נכנסת לחיי ההורות
מלא אחראיות ומלא ספקות.
 
וייצור אחד קטן שחושב שאת האדם הנפלא ביותר, החכם ביותר, החזק ביותר, והטוב ביותר שקיים בעולם.
בהתחלה את לא רוצה לאכזב אותו אז את משתדלת, אבל מהר מאוד את מגלה שבשבילו את יכולה להיות הכי חזקה והכי חכמה והכי נהדרת בעולם.
 
זה קשה בהתחלה, אני לא אשקר, גם למי שמאוד רוצה, השנים הראשונות קשות. הראשונה הכי קשה, ואחר כך זה משתפר משנה לשנה. בגיל 10 זה כבר יותר דומה למגורים עם שותף לדירה שלא משתתף בשכר דירה וגם לא בניקיונות
 
מבחינת זוגיות, למצוא זוגיות עם תינוק נראה לי הזוי. אבל תינוק לא נשאר תינוק לנצח. לעומת זאת את תשארי אישה לנצח, וזוגיות אפשר למצוא בכל גיל. ובטח כשהסעיף "מוכן להיות להכניס אותי להריון" הוא לא שיקול, אז מגוון הגברים האופציונליים לזוגיות גדל.
 
אני מאמינה שיש חלק בתוכך שרוצה ילדים, אחרת לא היית בכלל מוטרדת מהגיל ולא היית מתחילה בכלל בניסיונות. תנסי להתחבר רגשית לחלק הזה בתוכך, לתת לו מקום גדול יותר כדי להרגיש טוב יותר עם ההריון.
 
ודבר אחרון, הריון מייצר שינוי הורמונלי שעלול להשפיע על מצב הרוח, לרוב אחרי הלידה, אבל אני מניחה שגם בהריון יכולים להיות שינויים. אם את מרגישה מוצפת ברגשות שליליים ולא מצליחה להשתחרר מהם, תפני לעזרה מקצועית.
 
 
 
