וכשיהיה לי כסף אני אגשים אותו:אני אעניק לה במתנה ליום הולדת שני קרטיסי טיסה ללנינגרד:לי ולה...

 

[חנה גונן]

לזטיה-למה שאת מתארת קוראים....

פער דורות שזה בדרכ כלל מצב הנוצר כשמגיעים לארץ חדשה לגמרי וצריכים למעשה להתחיל הכל מחדש,שפה,נורמות ,מנהגים,סביבה.מה שקורה הוא שהדור המבוגר שכבר קשה לו להחליף תרבות אחת באחרת נוטה לדבוק במה שהשאיר מאחוריו ואילו הדור הצעיר להיפך רוצה להתשתלב,להתערות ולהתקבל אבל לא לזנוח את מה שהיה שם בקיצור בלגן וזה נדמה לי מה שקרה בינך ובין אמא שלך משהו נפל באמצע הדרך,בין כל הדאגות והטרדות,משהו שאולי קצת נזנח והוזז הצידה כי נהיו דברים דחופים יותר וגם זה טיבעי.ואת שבנית לך כאן איזה בסיס מחפשת להשיב את מה שהיה בניכן שני שלמרות הכל את אוהבתאת אמך(שזה דבר פשוט נהדר הלואי על כל אמא ובת) ואמך אניבטוחהבפנים מאוד אוהבת אותך למרות שהיא לא מראה את זה כי האירופאים נוטים להיות מפנמים יותר מאשר הצברים.האםנ ניסית פעם לדבר איתה שיחה מלב על לב על כל מה שעברתן ביחד פה?על מה שהיה שם?להגיד לה אמא אני אוהבת אותך?אפילו להושיב אותה,אל תתבישי. שלך חנה גונן

 

[zayatz]

לחנה

תודה מקרב לב שענית לי! האמת היא שרציתי לעשות את מה שהצעת אך אני מרגישה שמשהו בפנים מפריע לי ואני פשוט לא יכולה...

 

[חנה גונן]

לזויה-לכי בקצב שלך ו....

ונסי לתפוס את אמך ברגע נוח שבו את יודעת שהיא תהיה יותר פתוחה וסבלנית. שלך חנה גונן

 

[zayatz]

../images/Emo51.gif חנה.

 

[לבד1]

מהפך

לדעתי האבחנה של גונן מופרכת בגלל שעובדה שפעם הייתם קרובות כך שאין קשר לארופיות של אימך למרות שהארופים קרים והצברים לוהטים האבחנה לדעתי היא כזו את צריכה טיפה יותר להקלט (גם כתיב) אבל בעיקר להבין שבישראל אמא זה דבר אחד=13 שנה בחיים האחרים חמות זה דבר אחר= החיים הנוכחיים אימך עברה מהפך מובהק מאימך לחמותו של בעלך וזו הסיבה למהפך ביחסים וכמובן השינוי במעבר לארץ אחרת שמצד אחד זה להתחיל חיים חדשים ומצד שני היא רואה אותך מתחילה אותם בגיל שבו היא התחילה ברוסיה כאשה צעירה וקשה לה יותר מה גם שהיא בודאי חושבת פעמיים עם לשתף אותך בקשיים שלה בגלל שיש לך בעיות משל עצמך אבל מצד שני היא כן רוצה והתסכול הזה מרחיק בפרט שאין לה סביבה טבית לחלוק זאת בסופו של דבר תפנימי שחמות זה לא אמא אלא שאצל הצברים זה מסתיים באסון לפעמים ואילו אצל האירופאים זה מתבטא בצינון יחסים

ביום השואה תראי סרט שבדרך כלל מראים על השחקן שמואל וילוזני שנוסע עם אביו ואחותו בעקבות קורות האב בשואה באירופה בין היתר יש קטע שהאב ובניו שרים ואז הם מתחבקים והאחות בוכה ושואלים אותה למה את בוכה? והיא אומרת משהו בסגנון של שאיפה שהקשר המשפחתי יהיה יותר חם וחזק כמו עכשיו שיהיה גם בחיים ו2 נשואים עם משפחות לא ילדים

 

[סהר-תמיכה]

זיץ יקרה ../images/Emo39.gif

אנו שומעים את הגעגועים שלך... געגועים לאימא שאיתך ולא איתך... בכל גיל, לאורך כל החיים אנחנו רוצים אימא לידינו שאפשר יהיה לדבר איתה, לבלות איתה, לבכות איתה ולקבל חיבוק... נשמע שקשה לה... מעבר מארץ לארץ, הבת שגדלה והקימה משפחה משלה בתוך התרבות החדשה השונה והזרה לה... והיא הסתגרה... כנראה נמנעת מלהפיל עלייך את קשייה... והמרחק ביניכן גדל... ואולי נכון לנסות ולקבל את השינוי שחל בה... להבין שהיא כבר לא אותה אישה כמו שהייתה בלנינגרד, ולנסות למצוא מקומות אחרים שבהם תהיה לכן קרבה. אולי תצליחו לגלות קרבה אחרת... כי אם כל כך קרובות הייתן, בטח את חסרה גם לה... וכל יפה ומרגש לראות שאכפת לך...

 

[GraceK]

נשיקה ו/או חיבוק

zayatz יקרה קראתי כאן את ההתכתבות שלך, וממנה אני לא בטוחה אם אכן יש הפגנת חיבה בינך ובין אמך, אבל התעורר בי הצורך לחלוק אתך מעט מנסיוני. יחסי עם אמי לא היו טובים בצעירותי, ולמעשה רק כשהייתי בת 30+ נעשו מצדה צעדים לשפר את המצב, למרות שאני העליתי את הבעיה גם קודם לכן. היום, ובכלל בשנים האחרונות (אני בת 39) היחסים בינינו מצוינים וחבריים, ממש כמו היחסים שהיו בינך ובין אמך בצעירותך. אחד הכללים החדשים שהנהגנו בינינו הוא, בכל פעם שאנחנו נפגשות או נפרדות אנחנו מחבקות ו/או מנשקות זו את זו. בהתחלה זה היה קצת מוזר כי לא היינו רגילות, ואפילו נראה לא טבעי לעתים, אבל עם הזמן שעבר המעשה "הקטן" הזה קירב אותנו מאד.