r a v i t 6 6
New member
אמהות או קריירה??
שלום רב, אני שמחה לחלוק איתכם את הדילמה שלי (קראתי את המאמרים של אמיר והזדהיתי מאוד עם חלק מהתכנים) אני נמצאת כרגע בדילמה שמדירה שינה מעיני (פשוטו כמשמעו) , סביב הסוגיה של אמהות או קריירה חדשה. אשמח לשמוע מה דעתכם: אני אקדמאית בת 29 נשואה ואם לילדה בת שנה וחצי. מיד עם סיום לימודי התואר הראשון (במדעי החברה) עברתי לצפון בשל עבודתו של בעלי. איזור הצפון אינו משופע בהזדמנויות תעסוקתיות למי שאינו נושא בתואר טכני (הנדסה, אלקט' , חשמל וכו') כך שנאלצתי להתפשר על עבודה מרוחקת מהבית, אך בתחום שעיניין אותי (שיווק ועבודה עם חו"ל בתחום הטקסטיל). אחרי שנה של נסיעות ושכר זעום - נשברתי. התפטרתי וחיפשתי עבודה במשך מספר חודשים, בסופו של דבר ועקב אילוצים כלכליים, החלטתי להתפשר על עבודה מזכירותית (משכורת נחמדה , שעות נוחות אבל עבודה מאוד לא מאתגרת ומשעממת). עם החזרה לעבודה לאחר חופשת הלידה אני חשה תסכול עמוק מהעבודה. מצד אחד - אני זקוקה לכסף, זקוקה לצאת לעבוד. מצד שני - אני רוצה להיות עם הבת שלי . כדי לסבך יותר את העיניינים, עברנו לא מזמן לאיזור המרכז. כביכול - אפשרויות התעסוקה רבות יותר (ואוכל סוף סוף לפרוץ את מחסום ה"מזכירה") אבל אני מגלה ששוב הדברים מסובכים - כל עבודה דורשת משרה מלאה ונכונות לשעות נוספות, אין לי עזרה צמודה ואני גם לא מוכנה לראות את הילדה שלי במשך שעה ביום. אני מתוסכלת מהמחשבה שאת ה"שנים הטובות" שלי בזבזתי לריק בתחום שאינו מעניין אותי ואינו מאפשר לי להביא לידי ביטוי את הכישורים שלי. המחשבות על הנושא הזה לא מרפות ממני, אני מרגישה שאני מבזבזת את חיי. כל הכשרונות שלי, השאיפות והתכניות - מכל זה לא נשאר כלום. אני מאוד נהנית להיות אימא, אבל אני חוששת להתעורר בעוד 5 או 10 שנים ולהרגיש שאין דרך חזרה, שאני תקועה בנתיב חיים שלא אוכל לצאת ממנו. בעידודו של בעלי החלטתי להירשם ללימודי משפטים, המטרה היא לרכוש מקצוע שאוכל גם לשלוט בשעות העבודה שלו. גם כאן אני מאוד מאוד מתלבטת - זהו הימור רציני מבחינתי (עזיבת מקום העבודה הנוכחי או קיצוץ בשעות, הקרבת זמן האיכות עם ביתי, ועוד). אשמח לשמוע מה דעתכם על הדילמה שלי בכלל ועל ההסבה ללימודי משפטים בפרט (אני מציינת שוב שיש לי ילדה קטנה, הורי עובדים ולא יוכלו לעזור לי הרבה , והרצון להביא ילד שני כבר קיים). תודה על כל תגובה..
שלום רב, אני שמחה לחלוק איתכם את הדילמה שלי (קראתי את המאמרים של אמיר והזדהיתי מאוד עם חלק מהתכנים) אני נמצאת כרגע בדילמה שמדירה שינה מעיני (פשוטו כמשמעו) , סביב הסוגיה של אמהות או קריירה חדשה. אשמח לשמוע מה דעתכם: אני אקדמאית בת 29 נשואה ואם לילדה בת שנה וחצי. מיד עם סיום לימודי התואר הראשון (במדעי החברה) עברתי לצפון בשל עבודתו של בעלי. איזור הצפון אינו משופע בהזדמנויות תעסוקתיות למי שאינו נושא בתואר טכני (הנדסה, אלקט' , חשמל וכו') כך שנאלצתי להתפשר על עבודה מרוחקת מהבית, אך בתחום שעיניין אותי (שיווק ועבודה עם חו"ל בתחום הטקסטיל). אחרי שנה של נסיעות ושכר זעום - נשברתי. התפטרתי וחיפשתי עבודה במשך מספר חודשים, בסופו של דבר ועקב אילוצים כלכליים, החלטתי להתפשר על עבודה מזכירותית (משכורת נחמדה , שעות נוחות אבל עבודה מאוד לא מאתגרת ומשעממת). עם החזרה לעבודה לאחר חופשת הלידה אני חשה תסכול עמוק מהעבודה. מצד אחד - אני זקוקה לכסף, זקוקה לצאת לעבוד. מצד שני - אני רוצה להיות עם הבת שלי . כדי לסבך יותר את העיניינים, עברנו לא מזמן לאיזור המרכז. כביכול - אפשרויות התעסוקה רבות יותר (ואוכל סוף סוף לפרוץ את מחסום ה"מזכירה") אבל אני מגלה ששוב הדברים מסובכים - כל עבודה דורשת משרה מלאה ונכונות לשעות נוספות, אין לי עזרה צמודה ואני גם לא מוכנה לראות את הילדה שלי במשך שעה ביום. אני מתוסכלת מהמחשבה שאת ה"שנים הטובות" שלי בזבזתי לריק בתחום שאינו מעניין אותי ואינו מאפשר לי להביא לידי ביטוי את הכישורים שלי. המחשבות על הנושא הזה לא מרפות ממני, אני מרגישה שאני מבזבזת את חיי. כל הכשרונות שלי, השאיפות והתכניות - מכל זה לא נשאר כלום. אני מאוד נהנית להיות אימא, אבל אני חוששת להתעורר בעוד 5 או 10 שנים ולהרגיש שאין דרך חזרה, שאני תקועה בנתיב חיים שלא אוכל לצאת ממנו. בעידודו של בעלי החלטתי להירשם ללימודי משפטים, המטרה היא לרכוש מקצוע שאוכל גם לשלוט בשעות העבודה שלו. גם כאן אני מאוד מאוד מתלבטת - זהו הימור רציני מבחינתי (עזיבת מקום העבודה הנוכחי או קיצוץ בשעות, הקרבת זמן האיכות עם ביתי, ועוד). אשמח לשמוע מה דעתכם על הדילמה שלי בכלל ועל ההסבה ללימודי משפטים בפרט (אני מציינת שוב שיש לי ילדה קטנה, הורי עובדים ולא יוכלו לעזור לי הרבה , והרצון להביא ילד שני כבר קיים). תודה על כל תגובה..