אמא...

[MaYo0sH]

אמא...

הלוואי שהיית משאירה מכתב, אפילו איזה רמז. קשה לי להבין אותך. היית רק בת 42, כל חייך לפניך, אבל בכל זאת בלי להתחשב באף אחד, אף אחד מלבדך את לקחת את הדברים שלך ועזבת. ועזבת הרבה דברים מאחוריך אמא, אולי יותר ממה שאת יודעת. עזבת אותי. היית אנוכית ומגעילה , אבל רק אם היית משאירה מכתב...היית סולחת לך אמא..רק אם היית כותבת לי למה לעזאזל, למה עשית את זה?! לאט לאט למדתי לא לשנוא אותך. להבין אותך אני לעולם לא יצליח, ולסלוח יהיה לי קשה אמא. איך יכלת לעשות את זה- נתת לנו להרגיש שאת לא אוהבת אותנו, ושאנחנו אשמים. והבת שלך, הגדולה, תראה כל חייה את הסיוט הכי גדול- את הגופה שלך, תלויה. אז אני מקווה שאת מצטערת מאוד ושיש לך את הרגשות אשם הכי גדולים שיכולים להיות למישהו. ודבר אחרון...אני רוצה שתדעי שאני עדין אוהבת אותך, היכן שלא תהיה. *** (אמא שלי התאבדה לפני חצי שנה, ואני עדין לא מבינה למה...)

 

[אישה אורחת]

לאמא היה כלכך רע בחיים../images/Emo7.gif

לאמא היה כלכך רע בחיים שלא היה לה כוח לחשוב על כל היקרים שהשאירה מאחור לא היה לה כוח להמשיך לא היה לה כוח להתמודד לא היה לה כוח לכתוב ולהסביר היא פשוט רצתה לפתור אותכם ממנה ואת עצמה מן העולם. זה היה רגע של בדידות נוראית רגע שהיא היתה לבד רגע של חולשה גדולה לכן אסור לנו להיות לבד ברגעים הקשים אנחנו עלולים לעשות טעויות נוראיות צריכים לבכות על כתפי אחרים ולבקש עזרה מתוך גדולת נפש ולא מתוך נחיתות פעם נותנים לנו יד ופעם אחרת נתן אנחנו לאחרים. היא אהבה אותך ועוד איך שאהבה ובטח היתה רוצה לחסוך ממך את המראה הנורא הזה אבל היא לא ידעה איך והיא מצטערת מאוד. כמה שזה כואב תמשיכי לאהוב את אמא כי אמא זה הדבר הנפלא ביותר בעולם ותזכרי תמיד שהיא היתה רוצה שיהיה אחרת היתה רוצה לגדל אותך באושר ולחיות איתך את החיים אבל נבצר ממנה הזכות הגדולה הזו. לזכר אמא ,תשתדלי לאהוב את החיים ואת הבריות תהיי חזקה ותשמרי על עצמך ברגעים הקשים אל תהססי לבקש עזרה.

יש שיר של יהורם גאון "דיוקנה של אמא מונח על הפסנתר" אני אנסה למצוא את השיר ולכתוב לך את המילים זה שיר שמלווה אותי הרבה שנים מכל ה

 

[r o n i1]

.........

אולי בחיים לא תביני מדוע היא עשת את זה ומה היא לא השאירה מכתב אבל את צריכה להבין שבטח היה לה קשה מידי......... אבל תזכרי שלא משנה מה תמיד היא תשמו עליכם ותראה אותכן....... מלמעלה אוהבת רוני

 

[Y A E LY]

..........

ככלות הכל / לאה גולדברג ככלות הכל אצא אל חוף חלומותי את שובל שמלתי תישא שלווה נואשת עיני רואות בשקוע ספינותי ולובן מפרשים נטרף בשחור האשד. וזה אשר היה לי שיר ומגדלור יניף פנס כבוי מול אכזבה שותקת ולא יאיר באפלת מגור את אוניית ליבו המתרחקת. שברי מכאוב פזורים ידי לא תאסוף. העין לא תוריד דמעת יגון חולפת וכשיגיד לי אור הבוקר סוף חיוך אדיש וקר יפתח לי את הדלת. משהו מתחיל לשיר בשקט ואחר עונה לו כמו בת קול תמיד אחד מתחיל ואז נמשכת מחרוזת של שירי אתמול. אני לא בטוחה כמה השיר למעלה קשור אבל הרגשתי צורך לשים אותו... אני בטוחה שאמא לא באמת רצתה ללכת ולעזוב אותך היא עשתה את זה מתוך רגשות פתאומים שעלו והציפו אותה- רגשות חזקים כואבים שעלו, בבת אחת בפתאומיות מוחלטת-> אם היא היתה באותו רגע מספיק צלולה בשביל לכתוב מכתב, היא לבטח היתה נשארת... אין לי מילים לנחם...

 

[אישה אורחת]

יש לי את המילים../images/Emo23.gif

דיוקן אמי על הפסנתר ידע ימים יפים יותר וגם ימים יותר קשים ב 1930 בקיץ דיוקן אמי מונף אל השמיים עוקב אחר ציפור בלתי נראית ובעין קמע לי אומר דיוקן אמי עליי שומר ומגבוה כמו מקשיב ואת המנגינה מכתיב אליי דיוקן אמי מונף אל השמיים שומע הללויה כל העת כמו מתוך אגם רחוק אגם שקט קורה שלפעמים נורא עצוב לי קורה שלפעמים יש יום אפור קורה ששום דבר כבר לא חשוב לי לא הללויה,לא שמיים,לא ציפור דיוקן אמי על הפסנתר חידות וחלומות פותר גם בימים ללא חמדה ימי סגריר ימי רפיון ידיים דיוקן אמי מונף אל השמיים חותר אל איזה אופק לא נודע אומר שמחה,אומר חיים,אומר תודה. קורה שלפעמים נורא עצוב לי קורה שלפעמים יש יום אפור קורה ששום דבר כבר לא חשוב לי לא הללויה,לא שמיים,לא ציפור. אבל כמו אל הרפתקה אל איזו דרך ארוכה שמפתה ומחכה בהפתעות יש בחיכה עדיין דיוקן אמי מונף אל השמיים מלא אפשרויות מלא תקווה אל העתיד שתרם בא.

את המילים כתבתי תוך כדי שמיעה של השיר ומקווה שלא טעיתי. מכל ה

 

[wonderhug]

אמא, הו, אמא../images/Emo23.gif

מאיה (זהו באמת שמך?) המכתב שלך מרגש באופן שקשה לי לתאר במלים. אני ואחותי בדיוק דיברנו בשבת על כך שאם אמנו עליה השלום היתה מתאבדת, זה היה קשה אלף מונים. אמי מתה מסרטן והכעס עליה היה קשה ומריר, עד היום. את עברת חוויה קשה מאוד של נטישה ועלבון וצער והזמן עובר אבל רק בכוחך לרפא אט , אט את הפצעים. קודם באמת תכעסי ותתאבלי ורק אז תוכלי לגלות חמלה לאמא ולבחירתה הקשה כי אנשים אומרים שלבחור למות זו פחדנות ואני חושבת שהחיים כל כך קשים לפעמים שאולי זה היה לה המוצא היחיד, לפחות באותם רגעים שחורים בהם היתה נתונה ויקירתי, מנסיון, אני יודעת שלא את ולא אף אחד אחר היו יכולים להצילה. מותר לכעוס על אמא ולימים מותר גם לסלוח. בעיקר בשבילך ובשביל הבריאות הנפשית שלך. אני מחזיקה לך אצבעות ושולחת הרבה אהבה - חגית

 

[ציפי המקורית]

אמא

קראתי את מכתבך ואני מזדהה איתך לא קל לאבד אמא ויותר קשה בנסבות האלה שלך ברור ומובן שאת כועסתלא קל לך ואף קשה מאוד גם אני אבדתי אמא אך בנסבות אחרות ועדין קשה לי למרות שחלפו כבר יותר מ15 שנה אמך היתה צעירה אך משהו חלחל בה היה לה קשה תחשבי שמחלה מי שמסוגלת לעשות דבר כזה היה לו מאוד רע והוא לא רואה את הדברים היפים בחיים כמו ילדים ומשפחה כמו כשיש כאב אזי אנו חושבים רק על הכאב תנסי לההבין אותה שהיה לה קשה מחלה שלך ציפי

 

[ה מוזה]

mayoOsh- מילים לא יאמרו מאום...

אין מילה בעולם שאוכל לרשום שתנחם אותך ,שתקל על הכאב העמוק שלך . איבדת את היקר מכל ..את אמא שלך . אולי אם תצליחי לראות את אמא שלך כאדם , לפני שהיא אמא היא אישה שחוותה תקופה קשה , שלא מצאה אפילו מילים להביע את התחושות שלה את המצוקה שלה . אני בטוחה שאהבתה לילדיה היתה גדולה אך הייאוש ותחושת האין מוצא ככל הנראה גברו על כל רגש אחר .. קשה להבין קשה לסלוח כשננטשים אך עם הזמן אני מקווה תמצאי בליבך , שאוהב אותה ..תמצאי דרך לסלוח , להבין ... מחבקת אותך ילדונת