אמיר שלום
לא יכולתי שלא להתפעל מהאתר שלך ומהתגובות החמות שכתבו עלייך ומכל המילים היפות והמחמאות .. ובעיקר מאנשים שנפתחו בשבילם שערי שמים על שהצלחת לגרום להם לפקוח את עיניהם וכל שעליהם לעשות הוא להתבונן במראה ולהכיר את עצמם, מחדש. אני אציג את עצמי מעט, אני בת 23 עובדת כבר מעל שנה וחצי בחברה פרטית קטנה ומצליחה שהתנאים פה נחמדים השכר טעון שיפור כי הכל תלוי וותק ו/או קירבה לצלחת, הרבה בלאגן ולכלוך כמו שבכל מקום יש (עובדה עיקרית שנורא קשה לי להתמודד איתה ). התפקיד שלי מגוון מאוד ונחמד מאוד, וככל הנראה שבעל הבית מבסוט ממני, הציעו לי מימון של 50% בשכר הלימוד אם אלך ללמוד תחום שישרת אותם ללא התחייבות לטווח רחוק , ההצעה נשמעת נפלא ואני בהחלט מעוניינת לקחת אותה, ואני מעוניינת להשקיע ולהמשיך לעבוד שם טוב, אם נסיר לרגע את כל הרגשות ואת כל הילדותיות אני יודעת שאני יכולה לדאוג לעצמי לאחלה של עתיד למשך ה5-8 שנים הקרובות. הכל נשמע נחמד מאוד עד כה. כשאתה נכנס ל "עולם הבוגרים" אתה מסיים את הצבא ואתה מתבגר ואתה רוצה להתחיל את החיים בעבודה רצינית אתה צריך להבין (אני צריכה להבין ) שעלייך להביט ישירות אל המטרה וללכת אליה בקו ישר ולא לוותר כי המטרה מקדשת את האמצעים ומכשולים זה רק עוד אבן דרך שעלינו לחצות מעליה או להתמודד איתה. אני בחורה מאוד רגישה, כלפי חוץ אני מפגינה בטחון מלא, אך כשיש קשיים אני מחייכת והכל נראה כלפי חוץ בסדר והמתחים נצברים פנימה עד שאין לי כבר מקום ואני כמו הר געש... שגועש וגועש כי כבר אין מקום!!! אני לוקחת ללב יותר מדיי.. אני לא מצליחה להתעלם מההערות של האנשים. הגעתי אל מקום העבודה הזה כילדה תמימה בלי נסיון בחיים במקומות עבודה, זה המקום הראשון שלי שבו אני מתמודדת יום יום עם אותם האנשים (שכולם בני 35+ ואני הצעירונת) ואני צריכה להתמודד עם הקריזות שלהם ומצבי הרוח, אף פעם לא הייתי בסיטואציה הזו , אף פעם לא עבדתי במקום אחד זמן רב כל כך (יחסית ) הצבא זה המקום שבו הצלחתי לחזק את כושר ההתמדה שלי.. כי אם היתה אפשרות לא הייתי מגיעה בכלל לצבא כי סתם כואב לי הראש ולא בא לי היום. אני בקושי מתמודדת עם הלחץ והרגשות, אני כבר לא ישנה כמו שצריך .. אני כבר לא עצמי.. אני מגיעה גמורה מהעבודה רק בגלל שלא הצלחתי לשחרר את הכל ולהשאיר את העצבים בעבודה.. מה עושים?????? איך עוברים הלאה? איך משחררים את העומס?? סופשי השבוע נראים קצרים מתמיד אני לא מצליחה לשחרר את כל הרגשות ובן הזוג ממש הופך להיות שק איגרוף ומפלט לעצבים. (וזה לא מגיע לו!!!!) אשמח לקבל קצת עצות וטיפים פיצי
