אמיר...
שתדע לך שאתה הדבר הכי חשוב לי בעולם, שתדע לך שהרסת אותי, שריסקת אותי. אף פעם לא חשתי את זה כל כך עמוק וצורב בלב. אף פעם לא חשתי כל כך קרובה למישהו, ולחלופין, כל כך רחוקה ממנו. ואתה, החבר הכי טוב שלי, הבנאדם היחידי שאני באמת מאוהבת בו, שאני באמת סומכת עליו. אתה, שהפכת ביום אחד להיות כל העולם שלי. נמאס לי לחשוב עלייך, נמאס לי לתהות מה אתה מרגיש, למה אתה לא איתי. הרי זה ברור לשנינו שאתה מרגיש אליי משהו, הרי אם לא, לא היית מקנא כל כך שהתנשקתי עם מישהו אחר אתמול. זה הפריע לך, ואל תגיד לי שלא! הפכת להיות השמש שמעירה אותי בבוקר, שבשבילו אני הולכת לבית ספר- רק כדי לראות אותך מחייך.. וכשאתה מתעלם ממני אני סובלת, אני כל כך סובלת. אבל אז.. כשאתה מחבק אותי חזק בא לי לבכות, אני לא רוצה להשתחרר מהחיבוק הזה, אבל איך אומרים? לכל דבר טוב יש סוף, וגם לחיבוק שלך. אמיר, אני אוהבת אותך. אין לך מושג כמה העיינים שלך יפות, במיוחד כשאתה צוחק. ואין לך מושג כמה פעמים התאפקתי שלא לזנק עלייך, כאשר שנינו שוכבים יחד במיטה שלך וצופים בטלוויזיה, כשאתה מחבק אותי ומסתכל לי עמוק עמוק בעיינים. יש בך משהו מיוחד שמושך אותי, שגרם לי להתאהב בך, הצחוק שלך, ההומור שלך. אז למה אתה כל כך קרוב אליי וכל כך רחוק ממני? אני מנסה להיות החברה הכי טובה, אני מנסה לא להיות שקופה- כי אני לא רוצה לקלקל, אבל מיום ליום אני מתאהבת יותר. הכמיהה שלי אלייך גדלה וגדלה, עד שכבר נשברתי. וזה קרה היום, עכשיו, ממש ברגעים האלה. שהדמעות לא פוסקות מלזלוג. וזה קרה היום, עכשיו ממש ברגעים אלה, כשראיתי אותך יושב שם עם החבר´ה האלה שלך, יושב שם במקום להיות איתי. נשברתי כבר אמיר, נשברתי. אני אוהבת אותך. והאהבה הזאת מרסקת אותי- כל פעם מחדש. הבנתי את הקטע שלך שמאז שנפרדת מהאקסית אתה מחפש זיונים, והבנתי שאני לא מתאימה לזיונים המזדמנים האלה כי "אני חשובה לך" ככה אתה אמרת. אבל דיי!!! תפסיק לחפש את הסטוצים האלה, תן לי לאהוב אותך, להראות לך עד כמה אני זקוקה לך. אתמול כשהייתי שיכורה ושאלתי אותך אם אתה אוהב אותי אמרת שכן, והיה לי קר.. היה לי קר בכל הגוף. ואתה חיבקת אותי, ועזבת... נשארתי שם באמצע רחבת הריקודים לבד... עם עוד הרבה אנשים שנהנים במסיבת סוף השבוע שלהם, אבל הרגשתי כל כך בודדה. כשאתה עצוב אני מסוגלת לבכות... כשאתה שמח, אין מאושרת ממני. אבל אתה יודע מתי באמת אני אהייה מאושרת? כשתהייה שלי, אמיר.
שתדע לך שאתה הדבר הכי חשוב לי בעולם, שתדע לך שהרסת אותי, שריסקת אותי. אף פעם לא חשתי את זה כל כך עמוק וצורב בלב. אף פעם לא חשתי כל כך קרובה למישהו, ולחלופין, כל כך רחוקה ממנו. ואתה, החבר הכי טוב שלי, הבנאדם היחידי שאני באמת מאוהבת בו, שאני באמת סומכת עליו. אתה, שהפכת ביום אחד להיות כל העולם שלי. נמאס לי לחשוב עלייך, נמאס לי לתהות מה אתה מרגיש, למה אתה לא איתי. הרי זה ברור לשנינו שאתה מרגיש אליי משהו, הרי אם לא, לא היית מקנא כל כך שהתנשקתי עם מישהו אחר אתמול. זה הפריע לך, ואל תגיד לי שלא! הפכת להיות השמש שמעירה אותי בבוקר, שבשבילו אני הולכת לבית ספר- רק כדי לראות אותך מחייך.. וכשאתה מתעלם ממני אני סובלת, אני כל כך סובלת. אבל אז.. כשאתה מחבק אותי חזק בא לי לבכות, אני לא רוצה להשתחרר מהחיבוק הזה, אבל איך אומרים? לכל דבר טוב יש סוף, וגם לחיבוק שלך. אמיר, אני אוהבת אותך. אין לך מושג כמה העיינים שלך יפות, במיוחד כשאתה צוחק. ואין לך מושג כמה פעמים התאפקתי שלא לזנק עלייך, כאשר שנינו שוכבים יחד במיטה שלך וצופים בטלוויזיה, כשאתה מחבק אותי ומסתכל לי עמוק עמוק בעיינים. יש בך משהו מיוחד שמושך אותי, שגרם לי להתאהב בך, הצחוק שלך, ההומור שלך. אז למה אתה כל כך קרוב אליי וכל כך רחוק ממני? אני מנסה להיות החברה הכי טובה, אני מנסה לא להיות שקופה- כי אני לא רוצה לקלקל, אבל מיום ליום אני מתאהבת יותר. הכמיהה שלי אלייך גדלה וגדלה, עד שכבר נשברתי. וזה קרה היום, עכשיו, ממש ברגעים האלה. שהדמעות לא פוסקות מלזלוג. וזה קרה היום, עכשיו ממש ברגעים אלה, כשראיתי אותך יושב שם עם החבר´ה האלה שלך, יושב שם במקום להיות איתי. נשברתי כבר אמיר, נשברתי. אני אוהבת אותך. והאהבה הזאת מרסקת אותי- כל פעם מחדש. הבנתי את הקטע שלך שמאז שנפרדת מהאקסית אתה מחפש זיונים, והבנתי שאני לא מתאימה לזיונים המזדמנים האלה כי "אני חשובה לך" ככה אתה אמרת. אבל דיי!!! תפסיק לחפש את הסטוצים האלה, תן לי לאהוב אותך, להראות לך עד כמה אני זקוקה לך. אתמול כשהייתי שיכורה ושאלתי אותך אם אתה אוהב אותי אמרת שכן, והיה לי קר.. היה לי קר בכל הגוף. ואתה חיבקת אותי, ועזבת... נשארתי שם באמצע רחבת הריקודים לבד... עם עוד הרבה אנשים שנהנים במסיבת סוף השבוע שלהם, אבל הרגשתי כל כך בודדה. כשאתה עצוב אני מסוגלת לבכות... כשאתה שמח, אין מאושרת ממני. אבל אתה יודע מתי באמת אני אהייה מאושרת? כשתהייה שלי, אמיר.
