ילדה בשחור
New member
אמא...
אמא יש רק אחת. אמא אוהבת את הילדים שלה. אמא דואגת ומגינה על הילדים שלה. לא הסבירו לך את זה? הוא לא עזב אותך בגללי. הייתי רק בת שבועיים. לא עשיתי שום דבר רע. הוא עזב בגללך. בגלל מה שהיית. בגלל מה שאת. אז למה התנקמת בי? מה אני עשיתי לך? רק רציתי קצת חום, קצת אהבה. רק רציתי לגדול, לחיות, לאהוב אותך, לרצות אותך. רק שלא תכעסי, שלא תרביצי, שלא תעני. אמא, את יודעת מה הוא הזכרון הראשון שלי? החבר שלך דופק בדלת, ואני רצה להתחבא בארון מתחת לכיור של המטבח. אבל אני קטנה ואתם גדולים. מוצאים אותי. לוקחים אותי לחדר השינה. את יודעת, אמא... אני לא זוכרת את הכאב. אני רק זוכרת שפתאום נורא רציתי חיבוק. לא קיוויתי שתפסיקו. רק רציתי שגם קצת תראי שאת אוהבת אותי, בזמן שאתם עושים את זה. ואחרי החבר הראשון בא עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד... לפעמים בקבוצות, גברים, נשים, ילדים אחרים. אמא... על ילדות קטנות מגינים... ילדות קטנות לא מוכרים בחנות לאביזרי מין. אמא... אני זוכרת גם את הרגעים היפים... אותם רגעים בהם באמת היית אמא. אותם רגעים באמת יכולתי להיות ילדה. אמא... את לא היית במקומי באותו זמן... את לא יודעת מהו אושר אמיתי. אמא... אולי אני צריכה להודות לך... לא להרבה אנשים יש הזדמנות להיות חי ומת באותו הזמן... כל החיים... אמא... הם שילמו לך? אני חושבת שקל יותר להבין אם זה היה בשל צורך כספי. אשה לבד, ללא בעל, ללא משפחה... אולי עשית את זה כדי שאוכל לאכול? לא. את נהנית מזה. אני זוכרת. אמא... את חושבת ששכחתי? עכשיו אני כבר לא ילדה. עכשיו אני כבר לא משחק של אף אחד. ואת זקנה... חולה... כן... את הולכת למות, ואת דואגת להזכיר את זה לכל העולם, כל כמה דקות... אף פעם לא דיברנו על זה. את באמת חושבת שאני לא ממשיכה לחיות את זה? שאני לא מתעוררת בלילה מסיוטים? שאני אותו אדם שיכולתי להיות אם הייתי גדלה במקום אחר? לא... אמא... אני לא אותו אדם. אף פעם לא אהיה. ואת הולכת למות. ואני שונאת את עצמי על ההרגשה, ואני רוצה שאת תמותי, אבל כן... אני אוהבת אותך... אמא.
אמא יש רק אחת. אמא אוהבת את הילדים שלה. אמא דואגת ומגינה על הילדים שלה. לא הסבירו לך את זה? הוא לא עזב אותך בגללי. הייתי רק בת שבועיים. לא עשיתי שום דבר רע. הוא עזב בגללך. בגלל מה שהיית. בגלל מה שאת. אז למה התנקמת בי? מה אני עשיתי לך? רק רציתי קצת חום, קצת אהבה. רק רציתי לגדול, לחיות, לאהוב אותך, לרצות אותך. רק שלא תכעסי, שלא תרביצי, שלא תעני. אמא, את יודעת מה הוא הזכרון הראשון שלי? החבר שלך דופק בדלת, ואני רצה להתחבא בארון מתחת לכיור של המטבח. אבל אני קטנה ואתם גדולים. מוצאים אותי. לוקחים אותי לחדר השינה. את יודעת, אמא... אני לא זוכרת את הכאב. אני רק זוכרת שפתאום נורא רציתי חיבוק. לא קיוויתי שתפסיקו. רק רציתי שגם קצת תראי שאת אוהבת אותי, בזמן שאתם עושים את זה. ואחרי החבר הראשון בא עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד... לפעמים בקבוצות, גברים, נשים, ילדים אחרים. אמא... על ילדות קטנות מגינים... ילדות קטנות לא מוכרים בחנות לאביזרי מין. אמא... אני זוכרת גם את הרגעים היפים... אותם רגעים בהם באמת היית אמא. אותם רגעים באמת יכולתי להיות ילדה. אמא... את לא היית במקומי באותו זמן... את לא יודעת מהו אושר אמיתי. אמא... אולי אני צריכה להודות לך... לא להרבה אנשים יש הזדמנות להיות חי ומת באותו הזמן... כל החיים... אמא... הם שילמו לך? אני חושבת שקל יותר להבין אם זה היה בשל צורך כספי. אשה לבד, ללא בעל, ללא משפחה... אולי עשית את זה כדי שאוכל לאכול? לא. את נהנית מזה. אני זוכרת. אמא... את חושבת ששכחתי? עכשיו אני כבר לא ילדה. עכשיו אני כבר לא משחק של אף אחד. ואת זקנה... חולה... כן... את הולכת למות, ואת דואגת להזכיר את זה לכל העולם, כל כמה דקות... אף פעם לא דיברנו על זה. את באמת חושבת שאני לא ממשיכה לחיות את זה? שאני לא מתעוררת בלילה מסיוטים? שאני אותו אדם שיכולתי להיות אם הייתי גדלה במקום אחר? לא... אמא... אני לא אותו אדם. אף פעם לא אהיה. ואת הולכת למות. ואני שונאת את עצמי על ההרגשה, ואני רוצה שאת תמותי, אבל כן... אני אוהבת אותך... אמא.
