אמונה
מה שאת מתארת הוא מכשול גדול, שקיים בהרבה תחומים. מנסיוני האישי אני יכול להגיד לך שעד שאת לא מתחילה ליישם את הדברים ולחוות את האמת בעצמך זה יישאר בתור תאוריה נחמדה ותאוריות ניתנות לספק ולערעור. אמונה לא. את יכולה לקרוא המון חומר ולהבין אותו מצויין, לחשוב שזה נכון ואפילו להסביר עליו לאנשים. איך שאני תופס את זה, זה לא משנה כמה תקראי, כמה תלמדי וכמה תחשבי שזה נכון ומופלא. בשלב הזה האמונה שלך היא לא מלאה, היא שכלית ולכן היא גם לא שלמה. את יכולה לקרוא פה בפורום סיפורי הצלחה מדהימים שיחזקו את דעתך על העניין אך זה עדיין לא יהיה מספיק. את צריכה להעביר את הידע ואת הרצון שלך לידי ביצוע, עד שלא תרגישי את ההתנסות ואת האמת שבעניין בעצמך על ידי חוויה חיובית העניין יישאר כתאוריה אינטלקטואלית. את יכולה לנסות להסביר לבן אדם שאף פעם לא טעם תפוז כמה שזה טעים, בריא וחמצמץ. גם אם הוא מאוד ירצה להבין ולהסכים איתך, עד שהוא לא יטעם את התפוז בעצמו העניין יישאר אצלו כמוטל בספק. האמונה היא תחושת הבטחון שאנחנו מקבלים על ידי הורדה לקרקע של החומר שהכנסו לראש בצורת למידה, ההתנסות עצמה בחומר התאורתי שיושב אצלך בראש והתגברות בעזרתו על קשיים. ברגע שזה קורא האמונה היא לא רעיון שיושב אצלך בראש אלה תחושה כללית אשר אינה ניתנת לעירעור. החוויה משלבת את הפן השכלי שבו יושבת התאוריה ואת הפן החווייתי, הרגשי. ברגע שזה קורה, נופל האסימון ואז כבר הרבה יותר קל, הספקות והציניות נעלמת אט אט ואת מצליחה להתמסר לאמונה ולהתחיל לחיות את חייך בצורה שאת רוצה. על מנת לעשות את זה, לחוות את התאוריה בצורה מוצלחת את חייבת לתת לזה הזדמנות אמיתית, להתעלם מהספקות ומתחושת חוסר הבטחון המובנת שלך לעניין. צריך להתחיל עם לב כמה שיותר שלם, האמונה השלמה תבוא בדרך בעקבות החוויה. אני מניח שזה עניין אינדיוידואלי כמו רוב הדברים בחיים אבל אני יכול להגיד לך שאצלי ככה זה עובד. זה לא בקטע של "עד שאני לא רואה אני לא מאמין", זה לא עניין של התעקשות או ספקנות, זה עניין של להרגיש ולחוות, וברגע שזה קורה זה יותר חזק מאלף ספרים, מאמרים והרצאות. נעלם הספק ומתחילה אמונה.
