אמירה

[bil101]

אמירה

מה שהפך אותי לגרוש - הוא זה שמחזיק אותי כגרוש הרצון (הצורך?) והיכולת להיות קצת לבד. לא הרבה, כמה שעות מידי שבועיים. אבל ממש לבד: בלי אנשים קרובים מסביב, בלי טלפונים, עושה דברים מתוך רצון שלי, פרטי. בוחר היכן להיות, מה לראות, מה לאכול. 10 שנים של נישואים, ילדים, משפחה, שכנים. איפשהו בתוכו זה רעש וגעש ולבסוף התפרץ, קרע את המשפחה - גרושין. והיום, שנה אחרי, זו כבר לא אותה המשפחה, זו לא אותה סביבה, קשה, יותר קשה, קשה מאד. הסכמים, הסדרים, הליכים. מנצל את הלבד עד תום.

 

[noa128]

היי ביל ../images/Emo13.gif

שאלה לי אליך, באמת מסקרנות ולא מתוך שום קינטור או שומדבר דומה: זה שווה את זה? האפשרות שלא התקיימה לפנות לעצמך פינה משלך בתוך הנישואין שווה את כל התהליך וכל המסע הזה לך, לילדיך למשפחתך? אני שואלת כי הגדרת את הקטע הזה של הלבד כסיבה העיקרית לגירושיך. אשמח אם תרצה ותוכל לענות, וברוך הבא לפורום

נועה.

 

[bil101]

שווה את זה?

לילדי - לא. לאשתי לשעבר - אני מניח שכן. לי - לא בטוח. אבל האם יש סיבה שבה הגרושין הופכים להיות "שווים" ללא שום התלבטות ומחשבות שאולי זה לא שווה את זה? אם את גרושה, את בטח מכירה את התשובה

 

[noa128]

יש שיחלקו עליך. בפורום הזה אפילו

רק לא מזמן נשאלה כאן השאלה בהמשך לכתבה "למה אנחנו רוצות לחזור לאקס" - והתשובה הייתה חד וחלק - "לא רוצות!" השאלה אליך, לעומת זאת - הייתה תהייה מאד ישירה להצהרתך שהרצון ל"לבד" הוא הסיבה לגירושיך ולרצונך להישאר גרוש. ואני מודה שזו הפעם הראשונה שאני שומעת שצורך כזה הוא כל כך גדול שהוא מהווה עילה גירושין... "לבד" אפשר לייצר גם בזוגיות (לטעמי), בהסכמה ובשלום. אבל שוב, אולי אצלך זה לא הלך...

 

[בּילי בדרכים]

ואני דווקא כל כך מבינה את זה

לפעמים כשאתה מפרק, או מפוצץ או מפייד אתה לא מבין עד כמה זו אחת הסיבות לכל הבלגן. כמובן שיש עוד 1001 סיבות לגירושים אבל ה'אובר ביחדנס' הזה... אחד הדברים שאני שותה בצמא מאז גירושי (ואנחנו עוד מעט בשלוש שנים לספירה) זה את הלבד. השעות האלה של יום שישי שבהן אני לבד לבד לבד - ממש ספא של בדידות. יודעת שלאנשים אחרים זה נראה בלתי נסבל ופעם בהמון זמן גם לי פתאום זה קשה - אבל רוב הזמן... מפחיד כמה שזה עושה לי טוב.

 

[kisslali]

ברוך הבא

קשה וכואב לקרוא מה שכתבת. מכבדת את רצונך ועדיין, לא הייתי רוצה שאבא שלי למשל יצטרך לוותר על התפקיד הענק שהיה לו בחיי בתמורה לכ"כ מעט. בשביל כמה שעות שקט פעם בשבועיים? באמת נשמע לי מוקצן משהו. ואולי זה רק אחד מהדברים שלא היו שם. ללי

 

[bil101]

קשה וכואב

ללי קשה וכואב לקרוא מה שכתבת ולהבין מדבריך שאת שבויה בתפיסות שאינן עדכניות (שלא לאמר פרימיטיביות). מדוע אבא גרוש מוותר על התפקיד הענק שיש לו בחיי ילדיו??? אשתף אותך בכמה מקרים שאני מכיר בהן אבות גרושים העצימו את תפקידם כאבות לאחר גרושיהם.

 

[kisslali]

אולי אני שבויה

אבל בוא נעשה סדר: אמרת שבשביל שעות ספורות של שקט שווה היה להתגרש? בלי שום ספק קיימים לא מעט אבות כמו שתארת, אפילו לוליטה אמרה כאן שילדיה זכו באבא רק אחרי הגירושים, זה לא אומר שהוא היה אבא טוב ונעשה אבא טוב יותר - זה אומר שהוא היה אבא גרוע ונהיה טוב יותר! אין לי ספק שמכל מצב אפשר לעשות את הטוב ביותר - יחסית למצב! אני גם לא חושבת גם שאסור להתגרש - אני (ובצניעות אוסיף לא מעט אחרים) כן חושבת שתמיד יש מחיר לכך, לכולם, אבל את הגבוה ביותר משלמים הילדים מעצם היותם חסרי אונים. זו בדיוק הסיבה לכך שצריך שהמניע יהיה חשוב/משמעותי/הכרחי. ואני בסה"כ שאלתי, אם כמה שעות שקטות פעם בשבוע או שבועיים הם מניע כזה. אם זה פרימיטיבי שילדתי ילדים מתוך מודעות ואמונה שגם כשדברים לא יהיו "גן של שושנים" אשים את צרכיהם לפני שלי - אתה צודק אני כזאת! ללי

 

[bil101]

בכדי לעשות סדר

לא אמרתי שבשביל אותן שעות ספורות היה שווה להתגרש. אמרתי שהצורך בשעות אלה, מחזיק אותי היום כגרוש, מלא להשתגע ולבכות על המעשה שכבר נעשה. אין גם להסיק מדברי שהמעשה (הגרושין) נעשה באופן חד צדדי וביוזמתי בלבד. "כמה שעות של שקט" הוא מונח מטאפורי שמכיל בתוכו תכנים שמעבר. אם התכנים שמעבר אינם עולים בקנה אחד עם תפיסת הזוגיות של הצד השני - אין טעם (ואין גם אפשרות) לשמור על מסגרת הנישואין. אפילו אם רוצים לשים את טובת הילדים במקום הראשון.

 

[לא ליטה]

אהמ... חייבת לתקן את הרושם

הילדים שלי בהחלט הרוויחו שעות-אבא-איכותיות בעקבות הגרושין, אמרתי את זה ואני עומדת מאחורי דברי, א ב ל לא הייתי אומרת עליו "אבא גרוע" גם קודם לכן, ממש לא. הוא היה אבא טוב גם כשהיינו נשואים, רק שלא היה לו ההכרח הזה להיות איתם פיזית הרבה שעות. אחרי שנפרדנו, התחושה הזו השתנתה - זה הפסיק להיות יחס של ילדים-הורים והפך להיות יחס של ילדים-אמא וילדים-אבא, ובהתאם לזה הוא התחיל להשקיע יותר זמן בלהיות איתם. אז כן, בהחלט - הוא נעשה אבא טוב יותר, אבל הבסיס היה שם גם קודם

 

[bil101]

קשה וכואב

ללי קשה וכואב לקרוא מה שכתבת ולהבין מדבריך שאת שבויה בתפיסות שאינן עדכניות (שלא לאמר פרימיטיביות). מדוע אבא גרוש מוותר על התפקיד הענק שיש לו בחיי ילדיו??? אשתף אותך בכמה מקרים שאני מכיר בהן אבות גרושים העצימו את תפקידם כאבות לאחר גרושיהם.

 

[צלליתה]

מישהו פעם ציטט לי בטוי בערבית

משהו כמו 2 ישבנים בתוך התחתונים, ובכך רצה לתאר את הזוגיות שהוא אינו רוצה. אני יכולה להבין את זה. הצורך העז בלהיות לבד בהחלט יכול להוולד אצל זה שחי בזוגיות שבנויה על ביחד טוטאלי מוחלט אין רגע לבד. (רגע....אז אותו אודי בעצם רוצה זוגיות של ישבן אחד בתוך תחתון....אולי הוא זה שהמציא את המילה המופלאה?). ברוך בואך ביל. ובבקשה, לא לקרוא לתפיסות שאינן מקובלות עליך, או במקרה הזה מובנות לך, פרימטיביות. הן פשוט אחרות.

 

[פּרפרית]

דווקא אני מתחברת למה שכתבת...

אכן ה"שעות" או שמא אצלי אפשר לקרוא לזה ה"דקות" שאני לגמרי לבד מביאות עימן את התחושה שהיה שווה...ומעכבות את הרצון לזוגיות חדשה. על אף שבכל "קטע זוגי" שלי ידעתי למצוא לי את הזמן איכות שלי עם עצמי.

פרפרית או לא....

 

[גריפון]

ה"להיות לבד" הוא בעיני חלק ממרחב

אישי. גם אני הרגשתי, בהיותי נשוי, צורך עצום (ותכוף) בשקט סביבי, אבל הוא היה חלק מהצורך להפסיק להיות מושא (או אפילו סתם כתובת) לתלונות וללחצים, ואפילו חלק מהצורך במרחב אישי פיזי: פינת עבודה שתהיה אך ורק שלי, נגיד כמו פינת איפור שהיא טריטוריה נשית מוחלטת. אני זוכר, ולא לטובה, את היום בו הוציאה את תנור האפיה מהמטבח אל החצר, כי היה חם לה כשהייתי אופה לחם. הזכות למרחב אישי ופרטי היא בעיני זכות טבעית שאיננה ניתנת לערעור - והנטיה הנשית הרווחת לערער על זכות זו של הגבר (מבלי לוותר על הזכות הנשית המקבילה) לבשה לאט לאט, שוב, במקרה הפרטי שלי, פנים של לחץ, עד כדי תוקפנות גלויה. ה"להיות לבד" הוא בעיני גם הזכות - ראה בפסקה הקודמת - לפרטיות, ברמה של מחשבות, דעות ורגשות שאינם נוגעים לבת הזוג והמשפחה. לא שצריך צידוק לזה מהמקבילה הנשית, אבל הרי נשים רואים את זכותן זו לפרטיות כנתון טבעי. אני מצאתי את עצמי נתון תחת מצור כל כך תוקפני ומסיבי, עד שהאקט הסופי שלו - הדרישה לגירושים - היה, באופן הפרדוקסלי ביותר, מה שהציל אותי, בעל כורחי, מקריסה גמורה. אני לא בטוח אם אני מיושר עם החוויות והרגשות שלך, ביל, אבל הנה נתת לי דרך נוחה לבטא מה שלא הצלחתי, מסיבותי שלי, לבטא כאן בעבר. טוב שהצטרפת לכאן, אם מותר לי להחמיא מהצד. המקום הזה צריך מאוד קול גברי צלול מפעם לפעם.

 

[kisslali]

אני שואלת את עצמי

אתה מתכוון לזה או שאתה כותב בשטף ולא שם לב! "...הזכות למרחב אישי ופרטי היא בעיני זכות טבעית שאיננה ניתנת לערעור - והנטיה הנשית הרווחת לערער על זכות זו של הגבר (מבלי לוותר על הזכות הנשית המקבילה)..." נטייה נשית? על מה אתה מדבר??? אתה יודע משהו, שנים חשבתי שכל ה"מסכנים" נדבקים אלי, טיפול מוצלח גרם לי להבין שלי יש את הצורך במסכנים סביבי, עד כדי כך שאפילו אם הם לגמרי לא כאלה אני כבר אהפוך אותם למסכנים כדי לענות על הצורך שלי. נדמה לי שאתה צריך לשאול את עצמך משהו בכוון של איך אדם שכ"כ רוצה חופש מוצא את עצמו חי עם סוהר ולא עם פרפר. ללי

 

[עלמה עלמה]

מחוכמת פרק ב'

דברים שידעתי רק לדקלם בפרק א' עושים יישום גדול בפרק ב'. טריויאלי אבל- כל אחד מהשניים הוא גם זוג וגם אינדיבידואל. לדעת לכבד את המקום האינדיבידואלי,על אמת, הן מהמקום של הלקחת והן מהמקום של הלתת. מבינה את המילכוד הגדול שמביא לדפוסים אחרי הרבה שנות אין, אבל להגיד שמתגרשים בשביל כמה שעות של לבד זה מאד דומה ל- לכרות יער שלם בשביל גזע עץ אחד. אתה בטוח שזה רק זה?