אמא

bilitis

New member
אמא

ראיתי אותה במחלקה האורטופדית ישובה על כורסה,ראשה הסב אחוז בזרועותיה והיא בוכיה חרש. המיטה לידה היתה ריקה סימן שהחולה נלקחה זה עתה לחדר הניתוח. אשה קשישה שבעת- שנים,מתייפחת בכאב אצור. נתמלאתי חמלה והצעתי לה כוס מים. אני פוחדת,מלמלה דומעת,ואם היא לא תתעורר לי? פה כולם מתעוררים ,ניסתי לעודד,אין לך מה לדאוג. אני פוחדת,חזרה ושנתה,כבר היו מקרים. לבי נכמר למראה האם הבוכיה בדאגה כה רבה לבתה. טעיתי!!!!!!!!!!!!!! האם, היא זו שנלקחה לנתוח. הבת,זו היא הבוכיה. האם בת 101 כן,כן,101 הבת בת 86 זוהי שפוחדת לאבד את אמא...... בגיל..........86 ואני חושב ,מה לא הייתי נותן,מה לא הייתי עושה,רק כדי שאוכל לקרוא למישהי בעולם הזה.............אמא.
 

פייה 31

New member
הייתי נותנת הכול...

בשביל לראות את אמא שלי לשבריר שניה, שום דבר לא נורמלי בעולם הזה, יש ילדים שלא מכבדים את ההורים שלהם ורבים איתם ולא מדברים איתם שנים. ואני חושבת לעצמי אך אלוהים איזה מין סדר יש לך שם למעלה הכל עקום להם יש את ההורים שלהם והם מתייחסים בצורה הזו ולי יש שני מצבות אי אפשר להבין כלום!!!!!!!! בילי יקיר, אני מאוד שמחה שחזרת תודה לך קרן שמש.
 

בוזיקית

New member
בילי נשמה אמיצה... ../images/Emo140.gif

ואו, איזה סיפור מצמרר... וגם אני הייתי עושה הכל כדי לראות עוד פעם את אמא שלי ואת אבא שלי, אך לא בחוליים - הם באים לי גם ככה בסיוטים... אוי, בילי יקר, כמה געגועים, הכאב חותך חד ופוצע, ואין מזור ושלווה לנפשי. אמא עוד קוראת לי בשנתי, ולכן אני ישנה כל כך מעט, ולכן לבי נחמץ לשמע הקריאה "אמא" או "אבא" מפי עוברי אורח ברחוב... חזק ואמץ...
 

כתומית

New member
גמני קופצת

למשמע קריאת "אבא" ברחוב, ובכל מפגש משפחתי מורחב כשבני דודים שלי קוראים לאבא שלהם "אבוווששש" וגם כששמעתי אתמול ילדה אומרת לאיזה ילד פה בבניין ממול: אני אגיד אותך לאבא שלי! ובגלל זה בילי, אתה כזו מתנה בשבילי, אומנם לא ביקשתי רשות אבל אתה סוג של אבא בשבילי ואני מודה לך על קיומך
 

motek89

New member
ממבט אחר-

לי יש הורים, וגם אני הייתי רוצה להרגיש כמוכם. מוזר, אבל ככה זה.
 

כתומית

New member
מותק ../images/Emo140.gif

תאמיני או לא גם אני הרגשתי כמוך כשאבי היה בחיים רק לקראת הסוף הבנתי שטעיתי בגישה שלי אליו הוא לא היה מושלם, אפילו רחוק מאוד מזה אבל בדרכו שלו הוא אהב אותי, בדרכי אהבתי אותו, בלי לדעת. גיליתי את זה חודש לפני שהוא נפטר.
 
געגועים לאמא ../images/Emo142.gif

געגועים לאמא, שתאהב ותחבק ותתן נשיקה ותהפוך את הכל לטוב יותר נפגשים לפעמים באמא שלא כל כך עושה את כל הדברם הטובים אלה, באמא שמנסה אבל לא תמיד מצליחה להגן מפני כל רע, באמא שאיננה ומשאירה תחושה של יתמות בטרם עת...אבל תמיד נשאר הגעגוע לאמא טובה וכל-יכולה, בין אם התמזל מזלנו לחוות אמהות כזו, בין אם לא.
 

בוזיקית

New member
אני חושבת שכולנו בצורה כזו או אחרת

מאדירים את המתים שלנו לאחר מותם, למרות שלא תמיד הגיע להם (הנה אני מנפצת פה מיתוס)... ומה? החיים שלי עם אבא לא היו קלים, וגם עם אמא עברתי קטעים שהתקשיתי לעבור עליהם לסדר היום, ועכשיו אין לי ברירה ובעצם כבר כשחלתה בסרטן הארור שלה עברתי תהליך זיכוך מזורז כדי להשלים ביתר קלות עם המוות שלה שקרב ובא, ורק אלוהים יודע כמה זמן עוד אעביר בתחושות אשמה... אני חושבת שעכשיו, הרגש הכי קשה שלי בקשר לאמא זה הרחמים עליה. לא יודעת למה דווקא זה מציק לי עכשיו מכל הדברים. זה, וחוסר האונים שלי כלפי המוות שלה וכלפי ההידרדרות הכל כך מהירה... ופתאום אני תופסת את עצמי מתגעגעת גם לדברים שלא היו שם, עם כל הכבוד. הייתי קשורה לאמא בטבור, סימביוזה בלתי הגיונית בכלל - משהו פתולוגי כמעט, והנה, חבל הטבור התנתק בעל כורחי ונשארתי לבדי ופתאום הדמיון מתעתע ואני מתגעגעת לאמא שלי כל כך ומוסיפה קווים דמיוניים לדמותה, כדי לחפות על מה שהיה במציאות. למזלי עדיין מפרידה בין מציאות לדמיון ויודעת להבדיל בין השניים, אך תוהה כמה זמן יעבור עד שאוכל להפנים את השינוי: אמא שלי מ ת ה מ ת ה ולא תחזור אלי לנצח...
 

בוזיקית

New member
תודה... למשל חיבוק...

היה משהו שאמא התקשתה להנפיק לי, ורק כשחלתה פתאום חיפשה את המגע, וזה כל כך צרב את נשמתי - אמא - איפה היית כל החיים כשהייתי זקוקה לחיבוק? ולמה רק עכשיו, כשאת נגמרת?? למה? ואיך אפשר לפצות על הזמן האבוד? כמה קטן הופך האדם החולה, הגוסס... כמה קשים פתאום הדברים הבסיסיים בחייו? איך כל האושר מתמצה רק באיזו יציאה טובה בשירותים (סליחה חברים, אבל זו האמת)... איך פתאום הגוף שלך הופך נחלת הכלל, חשוף לדקירות ולמבטים מתנשאים או מרחמים... איך פתאום אתה הופך לכורח, לנטל... סליחה שאני פה משתפכת אבל באמת שהגוש שחוסם לי את החזה ואת הגרון מאיים לבלוע... ואיך כל משאלותיך מתמצות פתאום ב... ללכת לבד? להתקלח לבד? להיות מסוגל בכלל לאכול? איך, אמא, איך נשברת לי ככה... איך פחדת מהניתוח... איזו גיבורה היית כשיצאת ממנו, מתוקנת באופן זמני וכל כך חרדה... איך עזבתי אותך שם בלילה ולא הייתי לצידך? איך בכית שאת לא רוצה את הניתוח השני ומי הקשיב לך בכלל... איזה התקף חרדה נוראי היה לי כשנלקחת באמצע הביקור, במוצאי שבת, לניתוח השני הדחוף, אליו הוזעק המנתח מביתו... ופתח את חדר הניתוח במיוחד בשבילך... חשבתי שאני מתמוטטת. הייתי על הסף. ישבתי וקראתי תהילים כל הזמן אבל הזמן לא עבר, ואחי שכבר היה בדרך הביתה חזר שוב לביה"ח עם מגש של פיצה שכולם אכלו ברעבתנות - כולם חוץ ממני... כמה פחדת, כמה התחננת: טוב, אבל רק לא זונדה וקטטר... והוא הבטיח שישתדל, אבל בכל זאת שם לך כי לא היתה ברירה, ואת מה?? רק רצית לחיות... ואז, כשהרגשתי שאיני יכולה עוד לשאת את המעמד עליתי למחלקה בה אושפזת ובדרך לחדרך כמעט כשלתי. האחיות חסו עלי והניחו לי לשכב בחדרן, וגם נתנו לי כדור הרגעה שגרם לי להרגיש כמו זומבי... והן התריעו בפני שאם לא אקח את עצמי בידיים ומייד, הם לא ירשו לי להיכנס אלייך כשתצאי מהניתוח, וזה ורק זה גרם לי טיפה להרגע... והלכתי לשטוף פנים ושתיתי המון מים, ואז הביאו אותך למחלקה... חיוורת כל כך... והתעוררת ובכית (כן, את, אמא, בכית!!!) וכל כך הודית לכולנו שהיינו שם ואני לא הבנתי - איפה עוד יכולנו להיות בעת קשה כזו? לי זה היה כל כך טבעי וברור... כמה רציתי לגונן עלייך, כמה רציתי להציל אותך... איך כואב לי שלא הצלחתי ושלאלוהים היו תוכניות אחרות בשבילך... אוי אמא, אני כל כך מתגעגעת... למה דווקא את? איך זה יכול להיות שנגמרת??? אני לא מבינה, לא מבינה שום דבר... מבקשת סליחה מכולם שתפסתי פה הרבה מקום בהשתפכות שלי אבל המחשבות והמילים באו לי לפתע בסערת רגשות שאותה אני כה מיטיבה לכבוש... תודה למי שקרא ושוב סליחה
 

דולידול

New member
בזוקית יקרה,

דמעות זולגות מעיניי. אינך צריכה לבקש סליחה, את רק מראה כמה את חזקה ואמיצה, אלוהים את יודעת איזה בחורה את, אני שואבת כוחות מימך בזה הרגע. מקווה שהיו לך ימים יפים וחיים נהדרים נטולים מכאב ודמעות.
 
אמא ../images/Emo7.gif

אמא טובה נאמנה נותנת כוחה ונשמתה שחר עלה וכבר איננה לילה ויום והיא עמלה לבד היא דואגת ומתענה אין לה עוזר היא לבדה בתפילתה תזיל דמעה וכבר שנים היא לבדה אמא טובה מסורה אמא שלי יקרה כבשתי עולם שמחת עימדי כשלתי הפעם אל תדאגי שומר מלמעלה אבי את דרכי לא יעזבני לבדי מלמעלה שומרני אבי אל תעזבני לבדי אמא טובה רחומה ליבי אגלה לך הביני נא רחקתי בדרך מפתה ביקשתי לשוב עלי היא סגרה אמא קשה לי הושיטי לי יד אולי אשוב ולא אובד אמא קשה אך לי נועד כי עוד אשוב ולא אובד
 
למעלה