אמהות ורכיבת שבת (תשובה לגלי גליתי)
להזכירכן, לפני שבוע, עלתה השאלה הבאה: אתן מצליחות לסחוב יום שלם לאחר רכיבת שבת בתפקוד מלא?... מאחר ואני לא רוצה שהספורט יהיה על חשבון שעות האיכות עם המשפחה - שיחיה והבנות, אני לא מרגישה שאני יכולה להגיע באמצע הבוקר, להיות איתם שעה ואז להרדם לי לשנ"צ (שנת צהריים). הבטחתי טיפים ועצות באריכות לגבי רכיבת שבת, במיוחד לאמהות ההמלצות שאני מביאה כאן מבוססות על נסיוני האישי, על הרבה מאוד ניסוי וטעיה, קריאת מאמרים, ובשורה התחתונה הבנה שכולנו בני אדם. חשוב לזכור שזה מאוד אינדיוידואלי, מה שעובד לאחת, לא בהכרח יעבוד לאחרת, ותצטרכי לגלות מהם הדברים שנכונים לך, ומה עובד לך. בנוסף, קחי את הזמן, תני לגוף שלך להסתגל לפעילות החדשה, למציאות החדשה, ולדרישות האנרגיה החדשות. בעיני זה כמו חופשת לידה – כשהיא מסתיימת ואני חוזרת לעבודה – אני חוטפת שוק פיזי – הגוף פשוט לא ערוך להתמודד עם העייפות העצומה הזו. והפלא ופלא – תוך כמה ימים מסתגלים חזרה. למה דווקא לאמהות? אני כותבת את הפוסט הזה לאמהות, כי אני חושבת שעבורנו הבעיה הזו חריפה במיוחד. ההמלצה של אנשי המקצוע, ומאמנים (כולל המאמן שלי, עד שהבין שזה לא יעבוד) בהתאוששות ממאמצים כאלו של 4 שעות אינטנסיביות ויותר היא באמת על שנת צהריים. ואני לא מטילה בכך ספק. הוכח מדעית ששינה היא הטובה ביותר להתאוששות. ויחד עם זאת, כאמא, גם ככה להעדר בשבת בבוקר לרכיבה של 4 שעות ולחזור לקראת הצהריים זה יותר מדי. אם אני עוד אקח לעצמי סייסטה, או סתם אסתובב מעולפת בבית – הלכה השבת. ולכן, כבר כשהתחלתי לרכוב נדרתי נדר – מהרגע שמסתיימת הרכיבה, אני טסה הביתה, ומתחילה את השבת עם המשפחה – אבל באמת! הבטחתי לעצמי שאם אני לא עומדת בזה, אז המשפחה מעל הכל ואני מוותרת על רכיבות שבת. בשורה התחתונה – אם את יכולה לפרגן לעצמך שנת צהריים – נהדר. זה באמת הכי טוב. אם את רוכבת רק שעתיים שלוש בשבת, גם אז נראה לי שכל ההמשך קצת מיותר. בשביל שעתיים שלוש לא צריך התארגנות מיוחדת, אנחנו עושות את זה בפארק באמצע השבוע בלי למצמץ. אבל מי שרוכבת ארבע, חמש וגם שש שעות לפעמים, זה כבר משהו שונה (בעיני). אז אם את לא יכולה לפרגן לעצמך שנת צהריים, ורוכבת 4 שעות ויותר – המשיכי לקרוא
הכל מתחיל בהגדרת המטרה – לסיים את השבת בחיוך גדול טוב, דיברנו הרבה על מטרות ויעדים. בעיני זה כלי מצויין לפקס את עצמי, את כל כולי בכיוון מסויים, ואני משתמשת בכלי הזה הרבה גם כמנהלת, וגם בספורט. אני מקפידה שלא לחשוב על רכיבת שבת בנפרד מהשבת. לא להגיע במטרה "לשרוד" את רכיבת שבת, או "לפוצץ" ברכיבה, אלא לחשוב שהמטרה שלי היא לעבור את כל השבת ועם אנרגיות, ולסיים עם חיוך גדול. כשחושבים על כל המכלול, על רכיבת בוקר ארוכה שמהוה פתיח ליום בילויים משפחתי. אני מתכננת מראש עם המשפחה, מה עושים בשבת איך שאני חוזרת מהרכיבה, ונערכת בהתאם. לפעמים זו פעילות רגועה כמו הליכה לים, או אירוח, ולפעמים זו פעילות אינטנסיבית יותר כמו רכיבה משפחתית למקום זה או אחר, טיול ארוך ועוד. וממש כמו שבאימון, אנחנו לומדות להכיר את עצמנו, ולא להשרף, כדי להחזיק מעמד עד סוף האימון, אני מרחיבה את זה גם לפעילות אחר כך, זוכרת לא להשרף, כדי שיהיה לי עוד כוח לכל מה שאני מתכננת בהמשך. זה לא אומר שאני לא מפוצצת באימון כשצריך (ויעידו על כך חברי לקבוצה
) אבל מנטלית זה עוזר כשאני זוכרת מה מצפה לי הלאה. וכן, בעיני אם היתה לי רכיבה נפלאה, הרגשתי חזקה, מהירה, ויצאתי עם חיוך אדיר, אבל אז בבית התפרקתי, והילדים בעיקר ראו אמא עייפה, זה לא שווה את זה. עד כאן ההקדמה הארוכה במקצת, אז איך בכל זאת עושים את זה? יום קודם אצלי ההכנות מתחילות יום קודם. קצת כמו לפני תחרות, מקפידה על שתייה מרובה, יותר מהרגיל. וגם יותר פחמימות מהרגיל, מפוזרות לאורך כל היום. לא תמיד יוצא לי לאכול פסטה ערב קודם, אבל אם יוצא, זה נחמד, אם לא כל פחמימה אחרת גם טוב. בנוסף בארוחת הערב יום קודם אני משתדלת שלא לשתות יין (למרות שאני מאוד אוהבת). ועדיין, כולנו בני אדם, והרבה פעמים פשוט "בא לי" יין, ואני הולכת על זה. אם אני שותה יין, אני לוקחת בחשבון שאני ארגיש את זה למחרת באימון. משתדלת גם לישון שש שעות לפני הרכיבה, נכון שזה קשה, במיוחד שערב שישי תמיד יש בילוי כזה או אחר, אבל אני משתדלת. ושוב, כשלא יוצא, אני לוקחת בחשבון שלמחרת יהיה קשה יותר. בבוקר לפני הרכיבה ארוחת הבוקר שלפני הרכיבה מאוד מאוד חשובה להמשך היום. לי בדרך כלל קשה לאכול ישר על הבוקר כשאני קמה, אבל בשבת אני מכריחה את עצמי. לוקחת איתי סנדויצ'ים לאוטו ומקפידה לאכול כמו שצריך בנסיעה לרכיבה. לפני אימון שאני יודעת שהולך להיות קשה – אני ממש דוחפת אוכל. אפילו מגיעה למצב שאני עולה על האופניים בתחילת הרכיבה עם תחושת בחילה קלה. כמה אוכל? לפחות סנדויץ אחד עם ממרח, אם זה אימון קשה – שניים (כן, ארבע פרוסות לחם עם ממרח, ואני לא מדברת על לחם קל). הסנדויץ של האוטו הוא בדרך כלל מקמח מלא. ברכיבה עצמה גם ברכיבה שם המשחק הוא תזונה. להקפיד לאכול ולשתות כל הזמן, ובכל הזמן זה אומר לפי השעון, ולא לפי ההרגשה. לשתות כל 10 דקות שלוק קטן, לאכול כל חצי שעה לפחות. מבחינת כמויות, אני בדרך כלל צורכת 250 קלוריות לשעת רכיבה, שזה יחסית הרבה לאישה, אבל אני מכירה גם נשים שמגיעות ל-280 קלוריות. הקלוריות האלו מגיעות לרוב ממשקה איזוטוני, וממוצקים. אבל כאן זה המון עניין של ניסוי וטעייה, כל אחת ומה שעובד לה הכי טוב. תצטרכי פשוט לנסות עוד ועוד, עד שתגיעי לכמויות ולמאכלים שמתאימים לך. לדוגמא, אצלי בדרך כלל מה שעובד לרכיבה זה משקה איזוטוני (גם פחמימות וגם מלחים), בננות והרבה (מאוד קל לאכול, גם תוך כדי רכיבה, בלי הפסקה) וסנדויץ מפרוסות חלה עם ממרח כלשהוא (ריבה, דבש, ריבת חלב שמכילה גם קצת חלבון וכו'). אלא אם כן זו רכיבה מאוד מאומצת אני משתדלת להמנע מג'לים ומפירות יבשים – הסוכרים האלו לא עושים לי טוב. אחרי הרכיבה חלק מאוד משמעותי בהתאוששות הוא החצי שעה שאחרי (אצלי זה בדרך כלל בנסיעה באוטו חזרה הביתה). זה הזמן להחזיר לגוף כל מה שמגיע לו אחרי המאמץ: חלבונים (אני משתמשת בשייק חלבון שאני מכינה ערב קודם – הכי זמין, ואפשר לשתות גם תוך כדי נהיגה הביתה), פחמימות, מלחים (בייגלה מלוח שמנשנשים בדרך חזרה, מחזיר את שניהם, וגם נחמד לאכול קצת מלוח אחרי כל המתוק שאוכלים ושותים ברכיבה) וכמובן שתייה. למעשה לי יש כלל – ערב קודם, אני מכינה לעצמי את כל האוכל לשבת: לפני הרכיבה, במהלך הרכיבה ולאחרי. בנסיעה באוטו בחזרה הביתה, אני מקפידה לחסל הכל, אם לא צרכתי את כל הקלוריות שצריך במהלך הרכיבה – אני מחזירה את זה אחרי. בפעמים הראשונות אישי ההמום ראה את ערימת הסנדויצ'ים וחטף שוק כששמע שרק אני אוכלת את כל זה – הוא היה בטוח שהכנתי אוכל לכל הקבוצה
הדרך הביתה זה גם הזמן להתקשר הביתה, לשמוע מה שלום כולם, ולודא סופית מה התכניות להמשך היום. ככה את מודאת שבשנייה שנכנסת הביתה כבר מוכנים ליציאה ואפשר להמשיך ישר לבילוי משפחתי. זהו, עד כאן, יצא ארוך, כי בשנה האחרונה פגשתי המון נשים, והרבה אמהות שעברו ועוברות את ההתלבטות שאת עוברת כרגע: לפרגן לעצמנו את המתנה הגדולה הזו של רכיבה בשבת בבוקר, עם הנופים, האויר, הרוח בפנים, החברים לקבוצה, ותחושת החופש האולטימטיבית, לצד הרצון להמשיך ולהיות עם המשפחה, לנצל את היום הזה ביחד לבילויים משפחתיים, בלי להרגיש אשמה. אז כן, זה אפשרי לעשות גם וגם, קשה, מאתגר, וגם דורש הרבה ניסוי וטעיה – אבל, לפחות בעיני זה שווה את זה בגדול.
להזכירכן, לפני שבוע, עלתה השאלה הבאה: אתן מצליחות לסחוב יום שלם לאחר רכיבת שבת בתפקוד מלא?... מאחר ואני לא רוצה שהספורט יהיה על חשבון שעות האיכות עם המשפחה - שיחיה והבנות, אני לא מרגישה שאני יכולה להגיע באמצע הבוקר, להיות איתם שעה ואז להרדם לי לשנ"צ (שנת צהריים). הבטחתי טיפים ועצות באריכות לגבי רכיבת שבת, במיוחד לאמהות ההמלצות שאני מביאה כאן מבוססות על נסיוני האישי, על הרבה מאוד ניסוי וטעיה, קריאת מאמרים, ובשורה התחתונה הבנה שכולנו בני אדם. חשוב לזכור שזה מאוד אינדיוידואלי, מה שעובד לאחת, לא בהכרח יעבוד לאחרת, ותצטרכי לגלות מהם הדברים שנכונים לך, ומה עובד לך. בנוסף, קחי את הזמן, תני לגוף שלך להסתגל לפעילות החדשה, למציאות החדשה, ולדרישות האנרגיה החדשות. בעיני זה כמו חופשת לידה – כשהיא מסתיימת ואני חוזרת לעבודה – אני חוטפת שוק פיזי – הגוף פשוט לא ערוך להתמודד עם העייפות העצומה הזו. והפלא ופלא – תוך כמה ימים מסתגלים חזרה. למה דווקא לאמהות? אני כותבת את הפוסט הזה לאמהות, כי אני חושבת שעבורנו הבעיה הזו חריפה במיוחד. ההמלצה של אנשי המקצוע, ומאמנים (כולל המאמן שלי, עד שהבין שזה לא יעבוד) בהתאוששות ממאמצים כאלו של 4 שעות אינטנסיביות ויותר היא באמת על שנת צהריים. ואני לא מטילה בכך ספק. הוכח מדעית ששינה היא הטובה ביותר להתאוששות. ויחד עם זאת, כאמא, גם ככה להעדר בשבת בבוקר לרכיבה של 4 שעות ולחזור לקראת הצהריים זה יותר מדי. אם אני עוד אקח לעצמי סייסטה, או סתם אסתובב מעולפת בבית – הלכה השבת. ולכן, כבר כשהתחלתי לרכוב נדרתי נדר – מהרגע שמסתיימת הרכיבה, אני טסה הביתה, ומתחילה את השבת עם המשפחה – אבל באמת! הבטחתי לעצמי שאם אני לא עומדת בזה, אז המשפחה מעל הכל ואני מוותרת על רכיבות שבת. בשורה התחתונה – אם את יכולה לפרגן לעצמך שנת צהריים – נהדר. זה באמת הכי טוב. אם את רוכבת רק שעתיים שלוש בשבת, גם אז נראה לי שכל ההמשך קצת מיותר. בשביל שעתיים שלוש לא צריך התארגנות מיוחדת, אנחנו עושות את זה בפארק באמצע השבוע בלי למצמץ. אבל מי שרוכבת ארבע, חמש וגם שש שעות לפעמים, זה כבר משהו שונה (בעיני). אז אם את לא יכולה לפרגן לעצמך שנת צהריים, ורוכבת 4 שעות ויותר – המשיכי לקרוא
