אממממ
ברחתי לכאן... לשקט... .. אני מכוסה מכל הכיוונים בחום. ויש טיפה הרבה שמש..ככה שנעים. ... אתמול היתה לי שיחה עם חברה. שיחה טובה, אני חייבת לציין. .. דיברנו על אונס. יצאתי ממנה בסימני שאלה רבים. ... שני מקרים, שתי תגובות.. וניסיון אחד להבין.. **** מקרה א´. ביום שלישי רוב המשמרת שלי הייתה ביום בחירה. נישארנו ארבעה. אחד מתוכינו היה מתלמד. האחמ"ש ביקש עוד יום קודם שאדריך אותו. הוא רצה שישמע אותי מנהלת שיחות עם לקוחות, שיראה איך העבודה מתבצעת בפועל. לעניות דעתי, המתלמד עדין היה צריך להכיר את המסכים עליהם אנו עובדים. ובהתאם לכך, ישבתי איתו על לימוד המערכת. למחרת, האחמ"ש ממש צרח עליי.. הוא טען שזה לא מה שהוא ביקש. אמרתי לו, בטוחה בעצמי, שאומנם זה לא מקובל עליו, אך זה היה שיקול דעתי, וחבל שהוא לא סומך עליו. ועוד הוסיף ושאל מדוע לא התקשרתי אליו לקבל אישור. אז אמרתי לו שאם האישור הוא הוא שמהווה בעיה, אז בעצם לא על כך שלא התקשרנו אתה ´פגוע´. השיחה הזו ניגמרה כאשר אני דבקה בעמדתי, שלא היינו צריכים לשוחח עם לקוחות, והוא עם עמדתו, שהמרתי את פיו. ... מיקרה שני. אתמול ניקיתי בית. מישו ממשרד שאני נוהגת לנקות. כשהרמתי את השולחן על הספה, כדי שיהיה לי יותר מרחב, התנפצה הזכוכית שיש עליו. מין פלטת זכוכית בתוך השולחן...בטח אתם מכירים. ישר התקשרתי אליו וסיפרתי לו. הוא התבעס על שנישברה הזכוכית, כי זה תיק עכשיו להתקשר לזגג וכו´, אך לא אמר שום כלום בקשר לזה ש´מה עשיתי וכו´וכו´. .. באתו הקשר.. כששברתי כוס, כשהייתי קטנה, האמא החורגת שלי צרחה עליי שמה עשיתי, נתנה לי להרגיש שמקסימום ניפצתי לה איזה פורצלן עתיק.. "ומי ינקה" "ויש לךכסף מיותר" ביג דיל, כוס מסריחה.. זה היה מאוד משמעותי עבורי. היום אני מידי פעם מנפצת כוס במכוון, סתם כדי להזכיר לעצמי שזה רק כוס.. חומר. ... בקשר לשני המקרים. שאלתי את עצמי מה היה קורה אם הייתי מנפצת לאחמ"ש שולחן. שתי התייחסויות שונות.. .. אח"כ. אתמול האחמ"ש דיבר אליי בסובלנות. (התנשאות?), יעני להרגיע את השילשום. אח"כ התחלתי לחייך. מצב רוחי השתפר. הרי למען השם, אני צדקתי בעמדתי. ואם הוא לא מקבל אותה, אז מה??? .. השאלה שאני שואלת את עצמי היא: למה אני מבלבלת בין כעס לשינאה, או נכון יותר לשאול: איך עושים את ההפרדה? כי למה, אני יודעת. האהבה ש"העניקו" לי בילדותי תמיד הייתה מותנית. אם תעשי ככה אז תקבלי ככה. וכו´. אך אני עדין מבלבלת בינהם. וכואבית אימים כשכועסים עליי. .. זהו. שבת שלום, נשר.
ברחתי לכאן... לשקט... .. אני מכוסה מכל הכיוונים בחום. ויש טיפה הרבה שמש..ככה שנעים. ... אתמול היתה לי שיחה עם חברה. שיחה טובה, אני חייבת לציין. .. דיברנו על אונס. יצאתי ממנה בסימני שאלה רבים. ... שני מקרים, שתי תגובות.. וניסיון אחד להבין.. **** מקרה א´. ביום שלישי רוב המשמרת שלי הייתה ביום בחירה. נישארנו ארבעה. אחד מתוכינו היה מתלמד. האחמ"ש ביקש עוד יום קודם שאדריך אותו. הוא רצה שישמע אותי מנהלת שיחות עם לקוחות, שיראה איך העבודה מתבצעת בפועל. לעניות דעתי, המתלמד עדין היה צריך להכיר את המסכים עליהם אנו עובדים. ובהתאם לכך, ישבתי איתו על לימוד המערכת. למחרת, האחמ"ש ממש צרח עליי.. הוא טען שזה לא מה שהוא ביקש. אמרתי לו, בטוחה בעצמי, שאומנם זה לא מקובל עליו, אך זה היה שיקול דעתי, וחבל שהוא לא סומך עליו. ועוד הוסיף ושאל מדוע לא התקשרתי אליו לקבל אישור. אז אמרתי לו שאם האישור הוא הוא שמהווה בעיה, אז בעצם לא על כך שלא התקשרנו אתה ´פגוע´. השיחה הזו ניגמרה כאשר אני דבקה בעמדתי, שלא היינו צריכים לשוחח עם לקוחות, והוא עם עמדתו, שהמרתי את פיו. ... מיקרה שני. אתמול ניקיתי בית. מישו ממשרד שאני נוהגת לנקות. כשהרמתי את השולחן על הספה, כדי שיהיה לי יותר מרחב, התנפצה הזכוכית שיש עליו. מין פלטת זכוכית בתוך השולחן...בטח אתם מכירים. ישר התקשרתי אליו וסיפרתי לו. הוא התבעס על שנישברה הזכוכית, כי זה תיק עכשיו להתקשר לזגג וכו´, אך לא אמר שום כלום בקשר לזה ש´מה עשיתי וכו´וכו´. .. באתו הקשר.. כששברתי כוס, כשהייתי קטנה, האמא החורגת שלי צרחה עליי שמה עשיתי, נתנה לי להרגיש שמקסימום ניפצתי לה איזה פורצלן עתיק.. "ומי ינקה" "ויש לךכסף מיותר" ביג דיל, כוס מסריחה.. זה היה מאוד משמעותי עבורי. היום אני מידי פעם מנפצת כוס במכוון, סתם כדי להזכיר לעצמי שזה רק כוס.. חומר. ... בקשר לשני המקרים. שאלתי את עצמי מה היה קורה אם הייתי מנפצת לאחמ"ש שולחן. שתי התייחסויות שונות.. .. אח"כ. אתמול האחמ"ש דיבר אליי בסובלנות. (התנשאות?), יעני להרגיע את השילשום. אח"כ התחלתי לחייך. מצב רוחי השתפר. הרי למען השם, אני צדקתי בעמדתי. ואם הוא לא מקבל אותה, אז מה??? .. השאלה שאני שואלת את עצמי היא: למה אני מבלבלת בין כעס לשינאה, או נכון יותר לשאול: איך עושים את ההפרדה? כי למה, אני יודעת. האהבה ש"העניקו" לי בילדותי תמיד הייתה מותנית. אם תעשי ככה אז תקבלי ככה. וכו´. אך אני עדין מבלבלת בינהם. וכואבית אימים כשכועסים עליי. .. זהו. שבת שלום, נשר.