אמא

[דוקי מ]

אמא

שלום, אני דורית ואני חדשה בפורום. כבר זמן מה אני מציצה וקוראת בפורום ולא יודעת אם לכתוב מה לכתוב וכו'. כמו לכולכם בערך גם אצלי "פגע" האלצהיימר במישהו קרוב, אמא שלי. זה כנראה התחיל די מזמן ולא כל כך ידענו לזהות את הסימנים, אבל האבחנה באה רק לפני כחצי שנה ואז עדיין המצב היה סביר. למרות כל מאמצינו לא אישרו לנו תרופות לעצירת המחלה כיוון שאמא גם היתה במצב דיכאני ושייכו את אבדן הזכרון לדיכאון. אולם ההחמרה היתה לפני כחודש, לאחר שהיא אושפזה ליום אחד בבי"ח לאחר שהיא הרגישה לא טוב. בבת אחת היא הפסיקה לשלוט בצרכיה כמעט לחלוטין. יש לה התקפים פסיכותיים, הזיות, היא מבקשת כל הזמן הביתה. באותו זמן לקחנו בחרום מטפלת צמודה ל-24 שעות והתחלנו לטפל דרך ביטוח לאומי לקבלת רשיון לעובד זר ולקבלת מטפלת זרה חוקית. כמובן שאני מלאת רגשות אשמה שאני אולי לא עושה מספיק. הם גרים במודיעין ליד אחי. שנינו אחי ואני מטופלים בילדים קטנים ועובדים והזמן ה"פנוי" העומד לרשותנו אינו גדול. מה גם שכאשר אני מגיעה מאד קשה לי נפשית להיות שם. גם בטלפון כאשר היא מבקשת הביתה וכד' אני לא כל כך יודעת מה לענות לה. היום למשל בערב דיברתי איתה והיא כבר היתה במיטה, בסוף השיחה היא לא ידעה אפילו לסגור את הטלפון, התקשרתי בנייד למטפלת שתסגור את הטלפון. קשה לי עם זה ואני יודעת שאין הרבה מה לעשות. אשמח לתגובתכם, ואמשיך לשתף אתכם. דורית

 

[ליאורלילי]

לדורית , בלי רגשי אשמה

לדורית בוקר טוב, את מאד אוהבת את אמא ורוצה לעשות למענה הכל , אך החיים הם חזקים ומאחר ואת הקמת כבר משפחה , את חייבת לטפל בילדייך ולהמשיך לעבוד ולחיות. אמא שלך , זו שגידלה אותך רוצה בכך מאד. היא אינה רוצה שאת תעצרי את החיים בגללה. זה לא יועיל לה. את ואחיך תתחלקו בנטל של השמירה על כך שהיא תקבל את הטיפול המסור המכסימלי, שהמטפלת שלה תהיה מסורה לה וגם מרחוק תוכלי לשמור על קשר. אל תצפי יותר מדי , ואז אולי יהיו לך הפתעות לטובה כשאמא פתאום תגיב כמו פעם. מאחר ולי יש בת נשואה עם ילד , אני מודעת לכך שגם לה אין הרבה זמן לבוא אלינו , למרות שלבעלי זה היה טוב מאד לראות את הנכד היחיד שלו. אך אני מנסה בכל כחי שגם היא ושאר ילדי ימשיכו בחייהם ולא יחיו כל הזמן עם המחלה הקשה שתקפה את אביהם בגיל צעיר. אני בטוחה שתמצאי כוחות להמשיך בשיגרה, כי רק זה ייתן לך כח גם לבוא לאמא, להתמודד עם הקושי של מצבה, להעניק לה אהבה ולחזור למשפחתך. כל טוב, טובה

 

[ענתי44]

דורית ברוכה הבאה../images/Emo24.gif

למשפחת האלצהיימר. עם כניסתך למועדון החברים האקסלוסיבי הזה, בני מצשםחה לחולה אלצהיימר," מזריקים" לך חומר נוגד רגשי אשמה ומצמיחים לך עור פיל. התקרובת אצלנו אינה קוויאר ושמפניה (בעצם למה לא גרשון????????) אלא כוס של כוח ואנרגיה חיובית ואת המתאבן הכי יעיל " חוש ההומור". החומר הוא כדי שתמשיכי בשגרת חייך בלי להפוך לפולנייה מצוייה ( חומר שחסר לי בגוף תמיד) העור זה כדי שלא תפגעי מכל הלחישות והדיבורים של כל מיני אנשים. את ואחיך , אני בטוחה, תמצאו לאמא את הסידור הכי נוח, כדי שתהיה מוגנת ובטוחה. בד בבד עליך להמשיך בשיגרת יומך ובחייך, בטח עם משפחה וילדים קטנים שזקוקים לאמא.זה לא קל, אני יודעת. ואם את חושבת שלו היית מתפטרת מהעבודה , שוכרת נני לילדים ועוברת לגור עם אמא היית מקבלת פטור מרגשי האשם, אז זהו שלא!. רגשות אלו ילוו אותך תמיד ותפקידך לא להשקות אותם ולהפוך אותם לדבר גדול מידי. הנה אני אמש,הייתי עסוקה בעינייני הבועקים, סיום כתיבת כתבה על הפועל חיפה לאתר האוהדים בו אני מתנדבת ושיחה מלב עם לב עם חברי הטוב, ואחרי שנתתי לאמא לאכול וכדורים התעמקתי בזה והשארתי אותה לשבת מול הטלוויזיה, עד שהמסכנה עשתה פיפי על עצמה והסלון.... את בטח יודעת איזה רגשי אשם יש לי.אני מרגישה פושעת בן לאומית. אבל יודעת שזה קורה וגם לו ישבתי לצידה וחיבקתי אותה, כמו ערב לפני לא בהכרח היתה מסוגלת לומר לי שהיא צריכה לשירותיים. בקיצור דורית, ברוכה הבאה אלינו ושולחת לך המון המון מנות קטנות של כוח.

 

[עב]

לא להזניח

אבא שלי מבקש ממני כל הזמן לא להזניח את עצמי, למרות שזה קרה. הזנחתי את העבודה וגם את בריאותי. זה לא הועיל לאף אחד וכרגע אני מנסה להוריד את המינון של העזרה והביקורים. חבל לי שאני לא יכולה לבקר יותר את הנכד אבל יש סדרי עדיפויות. זה חלק מהחיים וכך אני מקבלת את זה. תבורכי ותתחזקי.