אמירות ילדים כמקור השראה ../images/Emo140.gif
אמירות ילדים כמקור השראה לכתיבת ספרות עבורם. הרצאה בכנס ראשון באורנים לזכרה של סופרת הילדים מרים רות ז"ל. לאחר מותה של מרים רות, סיפרה לי אמא אחת, שהילד שלה אהב לשמוע שוב ושוב סיפורים של מרים ילן שטקליס. יום אחד הוא ביקש לפגוש אותה. כשאמרה לו שהיא כבר מתה, הוא פרץ בבכי קורע לב. אני מרגישה דבר דומה בכל פעם שאני מבינה שמרים כבר איננה. פשוט רצון לבכות כילדה. ככותבת צעירה חיזרתי על פתחם של סופרים שהערכתי, על מנת לקבל משוב. מרים בלטה מאוד במאור הפנים. זכיתי, שבשער ספרות הילדים ניצבה עבורי מרים רות- מחייכת, מזמינה, מעודדת, מקשיבה- בביתה תמיד חיכתה לי קבלת פנים שובבית, בלי התחשבנות על ההעדרויות הארוכות. לשבת מול מרים ולספר לה מכתב-יד חדש היה רגע של אמת. היא לא הייתה צריכה לדבר (אף על פי שידעה לעשות זאת ועוד איך). די היה להתבונן בהבעות המתחלפות על פניה, בידיה, בגופה, כדי לדעת הכל. בנסיבות החיים ביקרתי את מרים מעט מדי, על כן בניתי לי מרים בדמיוני כפי שאדם בונה לו מצפון, וסיפרתי לה כל סיפור, אך בכל ביקור נוכחתי מחדש שמרים שבי הייתה רק צל חיוור של מרים המקורית, הצלולה, השופעת, המפתיעה תמיד. בשנים האחרונות לחייה 'הצטרפה' לפגישותינו הסופרת קדיה מולודובסקי. הבאתי אל מרים לבחינה את טיוטות התרגומים מיידיש של סיפוריה. קדיה אמרה פעם: "אושר בחלום, אינו רק חלום, הוא גם אושר". ברוחה אני מתנחמת: מרים בזיכרון, אינה רק זיכרון, היא גם מרים. מפי מרים שמעתי לראשונה את הצירוף אמירות ילדים. מבחינתי (ואולי כך אמנם היה) מרים יצרה אותו. עד אז קראו ל"אמירות" חוכמות או בדיחות. צחקו מהן, השתעשעו איתן, הן היו סוג של בידור. מרים לימדה אותנו להקשיב לאמירות של ילדים. לתעד אותן, להתפתח איתן, ללמד בעזרתן, ובזכותן - לקרב ולהפגיש ברגישות עולמות רחוקים: עולם הילדים, הדמיון והטבע עם עולם המבוגרים, המציאות והתרבות. בדיעבד הבנתי, שהטיית-אוזן במשך שנים לילדים רכים היתה תהליך ההכשרה הטבעי של מרים לכתיבת ספרות ושירה עבורם. ידעתי גם, שבזכות ההקשבה החלוצית שלה זכינו אנו להיות הורים, מורים וסופרים קשובים ומתחשבים יותר. אי אפשר להגזים בחשיבות ההקשבה לילדים רכים במורשת היהודית! כתוב: "מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז". הקשבה לעוללים ויונקים היא הקשבה לאלו שעדיין לא מדברים אלינו בשפתנו, אלא כל אחד - בשפתו! לאלו שקולם אמנם נשמע ברמה, אך דבריהם (על פי רוב) לא נשמעים. עוללים ויונקים יהיו לעולם מיעוט מקופח, שלא ייצא להפגין ברחובות כדי לתבוע את זכויותיו. כיבוד זכויותיהם של תינוקות וילדים רכים תלוי אך ורק ביכולתנו להקשיב להם ברגישות ובהתאם למה ששמענו, לפעול בעוז רוח. עוז בחינוך משמעו: להתייחס בכובד ראש לכל דבר ועניין שילדים מעלים, גם אם הוא לא נוח לנו, מאיים עלינו, או בלתי מקובל... ילד לאבא: אני רוצה לישון עם אמא הלילה. אבא: אבל אתה כבר ילד גדול. ילד: ואתה יותר גדול ואתה עדין ישן איתה. זה מצחיק, אבל לא רק, הקשבה נוספת יכולה לגרום לנו אפילו להיעצב. הילד הזה מבטא את רגשותיו ב ש פ ת ו. ואנו, משיקולים אנוכיים המחוזקים לעיתים קרובות מדי על ידי תאוריות אוטמות לב המגנות בעוז על נוחיותנו, כבר לא שומעים את הזעקה של הילד הזה, האומר לנו בפשטות: אני בודד, אני פוחד, אני זקוק לחום ולקרבה כמוכם, אני מחפש את ההקשבה שלכם. מול מצוקתו - אנחנו צוחקים. מרים רות הבינה שאיכות ההקשבה של מבוגרים לילדים היא אשר תשפיע, יותר מכל דבר, על פני החברה בדורות הבאים. כי 'העוללים ויונקים' שלנו היום, הם ההורים, המורים, המחנכים, האמנים, המנהיגים שלנו מחר. על כן בחרו חכמים לתאר במילים חזקות כל כך את תוצאות ההקשבה הרגישה לעוללים ויונקים. זו הקשבה שמייסדת עוז, הקשבה שמניחה יסודות חזקים לחברה רבת תעוזה רוחנית. "מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז" אומר: החברה האנושית נפגעת קשה כאשר אינה יודעת להקשיב לצאצאיה הרכים. להמשך הכתבה
אמירות ילדים כמקור השראה לכתיבת ספרות עבורם. הרצאה בכנס ראשון באורנים לזכרה של סופרת הילדים מרים רות ז"ל. לאחר מותה של מרים רות, סיפרה לי אמא אחת, שהילד שלה אהב לשמוע שוב ושוב סיפורים של מרים ילן שטקליס. יום אחד הוא ביקש לפגוש אותה. כשאמרה לו שהיא כבר מתה, הוא פרץ בבכי קורע לב. אני מרגישה דבר דומה בכל פעם שאני מבינה שמרים כבר איננה. פשוט רצון לבכות כילדה. ככותבת צעירה חיזרתי על פתחם של סופרים שהערכתי, על מנת לקבל משוב. מרים בלטה מאוד במאור הפנים. זכיתי, שבשער ספרות הילדים ניצבה עבורי מרים רות- מחייכת, מזמינה, מעודדת, מקשיבה- בביתה תמיד חיכתה לי קבלת פנים שובבית, בלי התחשבנות על ההעדרויות הארוכות. לשבת מול מרים ולספר לה מכתב-יד חדש היה רגע של אמת. היא לא הייתה צריכה לדבר (אף על פי שידעה לעשות זאת ועוד איך). די היה להתבונן בהבעות המתחלפות על פניה, בידיה, בגופה, כדי לדעת הכל. בנסיבות החיים ביקרתי את מרים מעט מדי, על כן בניתי לי מרים בדמיוני כפי שאדם בונה לו מצפון, וסיפרתי לה כל סיפור, אך בכל ביקור נוכחתי מחדש שמרים שבי הייתה רק צל חיוור של מרים המקורית, הצלולה, השופעת, המפתיעה תמיד. בשנים האחרונות לחייה 'הצטרפה' לפגישותינו הסופרת קדיה מולודובסקי. הבאתי אל מרים לבחינה את טיוטות התרגומים מיידיש של סיפוריה. קדיה אמרה פעם: "אושר בחלום, אינו רק חלום, הוא גם אושר". ברוחה אני מתנחמת: מרים בזיכרון, אינה רק זיכרון, היא גם מרים. מפי מרים שמעתי לראשונה את הצירוף אמירות ילדים. מבחינתי (ואולי כך אמנם היה) מרים יצרה אותו. עד אז קראו ל"אמירות" חוכמות או בדיחות. צחקו מהן, השתעשעו איתן, הן היו סוג של בידור. מרים לימדה אותנו להקשיב לאמירות של ילדים. לתעד אותן, להתפתח איתן, ללמד בעזרתן, ובזכותן - לקרב ולהפגיש ברגישות עולמות רחוקים: עולם הילדים, הדמיון והטבע עם עולם המבוגרים, המציאות והתרבות. בדיעבד הבנתי, שהטיית-אוזן במשך שנים לילדים רכים היתה תהליך ההכשרה הטבעי של מרים לכתיבת ספרות ושירה עבורם. ידעתי גם, שבזכות ההקשבה החלוצית שלה זכינו אנו להיות הורים, מורים וסופרים קשובים ומתחשבים יותר. אי אפשר להגזים בחשיבות ההקשבה לילדים רכים במורשת היהודית! כתוב: "מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז". הקשבה לעוללים ויונקים היא הקשבה לאלו שעדיין לא מדברים אלינו בשפתנו, אלא כל אחד - בשפתו! לאלו שקולם אמנם נשמע ברמה, אך דבריהם (על פי רוב) לא נשמעים. עוללים ויונקים יהיו לעולם מיעוט מקופח, שלא ייצא להפגין ברחובות כדי לתבוע את זכויותיו. כיבוד זכויותיהם של תינוקות וילדים רכים תלוי אך ורק ביכולתנו להקשיב להם ברגישות ובהתאם למה ששמענו, לפעול בעוז רוח. עוז בחינוך משמעו: להתייחס בכובד ראש לכל דבר ועניין שילדים מעלים, גם אם הוא לא נוח לנו, מאיים עלינו, או בלתי מקובל... ילד לאבא: אני רוצה לישון עם אמא הלילה. אבא: אבל אתה כבר ילד גדול. ילד: ואתה יותר גדול ואתה עדין ישן איתה. זה מצחיק, אבל לא רק, הקשבה נוספת יכולה לגרום לנו אפילו להיעצב. הילד הזה מבטא את רגשותיו ב ש פ ת ו. ואנו, משיקולים אנוכיים המחוזקים לעיתים קרובות מדי על ידי תאוריות אוטמות לב המגנות בעוז על נוחיותנו, כבר לא שומעים את הזעקה של הילד הזה, האומר לנו בפשטות: אני בודד, אני פוחד, אני זקוק לחום ולקרבה כמוכם, אני מחפש את ההקשבה שלכם. מול מצוקתו - אנחנו צוחקים. מרים רות הבינה שאיכות ההקשבה של מבוגרים לילדים היא אשר תשפיע, יותר מכל דבר, על פני החברה בדורות הבאים. כי 'העוללים ויונקים' שלנו היום, הם ההורים, המורים, המחנכים, האמנים, המנהיגים שלנו מחר. על כן בחרו חכמים לתאר במילים חזקות כל כך את תוצאות ההקשבה הרגישה לעוללים ויונקים. זו הקשבה שמייסדת עוז, הקשבה שמניחה יסודות חזקים לחברה רבת תעוזה רוחנית. "מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז" אומר: החברה האנושית נפגעת קשה כאשר אינה יודעת להקשיב לצאצאיה הרכים. להמשך הכתבה