שלום לייט, נראה לי ששאלתו במקום
אכן השואה הינה עובדה היסטורית. ובכל זאת יש מגמה להכחישה. הכחשת השואה משמשת למשל כתירוץ בידי מתנגדי ישראל לתרץ רצונם להכחידה. אין הדבר פשוט כלל וחמור הוא מאד. כי פירושו של דבר - עידוד אנטישמיות ושנאת יהודים. איני אומר שאין הצדקה לאנטישמיות - כלומר, זה קצת מגוחך שאני אומר זאת - ממתי יש הצדקה לרוע? אבל עובדה שהרוע מתקיים ברשותו המלאה של אלהים, ולמעשה משחק את תפקידו בבריאה. כנראה שהעם היהודי על ידי התנהגותו מפנה אליו חיצים. ואין כמו העם היהודי מאומן בלספוג חיצים. (כל הפוגרומים והטבח שעבר העם הזה בעבר). תמוהה מאד החלטת הואתיקן לקבל אל שורותיו את הכומר מכחיש השואה. כלומר - כומר הוא מנהיג עדה מסויימת. וכאשר דיעותיו שייכות בצורה כל כך בולטת לחושך. זה מבליט מאד את ההחלטה השגויה הזו. נאמר בעבר באופן קצת ציני לדעתי, אבל לא חורג מהאמת כלל. על ידי ארסמוס מרוטרדם: "אם זו ממידת הנצרות, לשנוא יהודים, הרי כולנו בחזקת נוצרים טובים". דבר זה נאמר בסוף ימי הביניים, איני יודע תאריך מדוייק, אך כיום המצב לא ממש שונה, אני מתאר לעצמי שרוב לא קטן מהמוסלמים והנוצרים לא ממש חש "אהבה" לעם היהודי. מקודם אחד מהכותבים כאן שאל את דעתם של הנוצרים בינינו שהם ערבים תושבי הארץ מה דעתם על הציונות, ומה יחסם למדינת ישראל. אף אחד לא ענה לו למעט את (נדמה לי) או מישהי אחרת שאמרה שאין פה מקום לפוליטיקה. האם נושא זה קשה להתמודדות? נראה לי שאלה חשובה יחס הנוצרים בכלל אל הציונות. בברית החדשה יש פסוק מעניין שמדבר על... רגע, בעצם אחזור על סיומו של ספר שפעם פרסמתי את כל פרק הסיום כאן. ספר שנכתב בעברית על ישוע מנצרת: מתוך אותו עם עצמו, שהתנכר לאלהים, גורש מעל פניו, ו"נעזב" על ידו, קמו שליחיו הקדושים והפיצו את דברו, דבר האלהים החי, בקרב עמם ובין כל העמים, הלשונות, האומות והלאומים. שאול התרסי המהולל, הוא השליח פַּאבֶל, הפרוש-הקנאי לשעבר, שאלהים-אהבה בחר בו והתגלה לו, שאיגרותיו הן היסוד האיתן לבשורת האלהים הגועלת, מטעים באחת מהן: "אִם מְאִיסָתָם רִצּוּי לָעוֹלָם מָה אֵפוֹא תִהְיֶה אֲסֵפָתָם הֲלֹא חַיִּים מִן הַמֵתִּים" (רומיים, פרק 11, פסוק 15). על העולם החפץ להיגאל – לעשות כל אשר לאל ידיו על מנת להביא לְ"אֲסֵפָתָם" של בני עמו של אלהים בבשר, של בני עמם של שנים-עשר שליחיו הקדושים, הנרדפים על צוואר, המוכים בחימה וזדון ומובלים כצאן לטבח, זה יותר מאלף ותשע מאות שנה. "הַיְשוּעָה מִן הַיְהוּדִים הִיא" (יוחנן פרק 8, פסוק 22), פוסק האלהים בכבודו ובעצמו. "אֵלִי, אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי" – עד בו היום ושבו בנים לגבולם, עד בוא היום והמגרשים את אלהים מעל פניהם, ישובו אליו בשמחה ובלב אוהב. והנה הוא בא. הרעיון אומר בעצם, שהמשיח יחזור כאשר ישוב העם היהודי אל ארצו. ככה ששאלת הנוצרים לציונות היא שאלת אמונה. למרות שיתכן שמפרשים פסוק זה מהאיגרת אל הרומיים פרק 11 פסוק 15 - בצורה שונה.
