אמהות ואבות יקרים
מזמן רציתי לפרסם כאן משהו שקראתי באתר אומנות הלידה ופורסם ע"י אלמונית. היום אחרי שקראתי את השרשור של יעלי החלטתי שזה הזמן. האם חשבתם פעם כיצד נבחרות אמהות לילדים נכים? משום מה אני מדמיינת את אלוהים מרחף מעל הארץ ובורר את אמצעי הרבייה שלו בכוונת מכוון ומשקיף, ומצווה על מלאכיו לרשום בתוך ספר ענק: "ארמסטרונג, בטי - בן, המלאך השומר: מיכאל." "פורסט, מרגורי - בת, המלאך השומר גבריאל." "קורץ, דולי - תאומים, המלאך השומר:... תנו לה את אריאל, הוא רגיל לגידופים." לבסוף הוא מוסר שם למלאך ומחייך "לה תן ילד נכה." המלאך מסתקרן "מדוע דוקא לה? היא כל כך מאושרת." "אדרבא", מחייך אלוהים "וכי יכולתי לתת ילד נכה לאשה שאינה יודעת לצחוק? זוהי אכזריות." "היש לה סבלנות" שואל המלאך? "איני רוצה שתהיה סבלנית מדיי, אחרת תטבע בים של רחמים עצמיים וייאוש. לאחר שהזעזוע והתרעומת יעברו, היא תסתדר. התבוננתי בה היום. יש לה תחושה של עצמיות ועצמאיות, הנדירות כל כך ודרושות כל כך באם. עליך להבין, הילד שאתן לה יהיה בעל עולם משלו, עליה לגרום שיחיה בתוך עולמה וזה לא יהיה קל." "אבל אלי, אינני חושב שהיא כלל מאמינה בך" אלוהים מחייך, "אין דבר את זה אני יכול לסדר. האשה הזו מושלמת. יש בה מידת האנוכיות הנכונה." המלאך משתאה "אנוכיות?, האם זו מעלה?" אלוהים מהנהן בראשו "אם לא תוכל להתנתק מדי פעם מהילד, היא לא תחזיק מעמד. כן, הנה אשה שאברכנה בילד לא מושלם, היא עדיין אינה תופסת זאת, אבל היא ראוייה לקנאה. היא לעולם לא תראה הגיית מילה כמשהו מובן מאליו. היא לעולם לא תחשוב שצעד הוא דבר רגיל. כשילדה יאמר "אמא" בפעם הראשונה, היא תהייה עדה לנס והיא תדע זאת כשהיא תתאר עץ או שקיעת שמש לילדה העיוור, היא תראה אותם כפי שמעט מאד אנשים רואים את מעשה ידיי. אני ארשה לה לראות בבהירות דברים שאני רואה - בערות, אכזריות, דעות קדומות - וארשה לה להתעלות מעליהם. היא לעולם לא תהייה לבדה. אני אהייה לצידה בכל רגע של יום בחייה, מפני שהיא עושה את מלאכתי ממש כאילו הייתה עומדת כאן לצידי." "ומה בדבר המלאך השומר עליה"? שאל המלאך וקולמוסו קופא באוויר אלוהים מחייך "די לה בראי." זהו, אוהבת אתכם, חיבוקים ונשיקות, שיהיה לנו חג שמח אביבי ומאושר.
מזמן רציתי לפרסם כאן משהו שקראתי באתר אומנות הלידה ופורסם ע"י אלמונית. היום אחרי שקראתי את השרשור של יעלי החלטתי שזה הזמן. האם חשבתם פעם כיצד נבחרות אמהות לילדים נכים? משום מה אני מדמיינת את אלוהים מרחף מעל הארץ ובורר את אמצעי הרבייה שלו בכוונת מכוון ומשקיף, ומצווה על מלאכיו לרשום בתוך ספר ענק: "ארמסטרונג, בטי - בן, המלאך השומר: מיכאל." "פורסט, מרגורי - בת, המלאך השומר גבריאל." "קורץ, דולי - תאומים, המלאך השומר:... תנו לה את אריאל, הוא רגיל לגידופים." לבסוף הוא מוסר שם למלאך ומחייך "לה תן ילד נכה." המלאך מסתקרן "מדוע דוקא לה? היא כל כך מאושרת." "אדרבא", מחייך אלוהים "וכי יכולתי לתת ילד נכה לאשה שאינה יודעת לצחוק? זוהי אכזריות." "היש לה סבלנות" שואל המלאך? "איני רוצה שתהיה סבלנית מדיי, אחרת תטבע בים של רחמים עצמיים וייאוש. לאחר שהזעזוע והתרעומת יעברו, היא תסתדר. התבוננתי בה היום. יש לה תחושה של עצמיות ועצמאיות, הנדירות כל כך ודרושות כל כך באם. עליך להבין, הילד שאתן לה יהיה בעל עולם משלו, עליה לגרום שיחיה בתוך עולמה וזה לא יהיה קל." "אבל אלי, אינני חושב שהיא כלל מאמינה בך" אלוהים מחייך, "אין דבר את זה אני יכול לסדר. האשה הזו מושלמת. יש בה מידת האנוכיות הנכונה." המלאך משתאה "אנוכיות?, האם זו מעלה?" אלוהים מהנהן בראשו "אם לא תוכל להתנתק מדי פעם מהילד, היא לא תחזיק מעמד. כן, הנה אשה שאברכנה בילד לא מושלם, היא עדיין אינה תופסת זאת, אבל היא ראוייה לקנאה. היא לעולם לא תראה הגיית מילה כמשהו מובן מאליו. היא לעולם לא תחשוב שצעד הוא דבר רגיל. כשילדה יאמר "אמא" בפעם הראשונה, היא תהייה עדה לנס והיא תדע זאת כשהיא תתאר עץ או שקיעת שמש לילדה העיוור, היא תראה אותם כפי שמעט מאד אנשים רואים את מעשה ידיי. אני ארשה לה לראות בבהירות דברים שאני רואה - בערות, אכזריות, דעות קדומות - וארשה לה להתעלות מעליהם. היא לעולם לא תהייה לבדה. אני אהייה לצידה בכל רגע של יום בחייה, מפני שהיא עושה את מלאכתי ממש כאילו הייתה עומדת כאן לצידי." "ומה בדבר המלאך השומר עליה"? שאל המלאך וקולמוסו קופא באוויר אלוהים מחייך "די לה בראי." זהו, אוהבת אתכם, חיבוקים ונשיקות, שיהיה לנו חג שמח אביבי ומאושר.