מזל טוב לך, מיה !!
לא לגמרי ברור לי מה מצבה של אימך, אם היא במצב מתקדם, ופשוט לא זוכרת את יום ההולדת (ואפילו אותך... גם זה קורה לצערנו) או שהיא בתחילת הדרך, ופשוט אטומה ולא איכפתית מספיק כדי לשמוח. זו אף זו תופעות של המחלה. הגישה שלי, בניגוד לאחרים שהגיבו, היא הרבה יותר הגיונית. אני מכירה במחלה, יודעת מה התופעות ומשתדלת לקחת דברים בצורה הכי קרה והכי רציונאלית שאפשר. כמו שחום בא עם דלקת בגרון, כך שכחה באה עם אלצהיימר. פשוט - אין לי ציפיות. אני לא מצפה שאימא תזכור את ימי ההולדת שלי, לכן אין לי אכזבות. אני לא מצפה שהיא תזכור את הנכדים, את מה שאכלה לפני רגע, האם זה בוקר או ערב - ולכן אין לי את ה"בומים בבטן" שהיו לי בעבר. זה קשה, זה דורש קצת לעבוד על עצמך (אולי אפילו אם סיוע מקצועי מבחוץ, כן, כן, ללכת להעזר בבעל מקצוע מתחום בריאות הנפש !!), אבל כיוון שזה הולך להפוך לשגרת חייך - זו נראית לי הדרך הנכונה. הגישה הקרה (יש שיגידו מנוכרת) היא הדרך שלי להתמודד. אני גם משתמשת המון בהומור, כי המחלה יוצרת סיטואציות נורא מצחיקות. אני ובני משפחתי למדנו לצחוק איפה שמצחיק, עם אימא ועל אימא, כי זו עוד דרך להישאר שפוי... (פה יכולה לתמוך בי גם אריאלה, שמאמינה אף היא ב"להיות שרוי בשמחה" עד כמה שאפשר.) אני מכירה את גיל חמישים (לצערי, במבט לאחור...) זה ממש גיל אמצע החיים, בו את יודעת מה השגת, מה כבר לא תשיגי. זה גיל עם הרבה חוכמת חיים ונסיון, ועדיין עם כוחות גופניים לעשות ולתת. אני חושבת שזה גיל נהדר, ואני מאחלת לך להנות ממנו הנאה מרובה !! שיהיה לך יום הולדת שמח ומאושר למרות הקשיים !!!
