Dr Heinz Kapfinger
New member
אמבטיות כרוב כבוש לאור ירח #1
דוחף נקניקיות לנקיקיי - מסע מוזיקלי שעובר בין למטה אל ראמשטיין (להקת גרמנית משנות ה-90 שמשויכת למטאל, ומקווה שבהמשך אסביר למה לדעתי הם מגיעים מכיוון אחר לגמרי) , למעלה אל פרד מיופיטר (שיר פרויקט סיום של תלמיד שנהפך ללהיט בגרמניה בסוף שנות ה-70 ופתח למעשה את הטון לגל החדש הגרמני, לפחות לצד החתרני יותר שלו), ואחורה אל צארה לע'אנדר (מספר אחת בבילבורד של 1938-1945 בגרמניה) עם הרבה תחנות באמצע וגם בשולייהם. אני חייב להתוודות טרם 'אדבר לעניין' ולהוריד אבן מלבי ומציפיותיכם לקרוא פה על מוזיקה שאפשר לשמוע אותה באלבומים ( שלא לדבר על כך שאין לי מושג כמה אני הולך להשקיע בדבר הזה)
An der Umgehungsstraße kurz vor den Mauern unserer Stadt,
steht eine Nervenklinik, wie sie noch keiner gesehen hat.
Sie hat das Fassungsvermögen sämtlicher Einkaufszentren der Stadt,
geh'n dir die Nerven durch, wirst du noch verrückter gemacht
ברחוב העוקף, קצת לפני חומות העיר
עומד בית משוגעים כפי שאף אחד עוד לא ראה
הוא בגודל של כל מרכזי הקניות בעיר
שם עוברים לך על העצבים ואתה נהיה רק יותר משוגע
(יואקים וויט – הרוכב המוזהב 1981)
אני נאבק באם הגל החדש הגרמני (Neue Deutsche Welle) באמת שווה הרחבה, אבל אולי זה כי היה שם הרבה זבל, אבל יש פנינים רבות בים סינתיסייזר של מפלצות פלסטיק. אז כפי שאמרתי למעלה , הרבה נוטים לייחס לפרד מיופיטר את אחד טון הפתיחה העיקרי של אותו גל. הלהקה המפורסמת ביותר מהתקופה היא כנראה NENA שעשתה את 99 בלונים אדומים, ולמרות שאני אישית מאוד אוהב את השיר (יחד עם הקליפ שנראה כאילו יצא מסרט של טארקובסקי), מדובר כבר על הסוף המסחרי של הגל. מגראו-צונה שעשו את 'דוב קוטב' – קטע נויז מינימליסטי ובכל זאת ניתן להבין למה נהיה ללהיט בתקופתו.
DÖF ("עדינות אוסטרית-גרמנית"), חבורת "קבארטיסטים" (שם לאנשי הסטנדאפ שלהם שמגיעים מרקע שונה כפי שניתן להבין מהשם) ששם הלהקה בנוי כפארודיה על ראשי התיבות של DAF ('חברות אמריקאית-גרמנית' – התחילה כלהקת נויז ובשיא הצלחתה הייתה בנויה ממתופף ונגן סינטיסייזר מינימליסטי שמטיף את האמת שלו על מקצבי ריקוד אינטנסיבים). עם כמה להיטים שאתם צריכים לשמוע ולחוות דעה האם הטעם שלי באמת נהיה סוטה יותר מקודם ולפנות לפסיכיאטר הקרוב
טוב. נראה אם יש עניין בפורום לדבר הזה בכלל, ואמשיך בחלקים.
עד הפעם הבאה,
שלכם, ד"ר היינץ פרידריך קאפּפינגר
דוחף נקניקיות לנקיקיי - מסע מוזיקלי שעובר בין למטה אל ראמשטיין (להקת גרמנית משנות ה-90 שמשויכת למטאל, ומקווה שבהמשך אסביר למה לדעתי הם מגיעים מכיוון אחר לגמרי) , למעלה אל פרד מיופיטר (שיר פרויקט סיום של תלמיד שנהפך ללהיט בגרמניה בסוף שנות ה-70 ופתח למעשה את הטון לגל החדש הגרמני, לפחות לצד החתרני יותר שלו), ואחורה אל צארה לע'אנדר (מספר אחת בבילבורד של 1938-1945 בגרמניה) עם הרבה תחנות באמצע וגם בשולייהם. אני חייב להתוודות טרם 'אדבר לעניין' ולהוריד אבן מלבי ומציפיותיכם לקרוא פה על מוזיקה שאפשר לשמוע אותה באלבומים ( שלא לדבר על כך שאין לי מושג כמה אני הולך להשקיע בדבר הזה)
An der Umgehungsstraße kurz vor den Mauern unserer Stadt,
steht eine Nervenklinik, wie sie noch keiner gesehen hat.
Sie hat das Fassungsvermögen sämtlicher Einkaufszentren der Stadt,
geh'n dir die Nerven durch, wirst du noch verrückter gemacht
ברחוב העוקף, קצת לפני חומות העיר
עומד בית משוגעים כפי שאף אחד עוד לא ראה
הוא בגודל של כל מרכזי הקניות בעיר
שם עוברים לך על העצבים ואתה נהיה רק יותר משוגע
(יואקים וויט – הרוכב המוזהב 1981)
אני נאבק באם הגל החדש הגרמני (Neue Deutsche Welle) באמת שווה הרחבה, אבל אולי זה כי היה שם הרבה זבל, אבל יש פנינים רבות בים סינתיסייזר של מפלצות פלסטיק. אז כפי שאמרתי למעלה , הרבה נוטים לייחס לפרד מיופיטר את אחד טון הפתיחה העיקרי של אותו גל. הלהקה המפורסמת ביותר מהתקופה היא כנראה NENA שעשתה את 99 בלונים אדומים, ולמרות שאני אישית מאוד אוהב את השיר (יחד עם הקליפ שנראה כאילו יצא מסרט של טארקובסקי), מדובר כבר על הסוף המסחרי של הגל. מגראו-צונה שעשו את 'דוב קוטב' – קטע נויז מינימליסטי ובכל זאת ניתן להבין למה נהיה ללהיט בתקופתו.
DÖF ("עדינות אוסטרית-גרמנית"), חבורת "קבארטיסטים" (שם לאנשי הסטנדאפ שלהם שמגיעים מרקע שונה כפי שניתן להבין מהשם) ששם הלהקה בנוי כפארודיה על ראשי התיבות של DAF ('חברות אמריקאית-גרמנית' – התחילה כלהקת נויז ובשיא הצלחתה הייתה בנויה ממתופף ונגן סינטיסייזר מינימליסטי שמטיף את האמת שלו על מקצבי ריקוד אינטנסיבים). עם כמה להיטים שאתם צריכים לשמוע ולחוות דעה האם הטעם שלי באמת נהיה סוטה יותר מקודם ולפנות לפסיכיאטר הקרוב
טוב. נראה אם יש עניין בפורום לדבר הזה בכלל, ואמשיך בחלקים.
עד הפעם הבאה,
שלכם, ד"ר היינץ פרידריך קאפּפינגר