אמא

טורי ב

New member
אמא

לקח לי זמן להחליט מה לכתוב ובכל זאת קצת קשה. אמא שלי חלתה בסרטן לפני כמה זמן. סוג נדיר ואלים מאד. מהסוג שרוב הסיכויים הם שהוא יחזור. מה אני רוצה להגיד? אני לא יכולה לישון,ללמוד, לתפקד, כמו שצריך עד הסוף. יש נקודות שאני בהן אבודה, מוותרת ולא מוותרת. תמיד מתגעגעת לאמא שלי. כל הזמן פוחדת. הכל כ"כ שברירי, אני כ"כ חסרת אונים. אני לא יודעת למי אפשר לספר את הסיוטים שלי. את המראות של בי"ח ושל האמא הנפלאה שלי חצי בן אדם. זה צורב לי את הכל. אני לא רוצה שהיא תסבול עוד כאבים. אני כ"כ הייתי רוצה שזה יקרה לי ולא לה. אני חיה על זמן שאול, למרות שהיא זו שחולה. אני לא רוצה שהיא תמות. אני לא יכולה לסבול את המחשבה שהיא גם סובלת וגם תמות.
 

יעלי9

New member
אבא

חשבתי רק לקרוא מה כתובים בפרום, אבל בגלל מה שכתבת, שיניתי את דעתי. כבר כמה חודשים שהסרטן מכלה את ראותיו של אבי. אני לא ילדה קטנה (27) אלא אשה נשואה אבל אבא שלי הוא הכי בעולם ואבא שלי הוא הטוב מכולם. והמחשבה שהמשפחה עומדת להתנפץ לרסיסים בתוך פחות משנה מייסרת בלי סוף. המחשבה שאבא שלי יודע שימיו ספורים למרות שאנחנו לא מסוגלים להודות בכך ישירות האחד בפני השני; המחשבה שמאמא שלי נגזלה ההזדמנות לבלות שנים יפות של זוגיות נינוחה ואוהבת עם בעלה, וכל המחשבות הרעות האחרות עוטפות את הלילות. מעבר להכל, ברור לי שהכאב יהיה בילתי ניסבל והצער יהיה נוראי ובלי תחתית. אני מנסה להתרגל לרעיון ולא יכולה. לא נראה לי שאוכל לעמוד בזה...
 

טורי ב

New member
עוד קצת

אני לא חושבת שאני אי פעם אצליח להתרגל לרעיון, אני אפילו לא חושבת שצריך. אני רוצה להשאר תמימה בקשר לדברים מסוימים ולדעת שאמא שלי תמיד תהיה איתי. גם אם היא לא תהיה בעולם הזה, הארור. תמיד אני אומרת שהבית שלי הוא איפה שאמא שלי נמצאת, גם כשהיא בבית חולים. אני נשארתי לישון איתה שם תמיד. לא הצלחתי ממש לישון וגם לא רציתי. רק רציתי להסתכל עליה. לתפוס כל תנועה, הבעת פנים. לחרוט אותן בזכרון. בבקרים אני מסתכלת במראה ואמא שלי נשקפת אליי מדמותי. את מבינה, אמא שלי קיימת כל עוד אני קיימת.
 
למעלה